סיפורה הלא יאמן של מורן סטלה ינאי הגיע עד ל"וושינגטון פוסט" האמריקאי. החטופה ששוחררה אחרי 54 יום בשבי, סיפרה בריאיון על ההתעללות שעברה ועל חברותיה החטופות, שסיפרו לה בלחש כי נאנסו
בזמן שבן גביר, סמוטריץ' והנגבי מלרלרים ומשחקים בכוח, 125 חטופות וחטופים נמקים בשבי בעזה מאז מחדל השבעה באוקטובר, ומי מהם שנותרו בחיים מתחננים מעמקי נשמתם שיצילו את חייהם. ההקלטה מכווצת הלב של החטופה נועה ארגמני ששחרר חמאס בשישי האחרון, היא תזכורת מטלטלת לכך. עוד תזכורות כואבות, הן המילים שלמורן סטלה ינאי, החטופה בעלת הסיפור הלא יאמן.
>> לאה ינאי מור: "כשראיתי את סרטון החטיפה של אחותי, קרסתי"
ינאי, ששוחררה לאחר 54 יום בשבי במסגרת עסקת החטופים, סיפרה בכתבה לאולפן שישי של חדשות 12 כי למעשה נחטפה פעמיים ושוחררה, עד שנחטפה בפעם השלישית על ידי מחבלים שכבר לא הסכימו לחוס עליה. היא תיארה איך נגררה לעזה כמו ישו הצלוב, ואת הפחד, האימה והבעתה שחשה. במקביל, פורסם ריאיון עמה בסוף השבוע בוושינגטון פוסט האמריקאי. היא סיפרה על ה"וולקאם לעזה" שעשו לה, ואיך החוטפים שלה הכריחו אותה לפקוח את עיניה בשביל שתראה מה מתחולל סביבה, למרות שניסתה לשמור על עצמה ולעצום עיניים בשביל לא לראות את המראות המשתקים. היא סיפרה גם איך הם קרעו את כל התכשיטים שלה מגופה. ינאי שברה את הקרסול במהלך ניסיון ההימלטות שלה מפסטיבל נובה שהתקיים בסמוך לרעים, המקום ממנו נחטפה. כאשר הגיעה לעזה, הביאו אותה החוטפים לבית חולים. "ואז לפתע משום מקום הגיע רופא", סיפרה ינאי לוושינגטון פוסט, "ואמר לי בעברית רהוטה 'מה שלומך'. כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא ללחוש 'תעזור לי, תעזור לי, בבקשה תעזור לי'".
לרגע ינאי האמינה שיש עוד תקווה, "אבל אז הוא חייך אליי כמו בסרט אימה", סיפרה. "ברגע הזה עשיתי סוויץ' בראש והבנתי שאני בסיטואציה רעה מאוד. מאז זה היה מסע הישרדות". אותו רופא קיבע את קרסולה השבור של ינאי בגבס, אך בהמשך היא סיפרה, כשנאלצה לעבור מקום מסתור, המחבלים קרעו לה את הגבס ואילצו אותה לרדת שש קומות במדרגות עם קרסול שבור בנעלי עקב גבוהות שהיו גדולות ממידותיה. לא עניין אותם שהיא סובלת מכאבים איומים, הם אסרו עליה לצלוע.
"הם לא אנסו אותי, הם לא נגעו בי", סיפרה ינאי, אך גילתה כי חטופות נוספות שהיו עמה בשבי, לחשו באוזנה כי נאנסו. ינאי לא חשפה את שמותיהן כדי להגן על הפרטיות שלהן, אבל העדויות האלה ממקור ראשון ממשיכות לרדוף אותה, כך סיפרה לוושינגטון פוסט. "הסיפורים שלהם שברו אותי", סיפרה בריאיון, "אבל הם גם נתנו לי כח להילחם עבור האחיות והאחים שלי, בשביל שיחזירו אותם הביתה".
אי אפשר שלא להשתולל מזעם וכעס נוכח הידיעות המוצקות מה עובר על הנשים החטופות שנותרו בשבי. אנחנו מקוות בכל לבנו שהממשלה שהפקירה את החטופות והחטופים מלכתחילה, תגלה כבר אחריות ותדאג להחזיר את כולם הביתה, עכשיו כשיש סיכוי קונקרטי לעסקה. אין דבר חשוב מזה עכשיו. הזמן שלהן ושלהם אוזל מרגע לרגע, ושל חלקם כבר אזל מזמן.