מי הרג את השינוי?

עלילת ספרו החדש של קן בלנצ'ארד סובבת סביב חקירת רצח של שלושה נרצחים ששם משפחתם הוא "שינוי". המדובר לרוב במי שהתקבלו בארגונם בסבר פנים יפות, אולם לאחר שעמדו להיות מוטמעים, נמצאו לפתע ללא רוח חיים. הפרק הראשון בסיפור "זירת הפשע" מפגיש אותנו עם הסוכן מייק מקנאלי, החוקר את תעלומת הרציחות הללו, שמתרחשות כמעט תמיד בחדר הישיבות הארגוני.

החשודים המיידיים, שבים ומתבררים מניסיונו כאותם 13 טיפוסים: תרבות, מחויבות, תמיכה, צוות הנהגת השינוי, תקשורת, בהילות, חזון, תכנון, תקציב, הדרכה, תמריץ, ניהול ביצועים ואחריות. לאחר הפתיחה הזו בסגנון Film Noir מתחילה להתגלגל עלילת הסרט, סליחה סיפור, שהיא חקירתו של המפקח מקנאלי את סדרת החשודים הארוכה שלעיל.

הפרקים השונים בספר מוקדשים לשמות החשודים ולכן שם הפרק הבא הוא: "חשודה מס' 1 – תרבות". מעבר לסדר עצמו יש פה גם קביעה מעניינת שהתרבות הארגונית היא החשודה המיידית, כל אימת ששינוי לא מצליח, או מת. לאחר חקירת "חשוד מס' 2 – מחויבות", נוטל המפקח פסק זמן ורושם לעצמו הערות על התרבות והמחויבות. הוא גם תוהה על מסכת היחסים של הנרצח "שינוי" עם כל אחד משני החשודים.

החשודים הבאים הם: תמיכה, הנהגת שינוי ותקשורת, אשר לכולם היו תפקידים של סיוע ל"שינוי" ואשר בבירור מעמיק של המפקח נראה שבחלקם לא מילאו את תפקידם עד תום ואפשרו בצורה כזו או אחרת להתרחשויות להתפתח באופן שהסתיים במותו של "שינוי". חשודים נוספים הם בהילות וחזון, שאמורים היו ללוות את "שינוי" ולהבטיח את כניסתו הנכונה לארגון.

מתוך הראיונות עמם נראה שהם היו עסוקים בדברים אחרים. מעניין במיוחד הוא המפגש עם התקציב, שמודה שלא אישר תקציבים לשינוי וגרם למותו. בעיון מדוקדק יותר נראה שהיו צריכים להתממש תנאים מסוימים בכדי ש"שינוי" יזכה לתקצוב, והדבר מחזיר אותנו לאשמתם של יתר חברי הצוות.

האם שינוי התאבד?

באופן לא מפתיע, היחידה שמתאבלת על "שינוי" ומגדירה אותו חבר הייתה תמריץ. יחד עם זאת, כל חברי הצוות שנחקרו נקבו בשמות שונים כרוצחי "שינוי" הפוטנציאליים (כולם מלבדם כמובן). ניהול ביצועים, החשוד הבא, דווקא טוען שהיו לו יחסים טובים עם שינוי, אלא שמנקודת מבטו כל אימת שהיה שינוי נפגעו הביצועים באורח שהשתקף בהערכות. אחריות הוא עוד חשוד, שבניגוד לאחרים, סבור ששינוי התאבד.

מקנאלי לא מקבל זאת ומדגים לו עד כמה הוא עצמו קשור למוות של שינוי. בשלב זה מבקש הסוכן לפגוש את העובדים ומצר על כך שהוא פוגש אותם כה מאוחר בתהליך. נשמע שהם היו דווקא ביחסים קרובים עם שינוי המנוח. בנתיחה שלאחר המוות הוברר כי רעלן הידוע בשם "ש-15" (על-שם 15 שינויים שמתו בנסיבות דומות) אחראי גם למוות הנוכחי. התסמונת האופיינית היא ששינוי מגיע לארגון במצב כללי טוב, אולם תוך כמה חודשים הוא חולה ולוקה באי ספיקת לב.

לרעלן יש שלושה סימנים עיקריים:

1. ציפייה שהכרזה על שינוי תביא להטמעתו.
2. חוסר התייחסות לחששות של העובדים מהשינוי.
3. הנקראים ליישם לא היו מעורבים בתכנון.

בסיום הסיפור, אוסף מקנאלי את כל החשודים לישיבת עימות סופית, שבה יכריז על זהות הרוצח. בדומה לבלש האגדי הרקול פוארו (מפרי עטה של אגאתה כריסטי), הוא מתעמת עם כל אחד מהנוכחים ומציג את המניע שלו לרצח, או לפחות את ההתנהגות שהחישה את מותו של שינוי. בסיכומו של דבר, מודיע המפקח שכולם אשמים במותו של שינוי, ומזהיר אותם לבל יחזרו על התנהגותם שעה שיגיע השינוי הבא – אחרת יאלצו לפגוש אותו שוב.

התרבות הארגונית חשודה ברצח השינוי. כריכת הספר

מרבית מיזמי השינוי נכשלים

עלי להודות שמאומה לא הכין אותי להתלהבות הרבה שפקדה אותי כשהתחלתי לקרוא את "מי הרג את השינוי?". הרעיון להמחיז את המתרחש בארגונים בעלילת סיפור בילוש ומתח הוא פשוט גאוני, והביצוע של ארבעת המחברים ממש מושלם. למעשה, למרות שפה ושם ניתן לזהות את הפראזות באנגלית, התרגום לעברית מצוין ולוכד את מרבית המשמעויות הגלויות והנסתרות. הספר נחמד, קליל ויחד עם זאת עתיר משמעות ותובנות.

ב-12 השנים שחלפו מאז סקירת "מי הזיז את הגבינה שלי?" של ספנסר ג'ונסון ועד "הצילו! הקרחון שלנו מפשיר!" של ג'ון קוטר, נותרה על כנה המציאות הארגונית העגומה על-פיה מרבית מיזמי השינוי נכשלים. אין פירוש הדברים ששינויים ארגוניים לא מתחוללים, ההפך הוא הנכון, וקצב תדירותם רק מתגבר.שינוי הוא ללא ספק הסטטוס-קוו הארגוני החדש. יחד עם זאת, יש משהו בסיסי אחר שלא משתנה או משתנה באטיות. המשהו הזה הוא הטבע האנושי.

כבר שנים רבות שאנו יודעים שלאנשים בארגונים אין חיבה מיוחדת לשינויים (למעט כאלה שהשינוי הוא חלק מההתנהלות האישית והפרטנית שלהם). שינוי מעורר התנגדות שנחקרה לעומק לפני למעלה מעשור ע"י פרופ' שאול פוקס מאוניברסיטת בר-אילן.

פוקס כתב ספר שלם על הבסיס הפסיכולוגי של ההתנגדות לשינוי ומנה לא פחות מ-21 סיבות אמיתיות, או מדומות, הגורמות לאנשים לחוש רע במחיצת שינויים. השינויים הארגוניים שכופים כמעט תמיד שינויים אישיים מקשים מאוד על מנהלים ועובדים, שתכופות מתקשים לנהל אותם תוך כדי מהלך העניינים הרגיל .

"מי הרג את השינוי?" הוא עוד משל ארגוני מעולה, המעיד שגם קן בלנצ'ארד קפץ על עגלת מספרי הסיפורים. יש משהו מאוד חזק בסיפור עלילתי שמצליח להעביר את המסר טוב יותר מטקסט תיאורטי כזה או אחר. יועצים ארגוניים מובילים בעולם הבינו את כוח הנרטיב וגייסו את אהבת האדם לסיפור על-מנת לנסות ולחנך מחדש בתחומים שהכניסה אליהם הייתה קשה מאוד.

בלאנצ'ארד, שהוא חוקר מנהיגות בולט עוד מקדמת דנא, שב הפעם עם רעיון מבריק על משל שהנמשל שלו כל כך בולט שהוא מנתר מהטקסט עוד לפני שמסיימים אותו. הרעיון של האנשת המונחים שבהם נעשה שימוש בתהליך הארגוני הוא מבריק; ואגב, ראוי עד מאוד לסגנון של וודי אלן.

המסגור של חקירת "מותו של השינוי" כחקירת רצח מהסוג שאנחנו מרבים לצפות בה בקולנוע הוא מקסים. זו עלילה שקל לקרוא ולעבד, והסוכן מקנאלי לא רק מתאים למונח "סוכן שינוי", אלא גם מזכיר לנו מאוד את דמותו של הבלש הטלוויזיוני קולומבו, שכזכור היה משגר ליד הדלת, כבדרך אגב ורגע לפני שהוא עוזב, את השאלה הכי משמעותית בכל התשאול.

תקשורת צרודה וחזון עם משקפיים

המחברים הצליחו ללכת רחוק מאוד עם הדמויות שיצרו, והם העניקו להם עומק וחיוניות שמקלים עד מאוד את בירור הבעייתיות המסוימת שעמה הם מזוהים. אחרי כל שניים-שלושה חשודים המפקח עושה פסק זמן מתודי ומרכז את מחשבותיו לגבי החשודים. וכמובן, הפינאלה שבה מתכנסים כל החשודים ביחד עם החוקר לעימות האולטימטיבי. מסיבה זו התסריט כה ברור עד שלקורא קל מאוד לקחת את המונחים אליו לארגון ולבדוק מה קורה אצלו.

דרך הליקויים הקטנים והחינניים המאפיינים את הדמויות (למשל, התקשורת צרודה והחזון מרכיב משקפיים ורודים) אנחנו נפגשים למעשה עם כל הפתולוגיות הארגוניות בפעולה. לכל פונקציה ייעוד משלה ותפקיד חשוב, אולם איכשהו הדברים משתבשים והפונקציות מתחילות להיות טרודות בדברים שאמורים להיות מטופלים ע"י גורמים אחרים.

בסדרת קליפים שהעלו ליו-טיוב מספרים מחברי הספר כי הפתרון לתעלומה הוא פחות מסובך לפענוח:
1. צריך שיתוף פעולה בין רכיבים בכדי ששינוי יצליח.
2. לכל אחד יש הזדמנות להשפיע בחיוב על הטמעת שינוי.
3. מכניקת השינוי זהה מארגון קטן ועד לתאגיד ענק.

צפו בהסבר של אחד ממחברי הספר קן בלנצ'ארד:

לסיכום, "מי הרג את השינוי?" הוא ספר מקסים ומרתק וניתן לעשות בו שימוש רב ומגוון על-מנת להעביר מסרים חשובים של ניהול שינוי בארגונים.

"מי הרג את השינוי? – פתרון תעלומת המנהיגות בעידן של שינוי" | קן בלנצ'ארד וג'ון בריט, עם ג'אד הוקסטרה ופאט זיגרמי (2011) | מטר הוצאה לאור בע"מ, 146 עמוד, רכה, 99 שקלים

הכותב הוא מומחה בפסיכולוגיה חברתית-תעסוקתית-ארגונית