מי מנסה להשתיק את הפונדקאיות?

זה קרה לה ברגע של הארה. אורית הורוביץ בר-עם, 40, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, נשואה ואם לשניים, כשהקטן בהם רק בן שלושה חודשים, סימנה לעצמה מטרה: להיות שוב בהיריון, אבל הפעם כפונדקאית. לדבריה, את המשימה הזאת היא החליטה לקחת על עצמה משתי סיבות – גם עבורה, וגם עבור הזוג שיזכה בזכותה להפוך לזוג הורים. "לא רציתי עוד ילדים משלי, אבל יש לי כישרון ללדת ורציתי לחוות שוב היריון ולידה", היא אומרת. "ההריונות והלידות שלי היו קלים וטבעיים וזו הייתה חוויה שיצאתי ממנה מאוד מועצמת. עברו עוד כמה חודשים עד שהרעיון הבשיל בתוכי וכשבני היה בן שנה וקצת, החלטתי שזה הזמן".

התהליך לא היה פשוט, בדרך הורוביץ בר-עם עברה הפלה ועוד ניסיון שלא צלח, ורק בניסיון השלישי, שנתיים מרגע תחילת התהליך המטרה הושגה. בחודש מאי 2019 היא ילדה את הפונדקון שנשאה ברחמה והפכה את זוג ההורים הטרי לאנשים המאושרים בעולם. הורוביץ בר-עם לא שיערה לעצמה בשום תסריט מסויט, שחצי שנה מאוחר יותר היא תמצא את עצמה בין כתלי בית המשפט, נתבעת על ידי סוכנות פונדקאות.
בימים אלה היא מריצה קמפיין מימון המונים, יחד עם עוד חמש פונדקאיות נוספות, כולן נתבעות על ידי אותה חברה – סוכנות "חיים חדשים" של סיגל רוסק גיסין ותמר רובינשטיין כהן.

אורית הורוביץ בר־עם | צילום: סתיו בלנק

נשים שקופות

התביעה, שהוגשה כאמור לפני שנתיים, מתבררת בימים אלה בבית המשפט השלום בתל אביב, בפני השופט עדי הדר. אבל על הטוויסט הזה הגיע טוויסט נוסף – צו איסור פרסום שמונע מהנתבעות לפרסם את רוב פרטי התביעה. "זאת תביעת השתקה", פוסקת הורוביץ בר-עם, "ביקשנו להסיר את איסור הפרסום אבל הוא לא הוסר ברובו, ואנחנו לא יכולות לשתף את הציבור בתוכן התביעה".

אחד הדברים הבודדים שהותרו לפרסום בתביעה, מלבד שם סוכנות הפונדקאות ושמות התובעות, הוא דברי השופט עדי הדר, שאף מפורסמים בעמוד הקמפיין:
"לטענת הנתבעות, ההתבטאויות שנטענו כ'לשון הרע', כולן עוסקות בטענות הקשורות בהתנהלות מקוממת ומדאיגה מצד המשיבות כלפי פונדקאיות במסגרת ניהול עסקיהן. אין בין האמירות הנטענות, אף לא טענה אחת שקשורה במערכת היחסים עם הורים מיועדים בהליכי הפונדקאות. אין בתביעה שבכותרת דבר שקשור בעניינים רגישים. אין בתביעה דבר שקשור בעניינם של קטינים, אין צורך לחשוף אף לא שם אחד של קטין, הואיל ומדובר בפרטים שאינם נוגעים לעניין. אין חשש לפגיעה בפרטיות של צדדי ג', והטענה שלפיה עדים בכח עלולים להירתע מלהעיד, נטענה בצורה כללית שבוודאי אינה מצדיקה חריגה כה קיצונית מעיקרון פומביות הדיון".

אורית, האם הקבוצה הסודית של הפונדקאיות עדיין פעילה?
"היום הפעילות היא אפסית, כי הקבוצה היא כבר לא מקום בטוח בעקבות מה שקרה".

כמה סוכנויות פונדקאות פועלות כיום בארץ?
"יש חמש סוכנויות גדולות, שתיים מתוכן עובדות רק בארץ, והאחרות פועלות גם בחו"ל. סוכנות 'חיים חדשים' פועלת רק בארץ והיא היחידה שתבעה אותנו".

בחו"ל את חייבת לפנות לסוכנות תיווך כדי להפוך לפונדקאית. איך זה עובד בארץ?
"בחו"ל חייבים 'מידל וומן' כדי לגשר על פערים בתרבות ובחקיקה. בארץ כל אחת יכולה לעשות את זה עצמאית, להגיש טפסים למשרד הבריאות למצוא הורים מיועדים. במקרה שלי לא רציתי אנשים באמצע וכל התהליך עם המיועדים היה מלווה בכנות ובשקיפות, אבל יש כאלה שזקוקים לליווי כי מדובר בתהליך מורכב. אני בעד ליווי טוב אבל לא כל מה שקיים בחוץ הוא ליווי טוב".

אורית הורוביץ בר-עם: "בראייה שלי הפונדקאיות לא מרוויחות כסף. הסכום שהן מקבלות, 165 אלף שקלים, הוא פיצוי לתהליך ארוך שיכול להימשך גם שנתיים ושלוש שנים"

היכן עיקר הבעיות של הפונדקאיות?
"מהצד של הפונדקאיות יש תחושה שלא רואים אותן – גם המערכת הרפואית, גם המערכת המשפטית, גם סוכנויות התיווך ולעיתים גם ההורים המיועדים, אבל אני בטוחה שגם הורים יגידו שהם חווים בעיות מכיוון הפונדקאיות, וזה נכון".

מה הם הקריטריונים להפוך לפונדקאית?
"חוק הפונדקאות משנת 1996 מאפשר רק לנשים שכבר ילדו ילדים משלהן לשמש פונדקאיות. המינימום זה לידה אחת, המקסימום זה ארבע לידות – לפחות שנה אחרי הלידה האחרונה אם זאת הייתה לידה טבעית ולפחות שנה וחצי אם זאת הייתה לידה קיסרית. האישה צריכה להיות במצב בריאותי תקין עם היסטוריה מיילדותית ללא סיבוכים. אם למשל הייתה לה סכרת או רעלת היריון היא תיפסל על הסף. על המועמדת לעבור איבחון פסיכולוגי ואסור שיהיה לה רישום פלילי. חשוב לציין כי בימים אלה עתידים להתפרסם הנהלים החדשים של החוק שיאפשרו גם לגברים יחידניים וזוגות להט"בים תהליך פונדקאות בארץ". (ההודעה הרשמית על כך ניתנה ממש הבוקר, שלישי,  על ידי שר הבריאות, שמשרדו הוציא חוזר שמעדכן את נוסח חוק הפונדקאות, כך שתתאפשר גישה שווה להליך "לכל אדם בישראל" – דב"א).

יש לך מושג כמה נשים פונדקאיות יש מדי שנה בארץ?
"יש כמאה פונדקאיות מדי שנה, וזה בגלל שהרגולציה בארץ מאוד קפדנית. פוסלים על דברים קטנים ומעט מאוד עומדות בקריטריונים".

מהו הסכום שמקבלת הפונדקאית כתשלום?
"בראייה שלי הפונדקאיות לא מרוויחות כסף. הסכום שהן מקבלות, 165 אלף שקלים, הוא פיצוי לתהליך ארוך שיכול להימשך גם שנתיים ושלוש שנים. במקרה שלי היריון אחד הסתיים בהפלה וההיריון שצלח התרחש רק אחרי שלושה ניסיונות. עשיתי הכול באהבה, אבל הכסף הוא בגדר פיצוי על הזמן ועל הסבל, כי את תוצאות ההיריון רואים על הגוף בהיריון ואחרי הלידה. הפיצוי הזה מאפשר לי לקחת את הזמן ולהירגע אחרי הלידה, להיות ברווחה כלכלית יחסית ולתת לי מרווח נשימה עד שאחזור לעבודה".

היו לך התלבטויות לפני שהחלטת להיות פונדקאית?
"כן ולא, כי ברגע שזה בוער בך את תעשי את זה. אגב, ואם יש לך בן זוג את צריכה לגייס אותו, כי את חייבת את התמיכה של המשפחה – ולי הייתה".

עד כמה הפונדקאות שינתה את חייך?
"היא שינתה אותם לגמרי, הפכה לי את החיים. מתי יש לאשה ואימא עם קריירה זמן לעצור באמצע החיים ולחשוב 'פניי לאן'? סיימתי תואר שני בייעוץ חינוכי לגיל הרך, ואחרי הפונדקאות החלטתי להקדיש את הדוקטורט שלי לתחום. מאז הפונדקאות הסתכלתי אחרת על דברים בחיי, הפרופורציות השתנו, סדרי העדיפויות השתנו. אחרי שנים שגרנו במרכז תל אביב, הכרתי פונדקאית שגרה בחצבה בערבה, ביקרנו שם פעמיים ובפעם השלישית כבר עברנו לגור שם. בן זוגי עמית בר-עם הוא שחקן, במאי ויוצר תוכן, והוא הקים כאן תיאטרון. שני הילדים שלנו מאושרים וכולנו בתחושה שהגענו לגן עדן. אלמלא הפונדקאות, אני חושבת שלא היה לנו אומץ לחשב מסלול מחדש, אבל הלכנו אחרי הלב שלנו".

מתוך קמפיין הגיוס של משפט הפונדקאיות | צילום מסך מתוך אתר הדסטארט

הצד האפל של הפונדקאות בישראל

הורוביץ בר-עם היא נתבעת מספר 1. היא נשואה לעמית, איש תוכן, שחקן ובמאי, ואם לגבע (9) וגיל (6), ובימים אלה היא משלימה את הדוקטורט שלה בנושא פונדקאות. במקור היא תכננה לעשות את הדוקטורט בתחום הייעוץ החינוכי לגיל הרך, אבל בעקבות החוויה האישית שלה, שלדבריה שינתה את חייה, היא שינתה נושא. במקביל היא כותבת בלוג בנושא ומרצה על התהליך שעברה. במקרה הפרטי שלה, הורוביץ בר-עם מצאה את ההורים המיועדים באופן עצמאי, בעזרת פוסט אנונימי שפרסמה בפייסבוק. תיאום הציפיות בינה לבינם הוכיח את עצמו מעל ומעבר והקשר שלה עם המשפחה נשמר עד היום. "החיבור הרגשי שלי הוא להורים איתם עברתי את כל התהליך, לא לתינוק שנולד", היא מדגישה.

אבל כאמור, בצד החוויה האישית החיובית שלה, גילתה הורוביץ בר-עם משיחות עם פונדקאיות נוספות שיש הרבה דיסאינפורמציה ועמימות בנושא הפונדקאות בישראל. בבלוג שפרסמה באתר עיתון הארץ היא אף כתבה על הצד האפל של הפונדקאות בישראל.

נתבעת מספר 2 היא ד"ר תמר עילם גינדין (48), בלשנית וחוקרת המתמחה בשפה הפרסית ובהיסטוריה של איראן. את הפונדקון שלה היא ילדה בדצמבר 2006, אחרי שני ילדים גדולים ולפני הבן הקטן שהפך אותה ל"הורטיסטית גאה", כפי שהיא אומרת בהתייחס אל בנה שנמצא על הספקטרום האוטיסטי. נתבעת מספר 3 מעדיפה ששמה לא יוזכר. נתבעת מספר 4 היא שלומית ראונר, 35, חרד"ליסטית, בכורה משבעה ילדים, מורה בתיכון ומדריכה ארצית של תומכי הוראה במשרד החינוך ופעילה חברתית ירושלמית. היא ילדה את הפונדקון שלה בספטמבר 2019, בין שני הבנים הגדולים שלה לבת שהרתה ונולדה לה תוך כדי המשפט. נתבעת מספר 5 היא אלירז מי-רב, דולה, מדריכת הכנה ללידה ומטפלת בשיטת הקונסטלציה המשפחתית המלווה תהליכי פריון ופונדקאות. היא ילדה את הפונדקון שלה ביוני 2012, אחרי שילדה את בנה הבכור ולפני שילדה עוד שני בנים ובת. את בתה הצעירה ילדה תוך כדי ההליך המשפטי. נתבעת מספר 6 היא עינב אלחרר, אימא במשרה מלאה. היא ילדה את הפונדקון שלה ביולי 2017, אחרי שילדה בן ובת. בימים אלה היא נמצאת בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל).

אורית הורוביץ בר-עם: "הגענו לשלב שאנחנו לא יכולות יותר לבד, לא רגשית ומנטלית ובטח שלא כלכלית. אנחנו שוקעות בתחתית"

אורית הורוביץ בר-עם בהיריון הפונדקאי, עם בנה | באדיבות אורית

תהליך הפונדקאות של אלחרר תועד על ידי סיגל רוסק גיסין, אחת משתי התובעות, בסרט תיעודי בשם "שיר למעלות". הורוביץ בר-עם מספרת שאחרי יציאת צצו הרבה סימני שאלה בנוגע לסוכנות הפונדקאות "חיים חדשים".
בינתיים ההוצאות המשפטיות של הנתבעות ממשיכות להיערם והן מתקשות לעמוד בהוצאות המשפט.

"אנחנו מתנהלות לבד וזה עולה הרבה כסף, את הפיצוי שקיבלתי על הפונדקאות שלי אני מוציאה עכשיו על המשפט במקום להשקיע אותו בעצמי ובמשפחתי. יש מאיתנו שנאלצו לקחת הלוואות ואנחנו שוקעות בתחתית הכספים שלנו", אומרת הורוביץ בר-עם. "סחבנו הרבה בשנתיים האלה, ובכנות, הגענו לשלב שאנחנו לא יכולות יותר לבד, לא רגשית ומנטלית ובטח שלא כלכלית. לכן החלטנו לגייס כספים בעזרת הדסטראט, במטרה לגייס 150 אלף ש"ח להמשך הוצאות המשפט".

בתיאור המאבק בעמוד הגיוס של הקמפיין שזכה לשם "משפט הפונדקאיות", הן כותבות: "יש לנו סיבות טובות לרצות שכולם ידעו על מה נתבענו. איך אפשר לשתוק מול דבר? כזה איך אפשר להחביא אותו? בזכותכם נוכל להשמיע את קולנו ולהבטיח תהליך מעצים גם לפונדקאיות אחרות".

משפט הפונדקאיות. ד"ר תמר עילם גינדין | צילום: באדיבות המצולמת

לדבר בשביל שפונדקאיות אחרות לא יעברו טראומה

ד"ר תמר עילם גינדין, אחת הפונדקאיות הנתבעות, אם לשלושה, נחשפה בסרט התיעודי "תמר תעשי לי ילד – פונדקאות בגוף ראשון" ואף הרצתה על התהליך שעברה. זה הסיפור שלה:

"הכל התחיל מזה שהכרתי זוג שחיפש פונדקאית, ואיך שראיתי את הצורך הזה בעיניים שלהם רציתי לעזור להם. בהתחלה חששתי להיקשר, כי לבני הבכור נקשרתי מרגע שהופיעו הפסים על המקל. אבל בהיריון של הבת שלי גיליתי שאני יכולה לעשות הפרדה וגם גיליתי שאפשר ללדת בכיף ובקלות. הדבר הראשון שאמרתי לאבא שלה אחרי הלידה זה 'אני רוצה עוד אחד', והוא אמר 'ילד שלישי – בעל שני'. אז נכנס לי הג'וק לעבור עוד היריון בלי לשאת בתוצאות, והדבר הראשון שעשיתי אחרי שנפרדנו היה לפרסם את הפוסט בפורום נעמ"ת, כי אז לא היה פייסבוק ולא ידעתי איך מגיעים לזה בכלל. בסוף הגעתי אל המיועדת, שנאסר עליה להיכנס להיריון מסיבות רפואיות, ועם כל תלאות הבירוקרטיה כל ההליך לקח יותר מארבע שנים.

"אחרי שפגשתי עוד פונדקאיות מהדור שלי, גיליתי שגם אצלן המניע העיקרי לא היה כלכלי. חשוב שזה לא יהיה המניע כי לא מדובר בסכום משנה חיים ובעיקר כי זה לא כסף קל, לא כסף מיידי ואפילו לא כסף בטוח. יכול להיות שהליך של שנה וחצי ושש הפקדות יסתיימו בלי לידה. בעיניי פונדקאות זה כמו מלכת המדבר: זה לא מתאים לכל אחת, אבל למי שכן זה יכול להיות במסגרת הגשמה העצמית. יש הרבה פונדקאיות דתיות כי זה מעשה של חסד.

חלק מקמפיין מימון ההמונים לתמיכה בפונדקאיות הנתבעות

"אני הייתי עוף מוזר בנוף הפונדקאות באותו זמן – שנת 2006. אז עוד חשבו שפונדקאית צריכה להיות קשת יום ולבוא ממניעים כלכליים והוועדה לא ידעה איך לאכול אותי. פסלו אותי פעמיים. אבל אם ב-2006 היה נכון לומר שאני לא מקרה מייצג, היום אני לגמרי מקרה מייצג. בעקבות הסרט עליי, עוד נשים הבינו שפונדקאות לא חייבת לבוא ממקום של מצוקה אלא יכולה לבוא ממקום של הגשמה ועם הזמן התחום נפתח גם לנשים נשואות. אלירז מי-רב, נתבעת 5 אמרה לי שהסרט שלי הפיל לה את האסימון הזה ונתן לה השראה לגשת גם לתהליך. אלירז הייתה הנשואה השנייה שהוועדה אישרה. הראשונה הייתה אישה שבנה נספה באסון הכרמל.

ד"ר תמר עילם גינדין: "תומכים בנו כדי שפונדקאיות עתידיות לא יצטרכו לעבור תהליך מקטין וטראומטי"

"עד 2018 לא היה לי שום עניין להיות חלק מקהילת הפונדקאיות. אחרי שעברתי לינצ'טרנט על ידי פמיניסטיות ואבירי זכויות אדם שלא טרחו לדבר עם פונדקאית, הרגשתי צורך להצטרף לקבוצה הפייסבוק 'פונדקאות- הקבוצה הפתוחה'. מדובר בקבוצה ציבורית שמיועדת לקהל הרחב, כולל אנשים שאינם צריכים פונדקאית אבל מתעניינים ומתבטאים בנושא ורוצים לדבר איתנו מקרוב לפני שהם מביעים עמדה. בתקשורת מדברים יותר מדי עלינו במקום איתנו.

"בגלל שאסור לנו לדבר על התביעה, העיקרון של הקבוצה הוא בלי פרסום ובלי המלצות ודיס-המלצות, אלא דיון ברמה העקרונית בלבד. יש שם תגובות פחות נעימות אבל מתרחשים גם דיונים ממש יפים וחשובים, ונשים נהיות מודעות לזכויות שלהן. אפילו יצאו מהקבוצה שידוכים.

"האקטיביזם בקהילת הפונדקאות נכפה עליי בגלל המשפט. גירדנו כל אחת מאיפה שהיה, חסכונות, הלוואות, כל אחת מאיתנו שילמה כמה שיכלה, מי יותר ומי פחות, ואת חלקה של עינב כיסינו לגמרי כי לא היה מאיפה לשלם. מימון המונים הוא לא הגשמת חלום, זה לא משהו שרצינו לעשות כמו הפונדקאות. תביעה היא הוצאה אדירה שנכפית עליך. כי גם אם לא עשית כלום, תצטרכי להקדיש את הזמן ואת הכסף. אבל לא האמנו שאחרי שנתיים עדיין לא נוכל לומר על מה אנחנו נתבעות. גם לא תיארנו לעצמנו שיהיו כל כך הרבה הוצאות לא צפויות שאני חוששת לפרסם בגלל הצו. היו הליכים שוויתרנו עליהם בגלל המחיר הגבוה, וכאן אני מדברת על כסף, ולא כמטאפורה. אבל גם כאן צו איסור הפרסום סותם לי את הפה. אחרי ההוצאה האחרונה, שהייתה סכום לא מבוטל, ומכיוון שיהיו עוד הוצאות בעתיד ונגמרו לנו הרזרבות, החלטנו לפתוח בגיוס המונים. מעבר לעזרה הכספית, תומכים בנו כי רוצים לעזור לנו להשמיע את קולנו, כדי שגם פונדקאיות עתידיות יזכו לעבור תהליך מרחיב לב ומעצים ולא לעבור תהליך מקטין וטראומטי".

משפט הפונדקאיות. שלומית ראונר | צילום: באדיבות המצולמת

התקפי חרדה והתפוררות הקהילה

הפונדקאית הנתבעת שלומית ראונר, אם לשלושה, היא פעילה פוליטית וחברתית בהווה ודתייה לשעבר, מחברת ספר הילדים "הולכים לי… / בעצמי". זה הסיפור שלה:

"גדלתי בבית דתי מאוד. בגיל 28 נסעתי בפעם ראשונה בשבת והיום אני חילונית. אני פעילה פוליטית וחברתית ורוצה לעשות טוב בעולם. רעיון הפונדקאות התחיל אצלי מהרצון לעשות משהו עם משמעות.
"כשעלה רעיון הפונדקאות פנו אליי כמה זוגות שכבר היה להם ילד ולא יכלו להביא ילדים נוספים. אבל החלום שלי היה להפוך זוג למשפחה. מצאתי זוג שהיה בהליכי פשיטת רגל, הם שילמו כמה שיכלו, אבל הרגשתי שאיתם הכוכבים מסתדרים ושהם הזוג שלי. בן זוגי אמר מיד שהוא איתי. הוריו ואמי היו נגד, אבל אני הייתי בשלי.

"נכנסתי להיריון בניסיון הראשון. הזוג ואני עברנו יחד את כל התהליך, כולל המפגשים עם הרופאים. ההזדהות שלה איתי הייתה מוחלטת, וכשלי הייתה בחילה – גם לה הייתה. ההיריון לא היה קל – בחילות, כאבים, עייפות – אבל זה היה שווה את זה. נכון שזה מעשה אלטרואיסטי, מימשתי חלום של זוג לילד משלהם, אבל הוא גם נרקיסיסטי, כי גם אני מועצמת בסיפור הזה ויש לי תחושת ערך גדולה.

"היא הייתה בת 45 כשהפכה לאימא. מגיל 17 היא ובעלה היו יחד ולידת התינוקת הייתה עבורם אושר גדול. בתקופת חופשת הלידה שלי נסעתי אליהם מירושלים לגבעתיים אחת לשבוע ועד היום הקשר נשמר. הם שולחים לי תמונות, ואני מתעניינת ומשוויצה בה למרות שלאחרונה ילדתי ויש לי יפהפייה משל עצמי.

שלומית ראונר: "מנסים להשתיק נשים באופן כללי, ועוד יותר להשתיק נשים שמדברות על הגוף שלהן. בפונדקאות זו השתקה על השתקה, והאיסור הזה לדבר מפחיד אותי"

"עד לתביעה הקהילה שלנו הייתה דיסקרטית ועוצמתית. עזרנו אחת לשנייה, העלינו קשיים וניהלנו שיח פתוח ומשתף שנגע בנקודות רגישות. יש הרבה נקודות כאלה בפונדקאות, כמו הפלות וכישלונות להיכנס להיריון, והקהילה נתנה לנו גיבוי לתחושות. זה היה מקום מחבק ומחזק, עם תחושת ערבות הדדית. האם לקחתי בחשבון שדברים עלולים לצאת החוצה? אני יכולה להגיד כאקטיביסטית שיש דברים שאסור לשתוק עליהם. מנסים להשתיק נשים באופן כללי, ועוד יותר להשתיק נשים שמדברות על הגוף שלהן. בפונדקאות זו השתקה על השתקה, והאיסור הזה לדבר על הפרטים מפחיד אותי.

"כל אחת מאיתנו מתמודדת בדרכה: לאחת הנתבעות יש התקפי חרדה, והסיפור הכלכלי גם הוא מקשה עלינו, ולכן הגיע קמפיין גיוס ההמונים. אני מקווה שבסוף קולנו יישמע ושדברים ישתנו בתחום. לא התביעה ולא צו איסור הפרסום ירתיעו אותי. על כל פונדקאית יש כמה זוגות שמשוועים לילד. אני חצי שנה אחרי לידה וכבר חושבת על האפשרות להיות פונדקאית שוב בעתיד, כי לידת ילד עבור מי שאינה יכולה ללדת היא הרגע הכי מאושר בחיי פונדקאית. אני בעד לאפשר פונדקאות גם לזוגות גאים, ושמחה שעכשיו זה על הפרק".

פנינו לתגובה לחברת "חיים חדשים". עו"ד אמיר פז מטעמם איים על כתבת "את" בצעקות ומילים בוטות, דרש שלא נפרסם את הכתבה ואיים בתביעה. תגובה לא התקבלה.

לתמיכה בקמפיין לחצו כאן.