בבתי הספר משתיקים קולות של נשים? כך את יכולה לעשות שינוי

השבוע עלה שוב לדיון הציבורי עתידו של החינוך הממלכתי הליברלי. שר החינוך יואב קיש מאותת על צמצום מרחב הבחירה, הקטנת המקום לשיח ביקורתי ודחיקת הערכים הליברליים לשוליים. השפעה זו אינה ניכרת רק בספרי הלימוד אלא גם במרחבים השקטים: במסדרונות ובקירות של בתי הספר.

>> העיתונאית שלוסי אהריש גילתה: "אני משלמת מחיר – כישראלית וכמוסלמית"

הקירות אינם ניטרליים – הם ספר הלימוד השקט של מערכת החינוך. אלו אותם ציטוטים, תמונות ופוסטרים, שמספרים את הסיפור השלם. הם מלמדים את התלמידות והתלמידים מי חשוב, מי נעדר, ואיזה ערכים החברה שלנו בוחרת להנכיח. כשמדובר רק בלשון זכר, וכמעט כל הדמויות הן גברים מצביאים, מנהיגים וחוקרים, המסר עובר ללא הסבר: אתן פחות חשובות.

הקירות מדברים

דווקא ברגע הזה, כשהחינוך הממלכתי הליברלי מותקף מלמעלה, הקירות יכולים להפוך לחומת הגנה. הם מסוגלים לספר סיפור אחר: כזה שמכיר נשים, מיעוטים ומציאות מורכבת ורבת קולות. קיר אחד בלבד יכול לשנות את האווירה: ציטוט מעורר השראה של חוקרת לצד דיוקן של מדען, שילוב צבעים ודמויות מגוונות מעורר את הילדים והילדות לחשוב: יש כאן מקום לכולנו.

"הקירות בבתי הספר הם ספר הלימוד השקט של מערכת החינוך. כשמופיעים עליהם רק גברים בלשון זכר – המסר עובר ללא הסבר: אתן פחות חשובות"

 

כאן נכנס הפתרון: מיקרופמיניזם. הוא מציע לא לחכות לרפורמות גדולות אלא לפעול כאן ועכשיו בצעדים קטנים, פשוטים ונגישים. צעדים אלה אינם תלויים במשרד ממשלתי, אלא בבחירה של כל מורה, הורה, ילדה או ילד לשנות פרט קטן, קיר, שלט, מכתב. הצטברות מעשים כאלה יוצרת תודעה אחרת, נוכחת ומחלחלת, שאי אפשר למחוק. כך למשל ציטוט מתוך הנצחתה של רחל קישיק‑כהן לצד דבריו של בנימין זאב הרצל, או שיריה של יונה וולך לצד נחום סוקולוב ופרופסור רות ארנון לצד נתן אלתרמן, או שלט שוויוני: "ברוכות וברוכים הבאות.ים". צעדים קטנים אלו מסמנים לתלמידות ולתלמידים שהסיפור המלא רחב בהרבה ממה שנראה.

קטיעת המגמה החמורה שקורמת עור וגידים במערכת החינוך אינה נעצרת רק בקירות. כל הורה וכל מורה יכולים לקחת חלק במעשה היומיומי הזה. לשים לב לשפה במכתבים, לבדוק מה הספרים המוצגים בספריית בית הספר ולשלב גיבורות חדשות, להזמין דמות נשית מקומית לאירוע בית ספרי או להקים ועדת מגדר. כל פעולה, גם בלי תפקיד רשמי, יוצרת תודעה חדשה ומצטברת לכדי תנועה רחבה שמספרת סיפור שוויוני ומגוון, כזה שאי אפשר להשתיק.

מחקרים מראים שהשפעת מיקרופמיניזם היא ממשית ויעילה. לפי אותם מחקרים, נוכחות דמויות נשיות במרחב הלימודי מגבירה את תחושת המסוגלות של תלמידות בתחומים שונים ומעודדת את הבנים והבנות לראות אפשרויות שוות להצלחה. חשיפה יומיומית לייצוגים מגוונים מחלישה סטריאוטיפים מגדריים ומעצבת תפיסת עולם רחבה ותומכת. צעדים קטנים כמו תליית ציטוטים, תמונות או שלטים אינם רק סמלים אסתטיים, הם יוצרים השפעה מצטברת ומחוללים שינוי אמיתי בתודעה החינוכית.

"מיקרופמיניזם הופך לכלי הישרדותי חשוב; שינוי קטן על הקיר הוא לא עניין שולי, אלא הצבת גבול ברורה אל מול הניסיון למחוק ולצמצם. זהו מעשה ערכי וחינוכי"

 

ולכן, המיקרופמיניזם הוא לא רק בחירה ערכית. בעידן שבו קיימים ניסיונות לצמצם את המרחב לשיח ביקורתי ולמחוק נרטיבים מגוונים, הוא הופך לכלי הישרדותי חשוב. שינוי קטן על הקיר הוא לא עניין שולי, אלא הצבת גבול ברורה אל מול הניסיון למחוק ולצמצם. זהו מעשה ערכי, חינוכי ופמיניסטי שמזכיר לכולנו: הסיפור המלא לא יושתק, גם אם מנסים מלמעלה, וכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להפוך את הרגעים הקטנים להזדמנויות לשנות עולמות, צעד אחד בכל פעם.

הכותבת היא טל הראל דימנט, פעילה לקידום חינוך שוויוני ומובילת "בונות אלטרנטיבה" בהוד השרון