מיטל גל סויסה: "אני רואה סביבי הרבה שחקניות שלא תלויות רק בתחום הזה"

הטלנובלה "האלופה" בה היא כיכבה בשתי עונות מ-2006, סימנה את מיטל גל ככוכבת נולדת. הצעירה היפה עם רעמת התלתלים המפוארת, מי שהייתה ילדה רקדנית מגיל 3 וכיכבה בפרסומות מגיל 4, הפכה לדוגמנית ומהר מאוד גם לשחקנית. בגיל 18 היא לוהקה לסדרה לצד שמות כמו יהודה לוי, עפר שכטר, עדי הימלבלוי ולירז צ'רכי, וקטפה את התפקיד של ריטה בת חיים, הנערה העיוורת וטובת הלב שלא מודעת ליופיה ומפתחת על המסך רומן עם מייקל לואיס. אבל למרות הציפיות הגדולות והטבילה המבטיחה בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, הבום הגדול לא בא.

>> קורל ביסמוט: "הסתפקתי במועט, וכשנגמר הכסף יצאתי שוב לרחוב לשיר"

"'האלופה' הייתה באמת בום גדול, אבל אחריה פגשתי את המציאות והבנתי שאין כל הזמן בומים", היא אומרת, "הלכתי ללמוד שלוש שנים משחק אצל יורם לוינשטיין ויצא לי לעשות פרויקטים יותר נישתיים ופחות מסחריים ומגה פופולריים. עשיתי תיאטרון פרינג' וקצת קולנוע, וכל אלה מיצבו אותי במקום אחר. ממרחק הזמן אני חושבת שהייתי ילדה צעירה שחיפשה את עצמה ואת הקול שלה".

היום היא כבר בת 35, נשואה לבן רוטשילד, העוסק בתחום ההשקעות, הנדל"ן וההייטק, שהוא גם שותף במסעדת בר 51 הנחשבת בתל אביב. הם הורים לרפאל בן הארבע. היא לא ויתרה על עולם המשחק ומפציעה מדי פעם לתפקידים מזדמנים. בשנה האחרונה, למשל, היא מופיעה בהצגה בצוותא, אבל כיום הממשות הגדולה של חייה המקצועיים היא היוגה. גל, שהוסיפה לה גם את שם המשפחה המקורי שלה סויסה, היא מורה ליוגה בסוהו האוס ביפו. היא מתמחה בין השאר ביוגה לנשים בהיריון ולאחר לידה, מעבירה שיעורים פרטיים ואף ריטריטים וסדנאות לחברות הייטק ואחרות. בקרוב היא תשתתף בפסטיבל יוגה בינלאומי באילת (17-15 בספטמבר).

"האלופה הייתה באמת בום גדול, אבל אחריה פגשתי את המציאות והבנתי שאין כל הזמן בומים. ממרחק הזמן אני חושבת שהייתי ילדה צעירה שחיפשה את עצמה ואת הקול שלה"

 

מתי הבנת שאת לא רוצה להיות תלויה רק בשואוביז?
"אחרי הלימודים עשיתי כמה פיצ'רים, בין השאר ב'אפס ביחסי אנוש', 'אנשים כתומים', 'ילד טוב ירושלים' ועוד, ואז טסתי להודו לחצי שנה כי הרגשתי שאני רוצה רגע שקט מכל הטייטלים. כוכבת נולדת זה נחמד, אני לא בזה לזה ולא היה לי רע, ועדיין, המשחק הוא מקצוע לא יציב ולי קשה עם חוסר יציבות. אם פעם חשבתי ששחקן צריך להיות רק שחקן – ואם הוא עושה דברים אחרים, אז הוא לא מספיק שחקן – היום אני חושבת הפוך. העיסוק בשני התחומים נותן לי באלאנס טוב ואני מתמקצעת בשני התחומים במקביל. הכנסתי את היוגה לחיי לראשונה בגיל 17 והפכתי את זה לבסיס קבוע לפני עשר שנים".

את מרגישה חריגה בנוף?
"אני רואה סביבי הרבה שחקניות שלא תלויות רק בתחום הזה. אני חושבת שזה מאפיין את הדור שלנו, יש בזה משהו מאוד חשוב להתפתחות האישית. אני יודעת שהיום אני הרבה יותר בשלה ועם הרבה יותר רבדים מאשר הייתי בגיל 20, וזה נותן לי המון ביטחון. אני לא מרגישה תלושה או תלויה בגורמים אחרים, ובסך הכל העולם שאנחנו חיים בו הוא רחב וגדול ויש לנו פוטנציאל לעשות יותר מדבר אחד".

היא גדלה בחיפה, בכורה משתי בנות, הוריה התגרשו כשהייתה בת 5. "יש להם סוג של זוגיות מעניינת וחמודה כבר 30 שנה. היו להם בני זוג אחרים כשהייתי קטנה, אבל היום לא. הם גרים כל השנים אחד מעל השנייה, כמו מרב מיכאלי וליאור שליין, והם מצאו את הדרך שלהם להיות אחד ליד השנייה ולדאוג זה לזו", היא משתפת, "רפאל נמצא אצלם הרבה וישן שם וזה מאוד כיף שהם קרובים".

חיידק המשחק דבק בה בגיל צעיר, וכבר בגיל 15 נרשמה לקורס משחק. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון ויצו בחיפה (במגמת אדריכלות), קיבלה את ההזדמנות הראשונה שלה ב"האלופה". במקביל לשירות לאומי שעשתה בבית חולים, היא המשיכה לקחת קורסים במשחק לפני שהתיישבה למשך שלוש שנים בבית הספר של יורם לוינשטיין. בהמשך היא לוהקה לתפקידים בסרטים "העולם מצחיק" של שמי זרחין, "אנשים כתומים" בבימויה של חנה אזולאי הספרי וסרט הקאלט של טליה לביא "אפס ביחסי אנוש". בטלוויזיה היא הופיעה ב"להיות איתה" של אסי עזר, בדרמה הפוליטית "שלטון הצללים" ובסדרת הנוער "נעלמים". בשלוש השנים האחרונות חייה המקצועיים מתמקדים בעיקר ביוגה.

"כוכבת נולדת זה נחמד, אני לא בזה לזה ולא היה לי רע, ועדיין, המשחק הוא מקצוע לא יציב ולי קשה עם חוסר יציבות. אם פעם חשבתי ששחקן צריך להיות רק שחקן – ואם הוא עושה דברים אחרים, אז הוא לא מספיק שחקן – היום אני חושבת הפוך"

 

איך עולמות המשחק והיוגה משתלבים אצלך?
"יש נקודות ממשק בין היוגיסט לשחקן. אצל שניהם יש הרבה עבודה פנימית – צריך לתרגל הקשבה, נוכחות וריכוז, ללמוד מה קורה לנו בתודעה ולהתחבר לתחושות שלנו. אני חושבת שבזכות תרגול היוגה, יש לי ארגז כלים טוב יותר שעוזר לי בעולם המשחק".

באיזו יוגה את מתמקדת?
"אני מתרגלת כמה שיטות. בשיטה של איינגאר יש הרבה דיוק ותשומת לב לפרטים, באשטנגה ויניאסה יש איכות של נשימה וזרימה ואני אוהבת את השילוב ביניהם. בפסטיבל הקרוב באילת אני אעביר תרגול בכל הרמות, גם לאנשים שכבר עושים יוגה וגם לחדשים שרוצים לגעת בעולם הזה, ואין להם שום ניסיון. המטרה היא להעביר חוויה כיפית ומגניבה תוך היכרות עם השיטות והסגנונות. אני מזמינה את האנשים להגיע לסדנאות שלי שמותאמות לקהלים מגוונים".

את בן זוגה הכירה לפני עשור, אחרי חמש שנות רווקות סוערות בעיר הגדולה. לפני ארבע שנים הם הפכו להורים. "רפאל רוטשילד, נשמע כמו שם מחייב אבל מבחינתו הוא צב נינג'ה", אומרת גל סויסה על בנה. "ללדת בגיל 31 זה משנה חיים. זה היה הגיל המדויק לי להפוך לאימא, רציתי מאוד לידה טבעית, אבל אחרי תשע שעות שהלידה לא התקדמה והייתה ירידת דופק הכניסו אותי לחדר ניתוח. ניסיתי להתווכח עם הרופא, צעקתי עליו שייתן לי עוד הזדמנות אבל ירידת הדופק המשיכה ולא היה מנוס. הייתי מאוכזבת, אבל כמאמר הקלישאה הבנתי שילד בריא ואימא בריאה זה הכי חשוב".

איך את משלבת משחק, יוגה ואימהות?
"אני חושבת שאני אימא מאוד כיפית, אוהבת לעשות שטויות וכיף ולרקוד איתו ולעשות איתו יוגה. בן ואני, שנינו עם קריירות ולגמרי בשוויון בגידול של רפאל. עכשיו כשהוא בן ארבע, אני מרגישה מוכנה לעוד ילד. לקח לי זמן להחליט. אני בן אדם שלוקח את הזמן".

לאחרונה היא החליטה לעשות עוד מעשה, ואחרי 16 שנה היא הוציאה את שתלי הסיליקון מהחזה שלה ומחייה. "עשיתי הגדלת חזה בגיל 18. כשמדדתי בגד ים רציתי שיהיה מה שיחזיק את החזייה", היא אומרת, "זה היה עוד לפני שהתחלתי לשחק ואחרי שהששתפתי בתחרות בינלאומית של עלית מודלס".

"הציצי התחיל לכאוב והתנפח כמו בגודש מהנקה, וזה נורא הלחיץ אותי. הבנתי שהגוף אומר לי 'אם את לא מקבלת החלטה, אני אדחוף אותך אליה'. מיד פניתי לרופא ויומיים אחרי בדיקת אולטרסאונד, עברתי את הניתוח"

 

בשנים האחרונות עבר לה לא אחת בראש שהגיע הזמן להיפרד מהשתלים. "אין לי אג'נדה נגד, אבל במקרה שלי, הייתי עם תחושה שיש לי עצם זר בתוך הגוף האורגני שלי, וזה ישב עליי", היא משתפת, "היו לי חששות להוציא את השתלים, זה כרוך בניתוח, ולא ידעתי איך תהיה ההתאוששות ויש לי ילד קטן בבית. גם תהיתי לגבי הנראות עד שלא הייתה לי ברירה, הרי מתישהו יש בלאי לדבר הזה, והגוף שלי פיתח תגובה אלרגית לשתלים".

מה קרה?
"הציצי התחיל לכאוב והתנפח כמו בגודש מהנקה, וזה נורא הלחיץ אותי. הבנתי שהגוף אומר לי 'אם את לא מקבלת החלטה, אני אדחוף אותך אליה'. מיד פניתי לרופא ויומיים אחרי בדיקת אולטרסאונד, עברתי את הניתוח".

ההתאוששות הייתה קשה כמו שחששת?
"התעוררתי מההרדמה אחרי 20 דקות, השתלים יצאו שלמים, ואחרי ארבע שעות שוחררתי הביתה. כל החששות שהיו לי לפני, התבדו. זה לא היה מסובך מבחינת החלמה, חוץ מזה שלא יכולתי להתאמן ביוגה חודש וחצי. חזרתי עכשיו לכלום של פעם, וזה מהמם בעיניי. אף פעם לא אהבתי ללבוש חזייה ואני עכשיו עם גוזיות. זה נוח ונעים וזה מתאים לי ולאישיות שלי. אני עפה על זה. יש תחושת שחרור, התגובות מסביב מאוד מפרגנות ואני ממליצה בחום".

"אם יש אודישנים לתפקידים שמעניינים אותי וזה לא קורה, זה קצת מבאס אותי. לא הפכתי להיות בודהה ולא תמיד אני מאוד שמחה בחלקי, אבל אני לא עסוקה בלהתמרמר"

 

את עדיין הולכת לאודישנים במשחק?
"כן. אני שולחת את לחמי. אני מרגישה בשלה לעשות תפקידים דרמטיים ומורכבים בסדרה או סרט, ולאלה אני מחכה. הטלוויזיה של היום היא ברמה גבוהה, אני אוהבת גם תיאטרון אבל קולנוע זה החיים. פעם הייתי מתוסכלת ויכולתי לבכות חודש שלם על תפקיד שלא קיבלתי, אבל היום סף התסכול יורד. אם יש אודישנים לתפקידים שמעניינים אותי וזה לא קורה, זה קצת מבאס אותי, אבל אני עושה עבודה מתודית מודעת בשביל לראות את מה שיש לי בחיים ולא מה שאין. תמיד יש תסכולים, לא הפכתי להיות בודהה ולא תמיד אני מאוד שמחה בחלקי, אבל אני לא עסוקה בלהתמרמר. אני מנסה לא להיתקע כי יש טיימינג בחיים ואין לי שליטה על מה שקורה. היוגה תמיד תהיה כאן, אבל אין לי צל של ספק שעוד אעשה תפקידים טובים ויפים ושדברים יגיעו בזמן שלהם".

>> אביבית בר זוהר: "אני חיה בסרט, ואני השחקנית הראשית והמפיקה שמנצחת על הכל"