מלך השכונה

הפלסטיק כאן, והוא כאן כדי להישאר

88 שיתופים | 132 צפיות

פלסטיק. אנחנו פוגשים אותו בכל פינה אפשרית – בבית וברכב, בגינה הפרטי ובמקומות ציבוריים. לפעמים קל לנו לזהות אותו ולפעמים הוא מתחפש בצורה כל כך מושלמת לעץ, לזכוכית, לעור ולחומרים אחרים ואמיתיים מהטבע – שקשה לנו להבחין בו ולמעשה, בלי לגעת לא נהיה בטוחים שזה הדבר האמיתי. לא נצליח לזהות אם אנו רואים ברז מתכת או פלסטיק, ריפוד פלסטיק דמוי עור באיכות גבוהה, ייראה בדיוק כמו עור אמיתי ושולחן פרספקס, סוג של פלסטיק, ייראה כזכוכית לכל דבר.

את החומר הפלסטי התעשייתי והמסחרי הראשון, הבקליט, המציא ב-1907 הכימאי הבלגי ליאו בייקלנד, כשגרם בחום ובלחץ לתגובה כימית בין פנול לפורמאלדהיד. תעשיית החשמל אימצה מיד את הבקליט כחומר בידוד מעולה ששימש בתחילה בעיקר ליציקת גופים לבידוד חשמלי. מקלטי רדיו, רמקולים ומצלמות נעשו מבקליט, כמו גם תקליטים – עד למעבר לתקליטים הגמישים יותר, העשויים מ-PVC. עם השנים השתלב הבקליט בתחומים ובמוצרים נוספים.

תאגידים גדולים שמו את מבטחם וכספם בשוק הפלסטיק שהחל לשגשג, ושנות ה-20 וה-30 הוצפו בחומרים פלסטיים. כך נולד הפוליוויניל הכלורי, שעד מהרה הפך לאחד החומרים הפלסטיים הנפוצים ביותר. אחריו הופיע הפוליסטירין, חומר קשה ונוצץ ואחריו החומר המוכר בשמותיו מסחריים שונים כמו פלקסיגלס, פרספקס ואקריל. כימאים אחדים הרחיקו לכת יותר ויותר בנסיונותיהם לחקות את חומריו של הטבע ולהתעלות עליהם. התוצאה של אותה תעוזה, היה הניילון – הסיב המלאכותי הראשון, שהוליד משפחה רחבה של סיבים סינתטיים, ביניהם בנלון, לייקרה, פורטרל, אנטרון, אורלון, דקרון ועוד.



קמחי תאורה

קמחי תאורה

ב-1935 נוצר הפוליאתילן, פלסטיק קל ולא רעיל שהתגלה כבטוח יותר לצעצועים מאשר עץ או מתכת צבועים. ב-1957 הומצא בטעות פלסטיק הבועות (ה"פצפצים") המשמש לעטיפת חפצים שבירים, על ידי המהנדסים אלפרד פילדינג ומארק צ'בנס שניסו ליצור טפט פלסטי עם גב מנייר שיהיה קל לניקוי. בהתאם לצרכי תעשיית האלקטרוניקה, הביטחון ואפילו החלל, המשיכו הכימאים בהרחבת משפחת הפלסטיק ויצרו חומרים בעלי תכונות חדשות ומוזרות יותר ויותר, החל בטפלון וכלה בקלוואר, הסיב המלאכותי החשוב ביותר שנוצר מאז הניילון.

היום, כשאומרים פלסטיק מתכוונים בעצם למשפחה שלמה של תרכובות סינתטיות או חצי סינתטיות שמקור רובן בתהליכי דחיסה או פולימריזציה, ביניהן ניילון, בקליט, פרספקס, פוליאסטר, סקאי, פוליאתילן, סיליקון, PVC, פוליקרבונט, וזו רשימה חלקית בהחלט.

מסוגי הפלסטיק השונים מייצרים היום כמעט הכל: חלקי בתים, מחסני גינה, סירות, גופי מכוניות, כלי אריזה, כלי אוכל, בגדים, תיקים, נעליים, עטים, קומקומים חשמליים, מחשבים, בקבוקים, צעצועים, רהיטים, בדי ריפוד, מסגרות ועדשות למשקפיים, עדשות מצלמה, שמשות בטיחות, חופות למטוסים, גופי תאורה, כרטיסי אשראי, ומה לא. למעשה, אין יום בחיינו שבו אין אנו משתמשים או נוגעים במוצר פלסטי זה או אחר. במקרים רבים החומרים הפלסטיים הסינתטיים גם עולים באיכותם על חומרים טבעיים. הם מבודדים מחשמל ומחום, שוקלים מעט, עמידים, קלים לניקוי, במקרים רבים הם בלתי שבירים וניתנים למחזור.

"פלסטיקוס" ביוונית פירושו חומר שאפשר לעצב, לכייר ולהעניק לו צורה. חברת Dupont הצרפתית, שייצרה במקור אבק שריפה, הגדירה את הפלסטיק ב-1938 כתרכובות מעשה ידי אדם של חומרים וכימיקלים בסיסיים. אפשר לעבד את הפלסטיק בצורות ובתרכובות שונות, לקבלת חומרים רכים, קשיחים, גמישים, שקופים, צבעוניים, זולים או יקרים יותר. החומרים הפלסטיים מצטיינים בנוחות עיבודם. בתהליך הייצור מחממים את פתיתי הפלסטיק, שמתרככים ומקבלים בקלות כל צורה רצויה וכשהם מתקררים ומתקשים הם שומרים על צורתם למשך שנים רבות. במילים אחרות, הם כמעט טובים מדי.

חברת "קרטל", שהוקמה ב-1949 על ידי מהנדס הכימיה ג'וליו קסטלי ונחשבת לאחת מחברות העיצוב התעשייתי המובילות באיטליה ובעולם, מותחת את גבולות החומרים הפלסטיים, ומשיגה גמישויות ואפקטים מרהיבים שמאפשרים להכניס את מוצרי הפלסטיק בגאווה רבה לבית ולעסק.

"את האיכויות הצבעוניות והצורניות של הפלסטיק אי אפשר לקבל בשום טכנולוגיה אחרת", אומר יונתן רוט, מעצב תעשייתי ומרצה לטכנולוגיית הפלסטיק בבצלאל. "זה מזמן לא חומר שמתנצל על קיומו או מנסה לחקות חומרים אחרים. החומרים הפלסטיים משתפרים כל הזמן, יוצרים אפשרויות חדשות ומאפשרים ייצור בעלויות נמוכות".

גם נוגה פרידלנדר, סמנכ"לית השיווק ב"טולמנס", אומרת שבזכות הטכנולוגיות המתקדמות של השנים האחרונות אפשר להגיע עם החומרים הפלסטיים לאפקטים מדהימים, עד שקשה לזהות שמדובר במוצר עשוי פלסטיק. "אפשר לעצב איתו רהיטים במראה של קרח או להגיע למראה של ראטן, ויחד עם זאת גמישות החומר מאפשרת עיצובים שאי אפשר לבצע עם ראטן אמיתי".

בדיוק מסיבות אלה הפך הפלסטיק על סוגיו השונים לחומר מועדף בקרב מעצבים רבים בארץ ובעולם. ניצן טובי, מעצב מוצר ויועץ תאורה, מעצב בסטודיו שלו בתל אביב מוצרים מחומרים ממוחזרים ו-Ready made. לדבריו, הוא אוהב במיוחד להשתמש במוצרי פלסטיק כחומר גלם בשל יכולתו המפתיע "להפוך את עורו". כך, לדוגמא, קערת פלסטיק עוברת טרנספורמציה שבסיומה היא הופכת למנורה או לשעון. גם טל גור, מעצב ישראלי שעיצוביו נמכרים ברחבי העולם, "אימץ" את הפלסטיק ומתמחה ביצירת אובייקטים מקוריים מפלסטיק, כמו גופי תאורה, למשל, בטכנולוגיית הרוטציה המוכרת בעיקר ממוצרים "משעממים" כמו בריכות ביוב ומיכלי מים.

המעצב האנגלי טום דיקסון, מעצב בסטודיו שלו בעיקר גופי תאורה מפלסטיק. ה-Jack Light שעיצב מפוליאתילן צבעוני – פלסטיק עמיד במיוחד וידידותי לסביבה, זכה להצלחה בינלאומית. דיקסון פיתח מכונה לייצור מוצרי פלסטיק ובצעד מבריק ומקורי, הציב אותה בחנות הראווה של חנות הכלבו "סלפרידג'ס", כך יכלו הלקוחות להזמין מוצרים ולקבל אותם מיד, כמו לחמניות טריות וחמות מהתנור.



ניצן טובי

ניצן טובי

רשימת המעצבים בפלסטיק ארוכה ותקצר היריעה מלהכיל את כולם, אבל יש כמה שמות שאי אפשר שלא להזכיר. כארים ראשיד, המעצב המצרי-אנגלי שחי כיום בניו יורק, גילה את הפלסטיק כבר בתחילת דרכו כמעצב ומאז הוא נחשב לחומר הגלם המועדף עליו. ראשיד, שמקפיד על עיצוב בסגנון פשוט, מעוגל ומלא הומור, עיצב עבור חברת Feek הבלגית, כסא חסר משענת מפוליאתילן בצורת חלוק נחל, המשמש גם כמנורה רבת עוצמה ויכול לשמש כרהיט מרשים גם בתוך הבית וגם במרפסת או בגינה. פריט נוסף מני רבים שעיצב והפך לרב-מכר הוא ה"גארבו", פח אשפה מפלסטיק בעיצוב חושני.

הפלסטיק הגיע גם אל "אלסי", יצרנית העיצוב הגדולה והוותיקה. "אלסי" נוסדה ב-1921 כבית מלאכה קטן של משפחה שעסקה בייצור כלי בית ממתכת, ועברה לייצר, בעזרת הארכיטקט סטפאנו ג'יובאנוני שהתרכז בעיצוב תעשייתי, אוסף מפתיע של כלי פלסטיק צבעוניים שנראו כצעצועים מלאי הומור והפכו ללהיט: מיכל אחסון לספגטי עם ידית בצורת עגבנייה, פומפיה עם ידית בצורת צוללן, פקקים לכיור בצורת ראש ארנב, מטאטא איכותי ביותר מפלסטיק צבעוני ועוד. מוצר נוסף שעוצב על ידי ג'יובאנוני והפך ללהיט עולמי הוא ה"בומבו" – כסא בר שנראה היום בבתים פרטיים כמו גם במקומות ציבוריים רבים.

למעשה, אין כמעט מעצב שלא עובד היום עם חומרים פלסטיים. רון ארד, מעצב תעשייתי ישראלי בעל שם עולמי הפועל בעיקר בלונדון, קנה לו שם בעיקר כמעצב מוצרים ורהיטים המאופיינים בצורות אמורפיות במראה גולמי ולעתים הומוריסטי. הפלסטיק הגמיש מתאים מאוד לעניין, לדוגמא ה-Voido , כסא נדנדה המיוצר בטכניקה של יציקת פלסטיק בתבנית, שעיצב ארד עבור מג'יס האיטלקית.

גם המעצב האוסטרלי ניוסון, שמוצריו החדשניים והשובביים משהו עשויים בעיקר מפלסטיק, עיצב וייצר עבור מג'יס, בין היתר מעצור לדלת בצורת דמות נפוחה מפלסטיק ממולא במים, ומייבש כלים שהוא גם משחק מחשבה.

הפסל האמריקאי דואן הנסון לקח את הפלסטיק רחוק, תוך שהוא מציג חיקוי מדויק של המציאות האמריקנית עם דמויות פלסטיק אמריקאיות טיפוסיות שנראות אמיתיות ביותר, ביניהן אישה עם עגלת קניות במרכול, זוג תיירים טיפוסי וכמובן, פסל האצן המושלם. כשמסתכלים על פסליו, המשתייכים לזרם ההיפר-ריאליזם, קשה להאמין שלא מדובר בדמות אמיתית.

אבל לא תמיד ידע הפלסטיק ימים טובים כמו בשנים האחרונות. בתום מלחמת העולם השנייה, החלו להופיע בשוק מוצרי פלסטיק שונים בכמויות אדירות. חברות רבות שביקשו למצוא לעצמן מקום בשווקים חדשים, העריכו שלא כהלכה את המוצר ואת הצרכן, ולעתים קרובות הציפו את השוק במוצרים רבים מדי וזולים מדי. פלסטיק הפך למילת גנאי ולתיאור מוצר פשוט, זול, מזויף וחסר נשמה. הביטלס אפילו כתבו על-כך את השיר "פוליאתן פם".



אייס

אייס

היחידה שלא נפגעה מתדמיתו הירודה של הפלסטיק באותה תקופה היא חברת "טאפרוור", שנולדה בסוף מלחמת העולם השנייה ומשגשגת עד היום. החברה נקראת על שם הכימאי ארל טאפר שפיתח סדרת כלי מטבח ומיכלי אחסון מפלסטיק בגווני פסטל, ומיום היווסדה ועד היום נמכרים מוצריה בהצלחה בתצוגות בבתים פרטיים.

המעצבים של שנות ה-60, ביניהם אירו אירניו הפיני, וורנר פנטון הדני והמעצבים האיטלקיים ג'ו קולומבו וויקו מגיסטרטי, החזירו לפלסטיק את כבודו, כשהציעו מוצרי פלסטיק בעיצובים מקוריים ובמגוון סגנונות וצבעים, שאפשר ליצור רק עם חומר כמו הפלסטיק. פיליפ סטארק ניבא אז: "יבוא יום בו הפלסטיק ייחשב חומר אציל".

"אם בעבר הפלסטיק סבל מבעיית תדמית", אומר רוט, "הרי שהיום הוא נהנה מלגיטימציה מלאה. חברות רבות גילו את היופי שבפלסטיק ועושות בו שימוש ויש אפילו מוצרים שלא יכולים להתקיים בלעדיו". למעשה, מיום הולדתו ועד היום, גם בשנות השפל שלו, הפלסטיק נשאר בשימוש רחב ובמקרים רבים הועדף על פני החומרים הטבעיים, אבל נראה כי בשנים האחרונות הוא תפס לו מקום ממשי של כבוד ובמקרים רבים הוא גם נראה כיצירת אמנות מפתיעה ואקסקלוסיבית.

כך שנרצה או לא נרצה, הפלסטיק נמצא בכל פינה, מתמודד בכבוד עם מתחריו מן הטבע. לפעמים הוא זול, לפעמים יקר ולפעמים יקר מאוד, אבל הוא תמיד חדשני ומביא קריצה וצבע לכל פינה בבית ומחוצה לו. עידן הפלסטיק, יותר מאי פעם.

 

מתוך: מגזין DO

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה