מורן אייזנשטיין אמאל'ה

בשעה תשע בבוקר מורן אייזנשטיין (33) כבר אחרי שיעור פילאטיס. לראיון היא מגיעה עם טייץ וגופיה שמשכיחים לרגע את העובדה שרק לפני שלושה חודשים ילדה את בנה, אריאל. כשאני מחמיאה לה על המראה, היא עונה בלי התייפייפות "אני עובדת על זה קשה".

בכלל, יש משהו מאוד אמיתי במורן אייזנשטיין מודל 2011. נראה שבזכות המשפחתיות היא מצליחה להיפטר מתדמית הברבי הסקסית, ולצקת תוכן אמיתי לדמותה הציבורית. נכון שלנצח נזכור אותה משרבבת שפתיים ולוחשת בקול מפתה "ואם ביום שלישי לא בא לי?", אבל היום, אפילו אם ביום שלישי לא בא לה, גם היא – כמו כולנו – ממשיכה להחליף, לכבס, להאכיל, להרגיע ולהתמודד עם עייפות כרונית.

"אריאל פתח לי את החיים. הוא המזל שלי", היא מחייכת מאחורי משקפי השמש. "תמיד כשראיתי תינוקות, נפעמתי. חלמתי שעם הגבר הנכון, גם לי יהיה תינוק מתוק כזה". והגבר הנכון שלה הוא סוכן האמנים ינאי רטפן, שלו נישאה לפני כשנה וחצי בחתונה מתוקשרת ועמוסת סלבס.

"עד גיל 30 גרתי לבד"

בפרק זמן קצר עברת הרבה שינויים: חתונה, הריון ולידה. איך את מתמודדת עם הכל?
"מבחינתי מדובר בשינוי מאוד משמעותי בגלל שעד גיל 30 גרתי לבד. לפני ינאי מעולם לא גרתי עם בן זוג והייתי מאוד עצמאית. ופתאום יש יצור קטן וחסר אונים שזקוק לי 24 שעות ביממה והצרכים שלו עומדים לפני הצרכים שלי. התחושה מעורבת, כי מצד אחד זו אהבה שאי אפשר לתאר במילים. ומצד שני, זה קשה".

מה הקושי הכי גדול שלך כאמא?
"עד עכשיו הייתי כל הזמן עם אריאל. עברתי כמה ימים לא פשוטים, הייתי על סף התמוטטות עצבים. התינוק שלי לא אוהב לישון, הוא סקרן וערני ואוהב להיות על הידיים. זה קשה. הייתי כל הזמן לבד, והבנתי שאם אני לא רוצה לעשות לו נזק, כדאי שאביא מישהי לכמה שעות רק כדי שאוכל לשאוף קצת אוויר, להתנתק, להיות עם עצמי.

"סיכמתי עם מישהי שתבוא פעמיים בשבוע לארבע שעות, וגם אמא שלי באה פעמיים בשבוע לעזור לי. זו אמנם לא עזרה קבועה, אבל היא מאפשרת לי להתגעגע לאריאל ולחזור אליו מלאה באנרגיה חדשה".

מורן אייזנשטיין: "אריאל פתח לי את המזל". איפור ושיער: בן רביבו, שמלה: יפית אוחיון my design

"דפקתי את הראש בקיר"

כמו אמהות טריות רבות, גם אייזנשטיין להוטה לספר לפרטי פרטים את סיפור הלידה שלה. זה התחיל בשבוע 42, אחרי ששום סימני לידה לא הופיעו, והיא הגיעה מיואשת לבית החולים בילינסון למעקב. כשהצוות הרפואי החליט לתת לה זירוז, הזהירו אותה שייתכן שמדובר בתהליך ארוך, אך אז החלו הצירים.

בהתחלה במינון נמוך, ובתוך כמה דקות בתדירות ובעוצמה גבוהות. התיאור שלה למה שעברה באותן שעות מעורר הזדהות וחיוך כאחד: "עמדתי בחדר, דפקתי את הראש בקיר וזעקתי לבורא עולם. הרגשתי שאני בגיהינום. שאלתי את עצמי איך אוכל לאהוב ילד שבא בכאלה כאבים וייסורים. הרגשתי כאילו יש שתי מורן: אחת שצורחת כמו משוגעת, ומורן השנייה, השפויה, שמתביישת בהתנהגות הזו".

חשבת על לידה טבעית?
"מה פתאום, זה לא נתפס בעיניי איך נשים עוברות את זה. אני מעריצה אותן. לפני הלידה קראתי באינטרנט על האפידורל, ומה שמצחיק הוא שפחדתי מהזריקה יותר מאשר מהצירים. עכשיו חשוב לי להגיד לכל הנשים שזו זריקה שבכלל לא כואבת. אחריה נגלה לפניי גן עדן".

ואז אריאל נולד.
"כן. במשך כמה שעות הייתי בהלם. כשהלכתי לראות אותו בתינוקייה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אני אומרת שזה כמו זוגיות חדשה, עוד צריך לצבור זיכרונות כדי להתחבר. אבל כבר בלילה, כשהייתי לבד בחדר, התגעגעתי אליו. הלכתי לתינוקייה ושאלתי אם מותר לי לבקר אותו גם בלילה. אמרו לי: 'ברור. זה הילד שלך…'".

לאייזנשטיין יש בטן מלאה על כל אלה שמציירים תמונה פסטורלית של האימהות הטרייה. לה אין בעיה להגיד את האמת: "במשך שבועיים אחרי הלידה סבלתי מהכאבים של התפרים. זה אמנם לא בעוצמה של כאבי הצירים, אבל זה כאב משתק מהמקום הכי רגיש של האישה. חשבתי לעצמי, איך לעזאזל אף אחד לא מדבר על זה?".

היא החליטה שלא לשמור לעצמה את הקשיים שליוו את כניסתה לעולם האימהות, וכך נולד האתר אימוש. "אחרי הלידה הרגשתי שצריך אתר אותנטי ואמיתי לאמהות. באתר יש המון מידע וגם טיפים שאני נותנת מניסיוני".

הכי אמא שיש מורן אייזנשטיין משתפת ברגעים הכי שלה: * הכי חשוב: יש שלושה רגעים כאלה: הרגע הראשון היה בחתונה, כשעליתי לחופה וראיתי מסביב את כל האנשים שמחים בשבילי; הרגע השני היה כשהתבשרתי שאני בהריון, וכמובן רגע הלידה. * הכי עצוב: כשהייתי בת 14 אבא שלי נפטר. אין דבר יותר עצוב מלאבד אדם קרוב כל כך. * הכי מצחיק: אני פולניה. קשה למצוא משהו שיצחיק אותי. * רגע הפריצה: כשעשיתי את "ואם ביום שלישי לא בא לי". אנשים ברחוב התחילו לזהות אותי ולהגיב. בתור ילדה בחיפה חלמתי להתפרסם. באותו רגע הבנתי שעשיתי את זה. * הכי רוצה לשכוח: את הצירים. * הכי מספק: כשאני קמה בבוקר ויש לי עבודה. אם אין לי עבודה אני מרגישה לוזרית. * הכי חולמת: לקבל תפקיד רציני במשחק ולהיות מצליחנית-על בזכות עצמי וכנגד כל הסיכויים. לעשות משהו שיהיה וואו!.

תני לי טיפ שווה במיוחד.
"אחרי הלידה, כשאת יוצאת מבית החולים, עדיין יש לך בטן של חודש חמישי. אותי זה מאוד הטריד ולא ידעתי מה ללבוש. הטיפ שלי לאישה שלא עברה ניתוח קיסרי, הוא לקנות מחטב. מחטבים עוזרים להכניס את שרירי הבטן וגורמים לך להרגיש יותר טוב". מלבד האתר, היא החלה לכתוב טור אישי משעשע באתר Ynet על חוויותיה מהאימהות.

יותר מסתם בלונדינית

התפרסמת כסמל סקס, ועכשיו את אמא. בזה גמרת את הקריירה כסמל סקס?
"אני חושבת שלהיות סמל סקס ואמא יכול ללכת יד ביד. זה שאני אמא לא אומר שגמרתי לטפח את עצמי. עדיין חשוב לי להיות נשית ויפה, ואני ממש לא חושבת שזה סותר". אבל מעבר להיותה סמל סקס, אייזנשטיין נאבקת כבר שנים שיכירו בה כיותר מסתם בלונדינית. היא למדה משחק, הופיעה בהצגות בידור ("אני עם אשתך גמרתי", "החשפנית") ואפילו כתבה ספר ילדים בשם "הדוד חוֹם בא לבקר".

את הספר כתבת לפני שהיית אמא. איך הגעת לזה?
"תמיד התחברתי לילדה הפנימית שבי. הספר בא בתקופה של דיכאון שבה החלטתי לעשות שינוי משמעותי. הרגשתי שמיציתי את הדמות של הבלונדינית עם השפתיים והציצי. אני לא מאשימה את התקשורת בזה שהייתי בובה חלולה, אבל הרגשתי שאני רוצה להביא גם תוכן. החלטתי לקחת פסק זמן ולהיעלם. בתוך השקט והניקיון הפנימי, בא לי כהארה השם של הספר. ישר ניגשתי למחשב וכתבתי אותו".

עם צאתו של הספר לאור, עבדה אייזנשטיין עם בני הזוג הילה ואלון שלגל, שכתבו מחזה על פי הספר – שבו היא מככבת לצידו של צחי נוי. בהמשך יצא די.וי.די של ההצגה, שאפשר לצפות בו גם ב-VOD. יש לה בקנה הצגת בידור נוספת שכתבה והחלה להפיק לפני ההריון, והיא מבטיחה שלקראת החורף תחזור להשקיע בהפקת ההצגה.

לאן את שואפת להגיע בקריירה?
"אני רוצה לקבל תפקיד שהוא שונה מהטייפקאסט שלי. משהו שיהיה בו אש, שאוכל להוציא את מה שיש בפנים. אני טובה גם בקומדיה וגם בדרמה, אבל בגלל המראה שלי לא נותנים לי הזדמנויות. אני מוכנה לעשות קרחת, להשמין או להרזות למען תפקיד טוב. כשאקבל תפקיד כזה, אני מבטיחה שאנשים יהיו בהלם".

והרחבת המשפחה?
"ברור שיהיו עוד ילדים. אני לא יודעת מתי כי אני עוד צריכה לעכל כל מה שאני עברתי ועוברת עם אריאל".