מישהו אמר אוסקר?

כתוביות הפתיחה של הסרט "היורשים" עלו על רקע של פרחים בצבעי כחול וחום, באוזן התנגנה מוסיקת פתיחה קליטה והסיקוונס הפותח של הסרט הראה אישה עסוקה בסקי-מים, כשהרוח מבדרת את שערה.

כך נפתח סרטו החדש של אלכסנדר פיין ("דרכים צדדיות"). אווירה זו נקטעת בחדות כאשר עד מהרה אנחנו נחשפים למאט קינג (בכיכובו של ג'ורג' קלוני), איש עסקים יהיר ולא נחמד במיוחד.

קינג נאלץ לגדל את שתי בנותיו בעצמו לאחר שאשתו נמצאת בתרדמת, עקב תאונת שיט. הוא חוזר להיות נוכח בחיי בנותיו, לאחר ששנים היה עסוק בקריירה שלו, שהפכה אותו לאחד מהאנשים העשירים והמשפיעים בהוואי. הסרט חושף את המשפחה המתפרקת: הבת הגדולה נשלחה ללמוד בפנימייה יוקרתית שבה היא בעיקר משתכרת בלילות, הבת הצעירה מפונקת וחוצפנית והאם – כך מסתבר – היא אלכוהוליסטית שבגדה בבעלה.

הזוי ומביך

לכאורה יש כאן את כל המרכיבים לסרט הוליוודי מהנה: כוכב חתיך – יש, דרמה משפחתית – יש, נוף מרהיב – יש. ובכל זאת, כאשר צופים בסרט "היורשים" מתקבלת תחושה של טעם רע.

לא ברור איך אפשר להרוס את העלילה הקלאסית בה אב שב ומתאחד עם בנותיו תוך כדי מרדף אחרי המאהב של האם, אך במקום איחוד משפחתי מרגש או לכל הפחות אוסף של סיטואציות עצובות-מצחיקות סביב הקונסטלציה של משפחה הנמצאת במשבר, פיין מציג התרחשויות הזויות ומביכות: אין שום דבר מצחיק בכך שהסבתא חולת האלצהיימר לא מבינה שבתה אליזבת' שוכבת בתרדמת ובטוחה שהיא הולכת לבקר את המלכה אליזבת' בבית החולים. אין שום דבר מותח במצוד של האב ובתו הגדולה אחרי המאהב של האם.

פיין לא מצליח לייצר דרמה או רגש. הוא גם לא מייצר – לפחות לא בסרט זה – שום תהיות על מוסד המשפחה, נישואין, מערכות יחסים או פשוט על אהבה. אם הייתה חמלה בסרט, זה היה אולי מרכך את השעמום, אבל כל מה שתמצאו ב"היורשים" הוא אוסף קלישאות חבוטות שחוברו להן יחדיו, שנייה לפני עונת האוסקרים.

צפו בטריילר לסרט:

• רוצים לקרוא למה כדאי לצפות בסרט? לחצו כאן