מי הבוס?

למרות שרוב חיי הבוגרים השתדלתי ושאפתי למצוא עבודה "מסודרת", כזו שמתחילה בשעות הבוקר ונגמרת אחרי הצהריים וכזו שתלוש משכורת קבוע מגיע אלי במסגרתה מדי חודש בחודשו, מאז ומתמיד חלמתי בסתר ליבי שיום אחד, לאחר שעול הפרנסה ויתר המחויבויות הטורדניות ירד מעט מכתפינו, נוכל בן זוגי ואנוכי לעשות רק עבור עצמנו, או אז נקים יחד מקום בגליל, מקום שיסמל ויבטא את כל החלומות והיצירתיות הגנוזים בנו. יחד נקים אולי צימר, שיהיה גם מרכז ייעוץ וגישור וגם בית תרבותי שלצידו בית קפה וחנות ספרים.

אמנם זה נשמע טוב ויפה, אך בפועל אם אבקש מבן זוגי לוותר על העבודה השגרתית שלו לצורך מפעל זוגי שכזה אני חוששת שהוא עלול לחטוף התקף לב במקום. אם אציע לו כי שנינו נתפטר ונקים עסק שמאגד את החלומות שלנו הוא יטען שנשמט הקשר הרופף האחרון שהיה לי עם המציאות וכי איבדתי באחת את שם התואר הנכסף "המבוגר האחראי", לצמיתות.

ללכת עד הסוף

"להקים עסק זוגי משותף זה באמת ללכת על כל הקופה", מודה נועה חריש-יורה, בת 32 ואמא לשלושה ילדים, אשר יחד עם בעלה הקימה ומנהלת את "רקיע תקשורת"- חברה לצלחות לוויין פרטיות.

חריש-יורה ובעלה, ארי, הגיעו להחלטה על הקמת עסק משותף לאחר שהוא איבד את מקום עבודתו בעת שנועה היתה בהריון מתקדם. "עד אז שנינו הרגשנו שאנחנו לא מוצאים את עצמנו במקומות העבודה שלנו. לא הצלחנו לממש את עצמנו, היינו מתוסכלים, תלויים במקום העבודה ומאוד לא מתוגמלים. כאשר ארי נותר בלי עבודה אני הייתי בהריון הראשון והיה לנו ברור שאנו חייבים למצוא דרך חדשה, טובה ומוצלחת יותר להתפרנס", היא מספרת.

הרעיון הגיע במקרה, עקב הצעה והזדמנות שנקרו בדרכם. היה להם ברור כי המטרה שלהם היא לא בהכרח להקים משהו ספציפי, אלא להגשים חלום ולהיות עצמאיים במלוא מובן המילה – זוג שלא תלוי באף אחד. כמו כן היה להם ברור שהם צריכים למצוא עסק שההשקעה הראשונית בו קטנה יחסית והסיכון איננו גדול, כך שאם יכשלו לא ימצאו את עצמם חסרי כל. "היה לנו ברור שכהורים יש לנו אחריות כפולה ומכופלת", מדגישה חריש-יורה, "ולכן ההשקעה הראשונית שלנו לא הייתה גבוהה יחסית, ובדקנו היטב שיש לנו תמיכה משפחתית וגיבוי מלא במקרה שנתרסק".

לדברי חריש-יורה, חברים רבים לא הבינו כיצד הם מסתכנים במהלך שבו יש כל כך הרבה חוסר ודאות, מהמרים על הונם המועט ומבצעים השקעה שיש בה סיכון, במקום להמשיך במסלול הבטוח. "בהחלט חששנו, ולולא התמיכה הראשונית מהמשפחה לא היינו מבצעים זאת", היא מודה. "לכן גם בתחילת הקמת העסק אני המשכתי להחזיק במשרה שהייתה לי עד אז, ורק כאשר חשנו מספיק ביטחון, ראינו שאני בלאו הכי שותפה מלאה בכל ההחלטות העסקיות והביצועיות ושזה משהו שמעסיק את שנינו במהלך היומיום, העזתי והתפטרתי. מאז שנינו מנהלים את העסק יחדיו".

אין רגע דל

אין ספק כי כבעל עסק עצמאי אתה מוותר מרצונך על דברים רבים. כל זאת טוב ויפה כאשר אתה אדון לעצמך, אך מה קורה כאשר מדובר בבני זוג החוברים יחדיו לעסק משותף, ויתרה מכך, כאשר הם הורים לילדים קטנים?

"החלום שלנו היה להיות עצמאיים, ללא תלות באף גורם, ונכון שמימשנו זאת, אך יש לכך מחיר לא פשוט", משתפת חריש-יורה. "בעסק שבו שני בני הזוג לבדם יש אחריות וקשיים גדולים". מעבר לקושי הקיומי הכרוך בדאגה לפרנסה המשפחתית, לזוג שמנהל עסק יש קשיים נוספים. "העסק המשפחתי מאוד משפיע הן על הזוגיות והן על ההתנהלות המשפחתית. כאשר יש לחץ בעבודה, שזה מצב כמעט תמידי אצלנו, שנינו עובדים מאוד קשה. אחר הצהריים נטל הטיפול בילדים נופל על כתפיי וארי עובד עד שעות מאוד מאוחרות."

"אי אפשר לבוא אליו בטענות או להתקשר שיחזור כדי לסייע במקלחות ובהשכבה, מכיוון שאם הוא לא יעבוד זה יפגע בפרנסת המשפחה. אני עצמי נאלצת לתאם לו את המפגשים עם הלקוחות וההתקנות לשעות שבהן אני הכי זקוקה לו בבית", היא מחייכת. מעבר לכך, היא מספרת כי באף אחת משלושת הלידות של ילדיה היא לא זכתה לחופשת לידה "אמיתית", עם התנתקות פיזית ממשית מהעבודה, מה גם שאין לה אפשרות להאריך את חופשת הלידה כמו אצל שכירים, אלא היא חייבת לשוב מיד לעבודה ולעזור בניהול העסק.

"לצערי, כדי לקיים את העסק שלנו ולהפוך אותו למה שהוא שנינו צריכים לעבוד מאוד קשה", מספר גם ארי, בעלה של חריש-יורה. "אני נאלץ להפסיד הרבה מהפעילויות של הילדים, וברוב הפעמים כאשר אני חוזר הביתה הם כבר ישנים, וזה לא קל". לדבריו, דווקא בגלל שזה מיזם זוגי תחושת האחריות היא מאוד גדולה: "מצד אחד זה הכי נוח, טבעי וכיף שאנחנו עושים את זה ביחד, כזוג, אין שותפה טבעית וטובה יותר עבורי מאשר אשתי. זו תחושה של סיפוק גדול והרבה שמחה וגאווה ביצירה המשותפת של שנינו. מצד שני זו אחריות גדולה ותחושה של נטל כבד מאוד. "האחריות לפרנס את הילדים והמשפחה, במיוחד כש'כל הביצים בסל אחד', בלי גיבוי של משרה נוספת, היא כפולה ומכופלת".

כמו כן, כאשר הילד חולה, טוענות כולן, אין ממי לבקש "פטור" או יום חופש כדי להישאר איתו. חריש-יורה מספרת כי בתקופת החופש הגדול, כאשר הילדים בבית, הקושי גדול במיוחד. לכן לאחר הקמת העסק, היא מציינת, הם החליטו שבתקופות כאלו הם יצמצמו את הפעילות למינימום.

סופר מרגישה גם היא את הקושי, אך לצד זאת היא מדגישה כי איננה מוותרת, לא משנה מה המחיר העסקי, על זמן עם הילדים. "פעמיים בשבוע אנחנו מכריחים את עצמנו לסיים מוקדם. זה יתרון שתמיד אחד מבני הזוג יכול לגבות את השני ולבלות עם הילדים. על השבוע הראשון של הגן ובית הספר בתחילת השנה אני לא מוותרת, ונמצאת עימם שם ככל שניתן. הילדים אצלנו במקום הראשון, הרבה לפני העסק".

עושים הפרדת כוחות

"כדי למנוע חיכוכים מיותרים החלטנו מראש על חלוקת עבודה ברורה בעסק", מספרת חריש-יורה. "ארי עוסק בניהול הטכני ואני בניהול השוטף ובשיווק. בצורה זו כל אחד עוסק במה שהוא טוב בו במיוחד וההפרדה היא ברורה".

מה קורה כאשר ישנן תקופות קשות יותר בעסק והאווירה לחוצה יותר בבית?
"קשה מאוד להפריד בין העסק לבין הבית. הילדים שלנו עדיין קטנים ולא מודעים לעובדה שיש תקופות קשות יותר לעומת תקופות של פריחה כלכלית", מסבירה חריש-יורה. "אנו משתדלים להקפיד על שעות עבודה מסודרות שתואמות לשעות שבהן הם בגן, אולם תמיד שעות הערב מוקדשות גם הן לעבודה, כך שהילדים נחשפים לשיחות אודות העסק, לחיכוכים ולהתלבטויות. אנחנו מאוד משתדלים לא לריב ליד הילדים, אך כמו בכל משפחה, גם הילדים שלנו שומעים ויכוחים בנושאים שונים, והעבודה זה חלק מכך".

אלון גל, מנכ"ל חברת האימון "תות תקשורת ותוצאות" ומנחה תוכנית הטלוויזיה "משפחה חורגת" המלווה זוגות רבים, שחלקם מנהלים יחדיו עסק משותף, טוען כי ככל שיש יותר זמן ביחד, כך הסיכוי לחיכוכים עולה. "זה כמו בנהיגה, ככל שאתה יותר זמן על הכביש כך עולה הסיכוי שתעשה תאונה. עם זאת, ככל שנמצאים יותר זמן על הכביש נהיים גם ערים יותר לסכנות שלו. כך זה גם בניהול עסק משותף על ידי בני הזוג – נכון שזה יוצר חיכוכים בעבודה יחד, אך כך גם לומדים לשתף פעולה, נהיים יותר חשובים האחד לשני, ישנם יותר נושאי שיחה והמיומנות הזוגית עולה. זה נכון גם לגבי ההשפעה על הילדים – מצד אחד ההורים יותר קרובים אליהם ומצד שני מופעל עליהם לחץ. זה יכול להעשיר את חיי הילדים או לפגוע בהם באותה מידה".

גל עצמו מנהל עסק פרטי ומשפחתי – הוא ואשתו הינם שותפים ומנהלים יחדיו את חברת האימון, ובמקביל הינם הורים לילדים קטנים. לדברי גל, הם דאגו לפיצול תחומי אחריות בעסק המשותף, כך שאף אחד מבני הזוג לא יהיה המנהל הישיר של השני. "כל אחד מאיתנו אחראי על תחום אחר ואנחנו נפגשים ל'דייטים' של שיחות והתייעצויות".

כשהעסק פולש הביתה

זוגות רבים בוחרים לנהל את העסק, או את חלקו, מהבית. זה גם חסכוני יותר וגם מתאים להורים לילדים בגילאים רכים במיוחד. עם זאת, כאשר מוקד העבודה הוא הבית, הקושי בלבצע הפרדה ולהמשיך לשמור על חיי משפחה תקינים הוא גדול יותר.

חריש-יורה: "מצד אחד זה נוח שחדר העבודה ממוקם בתוך הבית, אך מצד שני צריך להיות בעל משמעת עצמית חזקה מאוד כדי להתרכז בניהול העסק ולא בניהול הבית והמשפחה. מיום הקמת העסק הקפדנו על חדר עבודה נפרד לעסק, שאליו אין כניסה לילדים. בשעות העבודה אני משתדלת מאוד שלא לעסוק כלל בכל מה שקשור לבית, ואם הילדים חולים אנו משתדלים להביא בייביסיטר בתשלום ולא לקחת ימי חופש".

לדברי גל, לא כל אחד יכול לנהל את העסק מהבית מכיוון שזה דורש אופי מאוד מסוים. "כאשר מדובר בעסק משפחתי כדאי מאוד לעשות את ההפרדה, גם הפיזית, בין העסק לבית, ולא מומלץ שהבית שבו נמצאים הילדים והוא לב ליבה של הזירה המשפחתית יהיה גם המקום שממנו בני הזוג עובדים ומבצעים את החלטותיהם המקצועיות", הוא מדגיש.

כשהסיכון גדול מדי

גל מדגיש כי כאשר העסק הוא משפחתי זוגי הסכנה היא גדולה מכיוון ש"כל הביצים בסל אחד" והעסק הוא הפרנסה המשפחתית שבה תלויה כל המשפחה. "צריך שכל אחד מבני הזוג יעריך ויקבע מהי יכולת ההשתכרות שלו בשוק. למשל, אם כל אחד מבני הזוג מעריך כי יקבל כ-7,000 שקלים בחודש, אז אם העסק לא מכניס לפחות 14,000 שקלים יש בעיה וצריך למצוא השלמת הכנסה. אסור להתייחס לעסק כמשכורת אחת", הוא מזהיר.

הבייבי שלנו

בסופו של דבר, רוב הזוגות רואים בעסק הזוגי הזדמנות יוצאת דופן להגשים חלום משותף. חריש-יורה מודה כי לצד הקושי העצום היא לא היתה מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם. "אני אוהבת את החופש שלי ושל ארי ואני חושבת שאין לו מחיר", היא מחייכת. "יש לנו שלושה ילדים קטנים שצמחו יחד עם העסק, והעסק הוא גם סוג של 'בייבי' שלנו. הקמנו אותו ביחד ושנינו ערבים לו ואחראים להצלחתו ולהישרדותו", היא מדגישה.

כאשר חריש-יורה נשאלת אם היא ממליצה לזוגות והורים אחרים לעשות את המהלך ולהקים עסק משפחתי זוגי: "זה מאוד תלוי – אם יש בעיות בזוגיות, אז כאשר יהיה עסק משותף הבעיות עלולות להתגבר מכיוון שיש הרבה אגו בתוך הזוגיות, ועוד יותר בתוך העסק. בעסק משפחתי צריך לדעת לוותר הרבה יותר ולשים את האגו בצד. כמו כן, צריך להחליט על חלוקת עבודה ולקבל את ההחלטות של הצד השני, גם אם זה לא נראה מתאים. והכי חשוב: צריך לסמוך במאת האחוזים על בן הזוג ועל כך שהוא יעשה את הטוב ביותר עבור המשפחה והעסק, ולשדר לו ולילדים את האמון הזה".