עד כמה נוראה היא מילת נשים?

נערה בבי"ס באוגנדה שאליו מגיעות נערות שברחו ממילת נשים | צילום: /YASUYOSHI CHIBA AFP via Getty Images
נערה בבי"ס באוגנדה שאליו מגיעות נערות שברחו ממילת נשים | צילום: /YASUYOSHI CHIBA AFP via Getty Images

איילת שקד לא חושבת שמילת נשים היא עילה מספקת כדי להיחשב כפליטה. עדות של מי שעברה את הטקס המזעזע ורופא ישראלי שטיפל בניצולות של מילה נשית יגרמו לכן אולי לחשוב אחרת

88 שיתופים | 132 צפיות

ביום חמישי שעבר, 6 בפברואר, התקיים יום ה"אפס סובלנות לתופעת המילה הנשית". מדובר ביום מודעות שנוסד על-ידי האו"ם בשנת 2003. שלשום קיבל בית המשפט העליון את בקשתן של ילדות מחוף השנהב למעמד של פליטות, לאחר שהוריהן טענו כי נשקפת סכנה שיעברו את הטקס הנורא הזה אם יגורשו חזרה לארצן.

"מילה נשית, מזעזעת ככל שתהיה, לא יכולה להיות עילה לפליטות במזה"ת", כך צייצה שרת המשפטים של מדינת ישראל, איילת שקד, בתגובה להחלטת בית המשפט העליון.

השפה העברית ייפתה מאד את המושג "מילת נשים". באנגלית קוראים לתופעה בביטוי הרבה יותר חריף: FGM, Female Genital Mutilation או "הטלת מום באיבר מין נשי". מה זה אומר? לפניכן עדות מצמררת, ואנחנו מזהירות, מדובר בתוכן קשה לקריאה.

 

"העיניים שלי היו מכוסות, הידיים קשורות מאחור. יחד איתי בחדר היו עוד חמש נשים. אחת מהן פישקה את הרגליים שלי והצמידה את הרגליים למשטח. אישה גדולה אחרת התיישבה לי על החזה וסתמה לי את הפה עם היד, כדי שלא אוכל לצעוק. הם לא רצו שהבנות האחרות ישמעו אותי צועקת. הרגשתי כאב חד בין הרגליים. צרחתי מכאבים. כשהסירו לי את כיסוי העיניים כל מה שיכולתי לראות זה המון דם בכל מקום".

כך מתארת את טקס המילה הנשית שהיא עברה בשנת 2005, בהיותה בת 11, בישארה שייח' חמו, פעילת זכויות האדם, הנלחמת נגד התופעה שעדיין מאד נפוצה, בעיקר בכפרים אפריקאים. 

"הפעם הראשונה כשראיתי את התוצאה של מילה נשית הייתה בשנת 2010", מספר ד"ר אבינועם צברי, אז מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית חולים יוספטל באילת. "אי אפשר היה שלא לשים לב לצלקת בולטת החוסמת את פתח הנרתיק ואת תעלת הלידה לאורך כל אזור איבר המין אצל אחת היולדות, פליטה מסודן. שאלתי את המתרגם, האם זה בגלל האונס שעברה בדרך והוא הסביר לי שמדובר בטקס מאד נפוץ ביבשת השחורה – מילה נשית".

ד"ר אבינועם צברי | צילום: רינה ויסנוביץ'
ד"ר אבינועם צברי | צילום: רינה ויסנוביץ'

ככל שזרם הפליטים מאפריקה שהגיעו דרך מצרים התגבר, המשיך ד"ר צברי להיתקל במקרים דומים ובמקביל לחקור את הנושא. הוא גילה, למשל, שקיימים שלושה סוגים של מילה נשית. סוג אחד, כשמתבצעת כריתת דגדגן חלקית או מלאה, סוג שני, כריתה מלאה של הדגדגן ושל החלק העליון של השפתיים הקטנות והסוג השלישי, הנרחב והבעייתי ביותר, כשמתבצעת כריתה של איבר המין ברובו, הדגדגן, השפתיים הפנימיות, השפתיים החיצוניות ולאחר מכן המקום נתפר כמעט עד הסוף.

"כתוצאה מהכריתה נוצרת במקום רקמת צלקת", מסביר ד"ר צברי. "האישה עדיין יכולה ללכת לשירותים ואף לקיים יחסי מין למטרת היריון, כי אף אחד כבר לא מדבר שם על החשק המיני, אבל כשמגיע רגע הלידה, הרקמה הצלקתית לא גמישה מספיק כדי לאפשר לראש התינוק לעבור, מה שגורם לקרעים מרובים באזור, כולל חלקים ממערכת העיכול ומערכת השתן. השיקום במקרה כזה מאוד ארוך ובאפריקה אפילו קיימים בתי חולים מיוחדים, שם נשים מחלימות ומשתקמות אחרי לידות טראומטיות כאלה במשך שבועות וחודשים ארוכים. עד הלידה הבאה".

בעשור האחרון ביצע ד"ר צברי עשרות ניתוחי שחזור לאיברי המין של פליטות ממדינות אפריקאיות, שעברו השחתה בעקבות טקס המילה, כמובן עם חתימה על טופס הסכמה מיוחד, כפי שכל התערבות ניתוחית דורשת. זה היה אחד החידושים שהוא הכניס בתור חבר ויו"ר ועדת הלסינקי של בית חולים יוספטל. הטופס נכתב בעברית ותורגם לטיגרית, כדי שהנשים תוכלנה לקרוא ולהבין על מה הן חותמות. עם הזמן הוא אף החל להיות פעיל בנושא: נכון להיום הוא משתתף בוועדות וכנסים בינלאומיים שעוסקים במיגור תופעת המילה הנשית, מרצה על הניסיון שלו בנושא ומשתתף בדיונים המתקיימים עם רופאים אחרים מרחבי העולם העוסקים גם הם בסוגיה זו. 

טקס המילה הנשית הוא טקס פגאני שהצליח לשרוד גם את ההמרה של האוכלוסייה האפריקאית לנצרות ואסלאם. בדרך כלל עושים את הטקס לבנות בעודן קטנות ממש, בגיל כמה חודשים, שנה או שנתיים. יש מקרים בהם העניין מתבצע בגיל מבוגר יותר וגורם בנוסף לטראומה גופנית, טראומה פסיכולוגית בלתי נתפסת. 

אף על פי שבכל מדינות אפריקה הוצאה מילת נשים מחוץ לחוק, התופעה עדיין קיימת, בעיקר בכפרים הקטנים והמרוחקים. למשל, סודן עדיין נחשבת למדינה שבה אחוז מאוד גדול של נשים עדיין עוברות את השחתת איברי המין החיצוניים.  

"ארגון הבריאות העולמי יחד עם הממשלות המקומיות מקפיד מאוד לערוך הסברה נרחבת", מסביר ד"ר צברי, שסיים את תפקידו בבית חולים יוספטל לפני קצת פחות משנתיים והיום משמש בתפקיד מנהל מיון נשים ומיון יולדות בבית החולים מעייני הישועה וגם מרצה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת אריאל. בסוף חודש מרץ הקרוב הוא ישתתף בסדנה בנושא מילת נשים בניירובי שאורגנה על-ידי NESA (האקדמיה האירופאית החדשה לכירורגיה), שבה הוא חבר וידריך, יחד עם פרופ' מיקי שטרק, על טכניקת ניתוח קיסרי בשיטת משגב לדך בניירובי שבקניה. "כשאני מגיע לאפריקה, אני פעמים רבות מרצה לאוכלוסייה המקומית. אני מספר להם על המקרים בהם נתקלתי באופן אישי ומסביר על הסכנות הטמונות בלידה כשמדובר בנשים שעברו את המילה".

כלומר נושא המיניות בכלל לא עולה?
"תלוי מאוד באוכלוסייה. נשים צעירות ונערות, שכבר נחשפו לתרבות המערב, בהחלט מדברות גם על ההנאה המינית כחלק מקיום יחסי מין. גם נשים מבוגרות יותר, אף על פי שעברו את המילה בעצמן, מקפידות לשמור על הבנות שלהן ולא לאפשר להשחית את איברי המין שלהן. כששוחחתי עם נשים זקנות, שעדיין מתעקשות על הטקס כי מדובר בחלק מהתרבות המקומית, השתדלתי מאוד לרכוש את אמונן, הסברתי להן על הסיבוכים וכן, גם נושא המיניות עלה על הפרק".

דיברת על ניתוחי שחזור של איבר המין, כדי לאפשר לנשים להתמודד עם הלידות, האם ניתן לבצע שחזורים שמאפשרים גם הנאה מינית?
"נפגשתי בכנסים בחו"ל ברופאים מומחים מגרמניה וממדינות באפריקה המתמחים בשחזור הדגדגן. מדובר בניתוח מסובך עם סיכויי הצלחה נמוכים. הנזקים ביולדת שעברה מילה סוג 3 לעתים הם קשים שגורמים לקרעים גדולים באיברי האגן ולסיבוכים קשים היוצרים פיסטולות במערכת השתן ומערכת העיכול, נשים אלה, עוברות למרכזים רפואיים מיוחדים ושם הן מאושפזות זמן רב ורובן לא חוזרות למשפחה והבעל מתחתן עם אישה אחרת. ני תולה תקוות גדולות בהסברה שקיימת בעולם בנושא ומאמין שנמשיך לעשות שינויי תפיסה בקרב האוכלוסייה המקומית וכך להעלים לחלוטין את התופעה האכזרית שעדיין קיימת".

לפי נתוני האו"ם, נכון להיום חיות לפחות 200 מיליון נשים וילדות שעברו מילה נשית. כן, למרות שכבר לפני מאה שנה החלו מחאות כנגד התופעה האכזרית. אז את מבינה, איילת שקד, הדאגה שלך לשלמות העם היהודי, מזעזעת ככל שתהיה, לא יכולה להיות עילה להתעלמות מהתופעה האיומה הזאת.