מי יתנני (מרק) עוף

רק לפני שבוע עוד התלבטנו בשעה שש בערב האם לצעוד לגינה הגדולה או להסתפק במדשאה האחורית, והנה – המחוג מצביע מטה, ועמו חשכה מבשרת חורף. על אף שמבחינתי אפשר לחכות עם כל העניין הזה של החורף גם עוד חודשיים, לכבוד השרב שנשבר ואווירת החגים המפעפעת הזדרזתי להכין מרק עוף אמיתי, מלא ירקות וירק.

פתגם יהודי עתיק קובע כי "טוב יותר לדאוג עם מרק מאשר בלעדיו". ואכן, גם אם עדיין חם בחוץ, אין כמו פניצילין תוצרת פולניה: קערת מרק עוף מנחמת, ריחנית ועטורת צחצוחי שומן שמצליחה להשקיט במעט את טרדות היום יום.

טיף וטף

נהוג לסווג את האנושות לשני מחנות, והפעם לא מדובר על דילמת הכוסברה הנצחית, אלא על החלוקה בין אנשי הקיץ לאנשי החורף. בן זוגי הוא דב חורף אמיתי. מבחינתו השמש יכולה לשקוע בחמש, שעה שילדיו כבר עטופים בפיג'מות פלנל עבות, התריסים מוגפים, המרק מבעבע על האש וטפטוף קל מלווה את כל הערב בהרמוניה נפלאה.

בעיניי כל זה מקסים ונפלא – רק בסוף השבוע. אני בהחלט יכולה ליהנות מסופת רעמים בליל שבת, בעוד ריח התבשילים מתפשט בבית, הילדים מכורבלים איתנו במיטה, וסביבנו מפוזרים ספרים ועיתונים. אך בבוקר יום חולין רטוב וקר, בעוד הקטנה פוקחת עיניים עם אור ראשון ומוקדם להחריד, תזמורת שיעולים מלווה את התעוררותו של הפעוט והמאבק על הלבוש (לא בא לי גופייה, כן בא לי מעיל, בא לי את המטרייה עם האותיות) מתחיל, הטפטוף הרומנטי מבחוץ הופך למטרד אמיתי. צרפו למשוואה ניסיון כושל לפזר את כולם בגנים מבלי לחטוף דלקת ריאות, פקקים נצחיים בדרך חזרה מהעבודה ואחה"צ נטול אפשרויות בילוי, והרי לכם קיטור הורי מהזן הנחות והטוב.

קיץ על החוף

אודה ואולי קצת אבוש, כמו כל אם עברייה חששתי מבואו של אוגוסט. שני קטנטנים בחופשה ארוכה, לחות בלתי נסבלת, ערבים ארוכים עם פעוט סרבן שינה ובקרים מוקדמים עם קטנטונת משכימת קום, היוו איום של ממש, אך בסופו של דבר זו הייתה הנאה גדולה ואמיתית.

הבו לי עוד קצת קיץ; שעות אור רבות וארוכות, ילדים מתרוצצים על קו החוף, אווירת חופש קלה וטובה, קרטיבים בגינה ומלבושים קלים. אני מוכנה לספוג את זיעת יולי-אוגוסט (תרתי משמע) כדי לזכות בעוד כמה ימי שמש בהירים.

כך או כך, שעון החורף מתקתק, הימים מתקצרים ורוח סתיו של ממש הורגשה באחד הבקרים האחרונים, עת פסענו יד ביד אל הגן החדש. מודה שאפילו אני קצת התרגשתי.

שתהיה שנה טובה ומתוקה.