מוצצים את הדם

מיכל תיכנס בשבוע הבא לשבוע ה-30 להריון, עשרה שבועות לפני הלידה המיוחלת, דבר שנתן את האות לתחילת אירועי טרום הלידה. וכשאני אומר אירועי טרום לידה אני מתכוון לקורס הכנה ללידה שיתחיל בשבוע הבא, לסיורים במחלקת היולדות בבתי החולים, וכמובן לסקרי שוק מעמיקים בכל הנוגע לציוד לתינוקת, כאשר הרכישה המרכזית היא העגלה.

אני כבר מזמן הבנתי שהעגלות שקיימות כיום בשוק הן הכל חוץ מעגלות. משולבות, מתפרקות, מתחברות, עם טיולון, סל קל ואמבטיה. רק חסר דוש, סבון ומים. נגמרו הימים של העגלות שאנחנו גדלנו בהן, שהיום נראות יותר כמו עגלות לבובות לעומת עגלות המולטי טאלנט שיש בשוק.

אז לקחתי נשימה עמוקה, ומיכל, שידעה פחות או יותר מה היא רוצה – אבל הייתה זקוקה לחיזוקים ולהדרכה – לקחה איתנו את אחותי, והלכנו ביחד כדי לבחור עגלה ברשת "מוצצים".

המוכרת עם הראסטות

הגענו לסניף בני ברק-רמת גן, שבו אחותי כבר ערכה בעבר את רוב הקניות לתינוקת שלה. מיכל התפעלה ממאות אלפי המוצרים, אינספור גאדג'טים וכמות לא נורמלית של בקבוקים ושמיכות. הגענו למחלקת העגלות, וממבט חטוף על שמות העגלות חשבתי שנכנסתי לזירת מכירות של רכבי ארבע על ארבע. בכל רבע שעה בממוצע מיכל ניסתה לנער אותי ואמרה לי "צא מההלם שלך כבר", כי האמת, הייתי בסוג של שוק. אני לא רגיל לקניות מהסוג הזה.

ניגשה אלינו מוכרת צעירה וחמודה עם ראסטות, שהמוכרות האחרות קראו לה בשם "שאנטי". היא התחילה להסביר למיכל את ההבדלים בין דגם כזה או אחר, אבל עד מהרה אחותי למודת הניסיון הייתה זו שהסבירה למוכרת.

לבסוף מיכל החליטה מה היא רוצה: עגלה משולבת שמגיעה עם טיולון, אמבטיה (השם המקצועי לעריסה), סל-קל ואפילו תיק לתינוק. חשבתי לעצמי שזו חבילה לא רעה, עד שראיתי את המחיר, ואז כבר התחלתי להיכנס לעניינים. מה שקצת המתיק את הגלולה המרה, הוא שעל קניית העגלה מקבלים תלושים בשווי 700 שקלים לקנייה בחנות.

מסתבר שבעגלות, כמו במכוניות, יש מודלים. המודל שמיכל רצתה היה חדש כמובן, שנת 2011 דה לוקס. בזווית העין לא יכולתי שלא לראות את אותו הדגם שמיכל רצתה, רק בגרסת 2010 ובמחיר רזה ביותר מ-1,000 שקלים. כאן התחילו להסתבך קצת העניינים.

שאלתי את שאנטי מה ההבדל בין העגלות, והיא אמרה שאין שום הבדל, והסבירה שבכל שנה יש תוספות קטנות שמהוות את החידוש, אבל שום דבר משמעותי. זה לא הסתדר עם ההסבר של מוכרת אחרת בחנות, שאמרה שההבדל הוא 3 ק"ג לטובת הדגם החדש, שהוא קל יותר.

התחלתי ממש להתבלבל, אז הצגתי למוכרות שורה של שאלות כדי להבין מה באמת ההבדלים. המוכרות, שצמודות למכשיר מירס, לא ידעו לספק תשובות ברורות, ובכל שאלה פנו בטלפון למנהל הסניף. לבסוף הסתבר שההבדלים באמת לא משמעותיים, אבל שאת תלושי הקנייה מקבלים כהטבה רק על קניית הדגם החדש. מיכל, שכבר עשתה לי "פאפי אייז" על העגלה הזאת מהרגע שהיא ראתה אותה, שכנעה אותי.

המוכרת לא יודעת, המנהל מבולבל ועגלת תינוק עולה הון תועפות. אילוסטרציה: ingimage

הקופאית עם הרהיטים

הגענו לקופה כדי לעשות את ההזמנה, ואז התחילה קומדיית הטעויות. שאנטי לא זכרה בעל פה את שם הדגם שרצינו (אני לא מאשים אותה, יש איזה 6 שמות שונים לכל עגלה) אז היא הייתה צריכה לחזור כל הדרך למחלקת העגלות כדי לרשום את השם. בינתיים התחיל דו שיח מעניין ביני ובין הקופאית:
היא: יש לכם ריהוט?
אני: איפה?
היא: בבית.
אני: את שואלת אם יש לנו ריהוט בבית?
היא: כן.
אני: ברור שיש לנו ריהוט, אבל מה זה משנה?
היא: כי אני צריכה לדעת, בשביל ההזמנה.
אני: אבל אנחנו מזמינים רק עגלה…
היא: אה, אז אתם לא קונים חדר תינוקת…?

הבנתי שמשהו בתקשורת בין המוכרות ובינינו לא הגיוני בעליל. הקופאית המשיכה לתקתק בקופה, ולבסוף הוציאה חשבונית על ההזמנה, רק שהסכום היה גבוה ב-800 שקלים ממה שהיה רשום על העגלה. שאנטי, שכבר ראתה איך הווריד במצח שלי מתחיל להתמלא, מיהרה לתקן את הקופאית לגבי המחיר הנכון, אבל המחשב לא אישר.

כאן נכנס לתמונה אותו מנהל המהולל שנתן את התשובות למוכרות במירס. הוא רצה להיות בטוח, אז ביחד איתו פילסנו את דרכנו בין המון האנשים חזרה למחלקת העגלות כדי לוודא את המחיר של העגלה.

הוא ראה את מה שכבר אמרנו לו מזמן, ואמר: "אין בעיה, בואו נסגור את ההזמנה". אלא שהמחשב עדיין לא אישר את המחיר שהם ניסו להכניס לו. התחלתי לאבד סבלנות. "תגיד רגע", פניתי למנהל, "זו ההזמנה הראשונה שאתם מבצעים כאן אי פעם? מה כל כך מסובך? עגלה, הזמנה, תשלום". המנהל ניסה לשדר רוגע כלפי הצוות שלו ואמר: "שתדע לך שבדרך כלל אנחנו מתקתקים פה עניינים מהר מאוד, כנראה שיש אי הבנה". אמרתי לו שהכל בסדר, ושרק אנחנו רוצים לעשות את ההזמנה ולגמור עם זה. מיד אחר כך אחותי לחשה לי: "הוא אמר את זה מקודם גם לזוג אחר שההזמנה שלו הסתבכה".

המנהל עם הבלבול

בינתיים הסתבר שהמנהל בעצמו מבולבל אפילו יותר מהמוכרות שלו.
אני: "מה תנאי התשלום"?
הוא: "אתה יכול לשלם מקדמה בכל סכום שתבחר, ואת השאר במועד איסוף העגלה או בתשלומים.
אני: אוקיי, אז תעשה בבקשה 300 שקלים מקדמה והשאר בתשלומים.
הוא: "אי אפשר, המקדמה צריכה להיות מינימום 500 שקלים".
אני: "אבל הרגע אמרת בכל סכום…"
הוא: "כן… אבל 500 זה המינימום".
אני: "טוב, בסדר. יש תאריך תפוגה לתלושי הקנייה?
הוא: "לא, אין להם תוקף".
מיכל: אבל רגע, בתוכנייה כתוב שיש לממש אותם תוך 60 יום".
הוא: "אה, אז כן, מימוש תוך חודשיים".

אבל הסיפור לא נגמר כאן. התכנית שלנו הייתה לעשות מה שכל זוג עושה כשהוא מזמין עגלה לתינוק שטרם נולד: לשלם מקדמה, ולהגיע לאסוף את העגלה עצמה ממש בסמוך למועד הלידה או אחריה, מטעמי נוחות ועין הרע טפו טפו טפו.

אלא שלמנהל הדגול היו תכניות אחרות. הוא הסביר שנוכל לקבל את הטבת התלושים רק מהרגע שנאסוף את העגלה פיזית. כלומר, אחרי הלידה. הסברתי לו שתכננו לנצל את התלושים לפני הלידה, ושלא יהיה לנו זמן אחריה, אבל הוא אמר שזה הנוהל, ושהוא חייב לשחרר מלאי לפני שהוא מעניק את ההטבה.

אלא שגם כאן הייתה בעיה, כי מבצע התלושים נגמר בעוד שלושה ימים, וכשאני אגיע לאסוף את העגלה בעוד שלושה חודשים המבצע כבר לא יהיה בתוקף.

אנחנו עם כלום ביד

כאן אפילו אחותי, שבדרך כלל קשה להוציא אותה משלוותה, התערבה. "אז רגע, מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?", היא שאלה. "קחו את העגלה היום", הוא ענה. באותו רגע הבנו שאין עם מי לדבר. הוויכוח, שעלה בינתיים לטונים גבוהים, ריכז סביבנו כמה מלקוחות החנות, שחלק מהם אף אמרו לנו שמשהו השתבש בחנות הזאת. לא נותרה לנו כל ברירה וביטלנו את כל ההזמנה.

כך, אחרי שעתיים וחצי, יצאנו מהחנות בידיים ריקות. בעודי יוצא מהסניף הספקתי עוד לשמוע את המוכרות מתלחששות ביניהן ש"זו לא הפעם הראשונה שזה קורה". קרצתי לשאנטי ואמרתי לה שאני מצטער שהתבטלה לה מכירה. כנראה שהטיול שלה בחו"ל יידחה קצת בגלל מדיניות ניהול כושלת.

אז מה למדנו? האמת שכלום. אני הבטחתי למיכל שהיא תקבל בדיוק את העגלה שהיא רצתה, גם אם היא תעלה יותר במקום אחר. אחותי, שעד המקרה הזה הייתה לקוחה נאמנה של "מוצצים", נשבעה שלא תחזור לשם יותר. מיכל התאכזבה מאוד, אבל זה לא מנע ממנה לפרק שווארמה בלאפה ביחד איתי מאוחר יותר. ההורמונים, אתם יודעים.