ט"ו באב בלעדיו: זוגתו של הלוחם שנפל במכתב ליום האהבה

ביום שבו הלב שלי נשבר, רק דבר אחד נשאר שלם: האהבה שלנו. עמית היה הכל בשבילי. הוא היה האדם הכי קרוב אליי, זה שתמיד ידע להבין, להכיל, ולחבק אותי גם בלי מילים. הוא היה הנשמה התאומה שלי.

אני ועמית היינו חברים קרובים מאז ומתמיד. ישבנו אחד ליד השנייה בבית הספר, היינו מבריזים יחד מהשיעורים ויושבים על הספסל הקבוע שלנו – הכי רחוק מכולם. כשהיינו בני 15 התאהבנו. הזוגיות שלנו הייתה כזו שכל אחת הייתה מאחלת לעצמה. דיברנו על הכל, גם על הדברים הקשים. היינו פתוחים אחד עם השנייה, קשובים, וידענו להכיל כל צד וכל רובד באנשים שהפכנו להיות.

>> הבן נהרג בעזה, האם רוצה נכד ממנו – ומיכל בירן מחפשת את האחת בשבילם

זר הפרחים האחרון

עמית היה בן הזוג המושלם; ג׳נטלמן, תומך, מרים ואוהב בטירוף. הוא גרם לי להרגיש כמו נסיכה, כאילו אנחנו חיים באגדה שאי אפשר לגעת בה. איתו הרגשתי שלווה אמיתית, והכי אהובה בעולם. הוא נהג להביא לי פרחים בכל שישי ובכל חג, ובתקופות שהיה בעזה, דאג דרך המשפחה שימשיכו להגיע אליי עם הקדשה אישית ממנו. את זר הפרחים האחרון קיבלתי כשהיה בעזה, הוא ביקש מאחותו לשלוח לי אותו במיוחד לכבוד ט"ו באב. הוא הגיע יומיים לפני שנהרג.

החיוך שלא כבה

את החיוך של עמית היה אפשר להרגיש למרחקים; חיוך אמיתי, חזק, כזה שנכנס ישר ללב. והעיניים שלו היו הכי טהורות שיש. עמית היה חבר של כולם, מהאנשים שברור לך שתמיד יהיו שם – להקשיב, לייעץ, פשוט להיות. הוא היה הילד הכי אופטימי ושמח, כזה שמפיץ אור לכל כיוון. הוא הקרין על הסביבה שלו אנרגיות טובות, אושר נקי, ואהבה פשוטה לחיים. היה בו רגישות יוצאת דופן, אמפתיה עמוקה לכל מי שפגש, ויכולת לראות את הטוב בכולם. עמית חי כל רגע כאילו הוא האחרון. הוא לא החמיץ אף הזדמנות להתרגש, לחוות, ליהנות – פשוט להיות נוכח בכל מה שיש לעולם להציע.

יום אהבה בלי אהבה

ביום האהבה האחרון, עמית היה בעזה עם הצוות שלו, וביקשו מהמשפחות לשלוח להם סרטונים לרגל היום. אני הייתי בבסיס, והתרגשתי מאוד מההזדמנות. צילמתי לו סרטון וסיפרתי כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חסר לי. עמית קיבל את הסרטון, ובאותו ערב התקשר אליי, נרגש ושמח, רק כדי לומר כמה זה ריגש אותו וכמה הוא שמח ששלחתי.

אני לוקחת מעמית כל כך הרבה. אני ממשיכה לשאת בתוכי את הערכים שהוא השריש בי – את האהבה לחיים, את ההקשבה לעצמי, ואת הבחירה לחייך, גם ברגעים הקשים. העצב והגעגוע אליו נוכחים בי בכל יום, והחוסר שלו מורגש בכל צעד שאני עושה. הידיעה שאת המגע המנחם שלו לא אזכה עוד להרגיש ולהתרגש ממנו שוב, משאירה אותי ריקה.

התחושה שהלב שלך נלקח, ואת צריכה להמשיך לחיות בלי העוגן שלך, בלי החבר הכי טוב ובלי האדם שדמיינת לבנות איתו חיים היא פשוט מרסקת. אני לומדת לנתב את הזיכרונות שלנו למקום של עוגן פנימי, כמשהו חד־פעמי ויקר שילך איתי תמיד. האהבה שלנו תישאר לנצח. אני מרגישה אותו איתי בכל צעד, רואה את הדרך שאני עושה ולוחש לי מבפנים: אני פה.

"התחושה שהלב שלך נלקח, ואת צריכה להמשיך לחיות בלי העוגן שלך, בלי החבר הכי טוב ובלי האדם שדמיינת לבנות איתו חיים היא פשוט מרסקת"

 

מיד אחרי שעמית נהרג, פנו אליי מעמותת "הותיר אחריו חבר.ה", והצטרפתי לקבוצת תמיכה עם עוד בנות כמוני. מקום שמאפשר לנו לשתף אחת את השנייה בהתמודדויות עם האובדן והכאב, ולהרגיש לרגע שאנחנו פחות לבד בתוך המציאות האכזרית שנפלה עלינו. העמותה היא הגוף היציג של בנות ובני הזוג של חללי צה"ל הלא נשואים. היא מלווה אותנו מהרגע שהאדם האהוב עלינו נפל, ומעניקה מעטפת שיקומית, טיפולית ותומכת, שמותאמת בדיוק למקום הזה שבו נקטע לנו העתיד.

אני עוסקת הרבה בהנצחה של עמית, ומספרת עליו לכל מי שמוכן להקשיב, משתפת חוויות, ושומעת סיפורים מהחברים ומהמשפחה. כמעט שנה עברה מאז שהוא נהרג, ואין יום שאני לא חושבת עליו, מדברת עליו ואליו, ונזכרת באהבה שלנו, אהבה שאי אפשר לפספס, שמורגשת חזק, ולנצח. עמית אולי לא איתי בגוף, אבל אני מרגישה אותו לצידי בכל החלטה, בכל צעד, ובכל נשימה שאני לוקחת // לזכרו של סמ"ר עמית צדיקוב ז"ל, לוחם צנחנים שנפל בקרב ברצועת עזה ב-24.8.2024.

"הותיר אחריו חבר.ה" – העמותה לתמיכה נפשית בחברות צה"ל, מעניקה מעטפת שיקומית וליווי אישי לבנות ובני הזוג של חללי צה"ל.