"הנרתיק שלה יבש. זו אישה שעסוקה בהישרדות"
אחד מהאתגרים בהתמודדות עם סרטן הוא המיניות שבין החולה לבן או בת הזוג, שלא פעם דועכת או מתפוגגת כליל. שוחחנו עם מחלימה מסרטן ועם יועצת מינית, וגילינו שאפשר לשרוד גם את זה
"לפני פחות משנה נכנסתי להתקלח, הסתבנתי ומיששתי איזה גוש בשד שלא נראה לי", מספרת לי סיגל (שם בדוי), אישה בשנות הארבעים לחייה מחיפה, מחלימה מסרטן השד. בעבר, כשפגשתי נשים שמתמודדות עם המחלה, חשבתי בעיקר על ההישרדות והטיפולים הקשים ולא על כיצד דבר כל כך בסיסי כמו יחסי מין, שכמעט כולנו זקוקות לו – מתקיים, אם בכלל, בתקופה שכזו. סיגל גרמה לי להבין שלא רק שהמיניות עצמה הופכת למורכבת, אלא שגם הדימוי העצמי שלך כאישה מינית נפגע אנושות.
>> יוגה, ירקות והרבה סקס: סודות הטיפוח של גלית גיאת
"גילו לי סרטן שד הורמונלי, בבלוטות הלימפה", היא מספרת. "התחלתי טיפולים כימותרפיים, וכתוצאה את במצב שאת לא מתפקדת. את תלותית ולא יכולה לעמוד על הרגליים, להתקלח, לאכול או לעשות כל פעולה בסיסית".
קחי אותי לרגע שהשיער נושר והגוף משתנה. איך זה פוגש אותך מול עצמך?
"את לא מרגישה או נראית נשית. נושר לך השיער, את מתחילה להיות רזה, חיוורת ולבנה. מהבחורה הכי יפה בעולם עם ביטחון עצמי, את נהפכת לשום דבר, בעינייך. על הפן המיני את לא חושבת בכלל. כל מה שאת חושבת עליו זה איך להציל את עצמך. הייתי בחורה מאוד מרשימה וכריזמטית", היא מספרת בכאב. "פתאום אין לך את השיער שלך, וכאחת שהייתה מאוד מוקפת ואהובה בעבר, את כבר לא שם".
סיגל עברה הסרה של בלוטות הלימפה, כך שהחזה שלה נשאר כפי שהיה למעט הצלקות שנותרו מההליך. לדבריה, העובדה שלא עברה כריתה מלאה של שדיה סיפקה נחמה קטנה בטלטלה האדירה שנפלה עליה, אך לא שיפרה את מצבה הנפשי. "כבר כשאת עושה כימו הגוף נמצא במקום הכי נמוך שהוא יכול להיות. כשהשיער צומח זה מנחם אבל גם מתסכל – את לא פה ולא שם, השיער קצוץ, זה לא מה שהיה איתך 43 שנה".
לסיגל שני ילדים מתבגרים והיא נמצאת בזוגיות פרק ב' כבר מעל ל-12 שנה. גם בפן הזוגי והמיני, חייה ספגו השלכות. "אני מקבלת זריקות הורמונליות וכדורים כחלק מהטיפול הביולוגי, שמדכאים את המערכת. כתוצאה, יש כאבים בגוף. ברמה המינית – בעבר הכל היה מדהים, אבל פתאום זה משתנה, הזוגיות מקבלת תפנית".
מצד אחד את צריכה את האיש שלך שיתמוך, אבל גם הוא אנושי וזה נופל עליו כרעם ביום בהיר.
"נכון, זה מאוד קשה ולא טריוויאלי שהוא נשאר. אני לוקחת סטרואידים, אז כן יוצא שיש יומיים שאני מתפקדת ומרגישה חזקה ובריאה. ואז ביומיים הטובים אני יותר פעילה, יותר יוצרת מפגשים ויש אינטימיות, נחמה קטנה לעומת כל הריק. אני חושבת שבזוגיות בריאה וטובה יש חברות, כבוד ומיניות", היא משתפת. "לכן אני מנסה לחזק את החברות כי המיניות היא כבר לא חוליה בשרשרת. הצד השני צריך להבין שעכשיו לא מתעסקים בשום דבר אחר ולקבל את זה בבגרות ובהכלה גמורה. אני מניחה שאם בן הזוג שלי לא היה מקבל את זה כך, הוא לא היה פה היום".
כשאת מנסה לייצר אינטימיות, את מרגישה שאת מרצה את הצד השני?
"גם אם יש בי רצון לאקט מיני, לפעמים אי אפשר להתחיל שום דבר כי את כמו גופה שרועה. אבל כן, לפעמים זה מרגיש שאת צריכה לעשות את זה כדי לא לאבד את הבן אדם, זה לא בשבילך, זה למען בן הזוג".
איך זה שהצד השני פקטור בכלל? את חולה וסובלת.
"לכן זה לא קורה הרבה, אולי ארבע פעמים בחצי שנה. את מנסה לעבוד על הזוגיות ברמת החברות".
מי שלימדה את סיגל לעבוד על החברות עם בן זוגה ולטפח אפיקים אחרים של תקשורת, הייתה היועצת המינית נועה איבגי. "כדי לנסות להבין איך להתמודד עם הפער המיני, פניתי לנועה ועברתי איתה תהליך. תחילה באתי לבד ואז צירפנו את בן הזוג שלי. עבדנו ביחד על איך לייצר אינטימיות זוגית שלא ממגע, אלא משיחות ובחיי היומיום".
הייעוץ שיפר משהו?
"עצם העובדה שהיה שיח בצורה פתוחה עשה את שלו. זה חשוב לדבר על זה, לנסות לגשר על הפערים כי כל אחד הוא עולם. גם הבן אדם שלא חולה חווה את זה".
סיגל סיימה את ההקרנות לפני מספר שבועות, ובחמש השנים הקרובות צפויה לעבור טיפולים ביולוגיים של זריקות וכדורים. ההשפעות הפיזיות של המחלה, הטיפולים והשלכותיהם גם הם קשים מנשוא עבורה: "את סובלת מגלי חום של גיל המעבר ברמה קשה מאוד. יש לך בערה בגוף, את לא מאוזנת והכל עדיין כואב. לא חזרתי לחיים שהכרתי לפני שנה, ואני גם לא אחזור. זה נמצא שם תמיד", היא משתפת בתחושות היומיומיות. "אפילו בלהתאפר ולחשוב מה את לובשת. גם פעולות בסיסיות נהיו תהליך ומאמץ. את מגלה שאנשים שהיו קרובים אלייך לא שם יותר, כי קשה להם להתמודד. ובכנות? לא אכפת לי, זה לא מעניין, כי אני מסתכלת על עצמי".
הסיכוי לגמור שואף לאפס
"אנשים חושבים שרעידות האדמה היחידות שקורות בקשר זוגי הם בגידות, אבל משברי חולי הם גם משברים גדולים מאוד", מספרת לנו נועה איבגי, היועצת המינית שליוותה את סיגל בחודשים הראשונים שלאחר הגילוי. "אני מכירה לא מעט נשים שבמהלך חייהן ענו על הטייטל של וונדרוומניות, הובילו משפחות עם קריירות מרשימות והמחלה הזו עשתה להן נוק אאוט מטורף. כשאת חלק מזוגיות, אז זה מיד משיק גם לתוכה, אבל ההשלכות שלא מקבלות מספיק במה הן הרגשיות. נשים שכל החיים רגילות להוביל פתאום חוות פחד אדיר, חרדה ואפילו דיכאון. לצידן, באזור גיל 40 כתוצאה מהטיפולים ההורמונליים – הגוף מתחיל להגיב, האסטרוגן יורד ויש תופעות של גיל המעבר, גם אם האישה לא בגיל המעבר באמת".
איבגי טוענת שללא הכלה והקשבה מצד בן הזוג, החולה עלולה להתאכזב ולסבול ברמה הרגשית. "תחשבי רגע על סיטואציה בה אישה רגילה לתפקד כמבוגרת אחראית, ופתאום מגלה שהיא חולה בסרטן. בן זוגה מוכרח ללמוד אותה בגרסתה החדשה וזה לא פשוט, ולא תמיד קורה. היא עלולה להשתבלל בעצמה ויכול להיות ששנים אחר כך, בזמן ההחלמה, היא תבין שהוא לא היה שם בשבילה, זה יכול לפרק בית".
לדברי אבגי, יותר מ-65% מהגירושים מתרחשים בין גיל 40 ל-45, ובין גיל 40 ל-50 הסיכוי לחלות בסרטן השד עולה. "אז דמייני אישה שנמצאת בדיוק בגיל הזה, תכניסי את המחלה והשפעותיה על הזוגיות, זו טלטלה שאין לתאר. מערכת ההפעלה של אישה מחוברת לפניות הרגשית והנפשית שלה. אם אין פניות, היא לא תוכל להשתלב ובטח שלא להנות ממיניות. הנרתיק שלה יבש והיא לא מגורה – זו אישה שעסוקה בהישרדות, ומתמודדת עם תסכול ופחד. בקליניקה שלי אני מקפידה לתת את המענה הנוירולוגי ולהוריד גלים של חרדות ודיכאון – ללא שימוש בתרופות".
איך בכל זאת משפרים את היחסים כשאין מיניות?
"צריך לתת מקום להעשרה ושכלול האינטימיות שאיננה מינית – כמו חברות והכלה. בעידן של היום שהכל מהיר ומיידי, יש תחושה שאם אנחנו שוכבים הרבה ויש חדירה ואורגזמות אז האינטימיות בינינו כזוג היא מדהימה, ואני חולקת על זה. לפעמים מגע יד או חיבוק שווים פי אלף. לשבת בציפייה שהוא יבין מה שעובר עלייך זה גם לא נכון. צריך לדבר, להנכיח שאת זקוקה לו, לסבלנות שלו".
כל סרטן משפיע על המיניות באותו אופן?
"לא. חשוב להדגיש שמה שמשפיע זה פחות סוג הסרטן, אלא הטיפולים הכימותרפיים שמשתנים ממטופלת למטופלת ומשחקים כאן תפקיד מרכזי".
מעניין מה קורה לגברים שמאובחנים בסרטן מבחינה מינית.
"גברים הם יותר טכניים ומגיעים בקלות יותר לסיפוק. נשים צריכות פניות אחרת. אני אומרת תמיד לגברים שהכלה והקשבה זה המשחק המקדים הכי אפקטיבי. אם הגוף של אישה כואב, אין שום סיכוי שהיא תיהנה מהסיטואציה. אם אישה חולה מתכננת לקיים אינטרקציה מינית ולא רק בשביל לרצות את הצד השני, זה מהמם. אם זה רק בשביל לרצות אותו – הסיכוי שהיא תגמור שואף לאפס. הנרתיק שלה יבש, היא לא מגורה".
יש מוצרים שיכולים לעזור אם אכן יש רצון מצד האישה למיניות?
"שמן של מיי שמן למשל. הוא מצוין ונותן את המענה ליובש הנרתיקי והכיווץ. בנוסף אליו יש גם מענג דגדגן של חברת LE WAND שמעניק עיסוי לאזור, וגם גלגלת רוטטת של חברת פיז שיכולה לגרות אזורים ארוגניים אחרים. מאוד חשוב שאם משתמשות בויברטורים – שיהיו דקים ועדינים מסיליקון איכותי. המערכת החיסונית של אישה שחולה בסרטן נמצאת בירידה, אז לא מומלץ להשתמש באביזרים לא סטריליים ולא נעימים במגע שלהם".