מועדון קרב
משימת הכלא עברה בהצלחה וללא התעללות, בשעה שסיוון הצליפה בעמיר מכה אחר מכה. והוא? שומר על איפוק ומתפרץ בבכי רק בחדר האח. על רגעי ה"ספיצ'לס" שאומרים הרבה
וידוי קטן: בהתחלה חששתי ממשימת הכלא. הבית חילק את המכנה הקבוצתי האחד, את שותפי הגורל, לסוהרים ואסירים. וכן, כבוגרת לימודי פסיכולוגיה, האסוציאציה הראשונית הייתה לניסוי הכלא של סטנפורד, שבו, עם הזמן, הסטודנטים-סוהרים התעללו (הודות לסמכות שלפתע ניתנה להם) בסטודנטים-האסירים. ניסוי שהפך, אגב, לציון דרך בפסיכולוגיה חברתית. מזל שעד מהרה התבדיתי.
ולענייננו. אנשים מתחלקים לשלושה טיפוסים מרכזיים: אלה שאוהבים לדבר ולפרוק את כל אשר על ליבם בכל רגע נתון; אלה שמדברים רק כשפונים אליהם (ולרוב פניני חוכמה יוצאות מפיהם); ואלה שגם כשפונים אליהם נמנעים מלהביע דעה, במן ניטרליות-חברתית. או בקיצור, יש את הדברנים ויש את השתקנים בקבוצה.
ככל שהימים חולפים בבית, סיוון נפתחת יותר, מדברת יותר ומורגשת יותר בשיח הקבוצתי. אולי זו דנה המגוננת שהודחה מהמרחב, כפי שהציע לי עוז, ואולי הגיעו מים עד נפש (ועוד נפש שקטה ורגועה כמו שלה), והיא מרגישה שאם היא לא תדבר היא תבער מבפנים.
כך או כך, סיוון ממשיכה לסבול. אבל בניגוד לפעמים קודמות, היא כבר לא סובלת בשקט. היא מספרת לכל המעוניין לשמוע, כולל הבלונדה (OMG), חצי-יריבת העבר. היא נאכלת מבפנים כמו שרק אהבה יכולה לקצוץ בבשר החי – בלב. כל התנהגות, או ליתר דיוק, היעדר התנהגות מצדו של עמיר, נתפסת בעיניה כאסון, חוסר צדק משווע.
לא מתכוונת להמשיך לשתוק
נשים מדברות, גברים שותקים
צקצוקי הלשון בין עמיר לסיוון מזכירים לי מאד את השיחות-ריבים בין איילה לסער, בעונה שעברה. כנראה שדינן של מערכות היחסים הנבנות בין כותלי הבית הוא להיכשל ולהתהלך על חבל דק וקצרצר, כשבקצהו האחד אהבה, ובשני שנאה.
אפשר לשרטט לא מעט קווי דמיון בולטים בין שני הזוגות: גם איילה אהבה לדבר (אם כי בניגוד לסיווי, מתחילת העונה היא לא ממש שתקה). היא נהגה להתלונן תכופות על שתיקתו של מי שאמור להיות הגבר שלה בבית. היא ביקשה ממנו שידבר אליה (מה זה ביקשה? התחננה), הייתה מתייסרת ונאלצת לחלוב ממנו את מה הוא מרגיש כלפיה.
האם זהו פרצופו של הגבר הישראלי? טיפוס מאופק שלא מרבה במילים, עד אחת כמה וכמה כשמדובר ברגשות? או שמא מסגרת התכנית היא שמכתיבה את ההתנהגות הזו? האם הגבר-גבר מתבייש לחשוף בפני האישה שלו בבית (ובפני האומה) את המתחולל בנפשו? כנראה שמתוקף היותי אישה, אף פעם לא אבין את זה. וכן, אולי דרושות עוד לפחות 6-7 עונות, לפני שנמהר להסיק מסקנות.
אבל דבר אחד ברור: עמיר הוא מסוג האנשים הרגישים עד כדי דמעות, אך הוא גבר מדי מכדי להישבר מול אישה.
התהפכו היוצרות?
קצת קשה לתאר במילים את זירת הקרב שהתנהלה בחצר. מצד אחד עמדה סיוון חמושה בכפפות, ולא התביישה להכניס ליריב שלה אגרופים (במילים, כן?) למעלה, למטה ומהצדדים, ואפילו שתיים מתחת לחגורה: "איך קרה שהפכת להיות הדייר השנוא עליי בבית"? או: "אתה לא חבר טוב, אני לא רואה בך כלום".
ומן הצד השני ישב לו מתמודד חשוף, נטול כל שריון כלשהו. איש רגיש מאד, אולי מדי, עד כדי כך שלא יכול היה להשחיל ולו מילה אחת בין מטח הפאנצ'ים שנורו לעברו.
מסכמת את זה יפה ובעדינות
ואז תוקפת מכל החזיתות
וממשיכה
עמיר לא עומד בזה ועוזב את זירת הקרב
שייפתח עליי. עמיר עומד לאבד את קור הרוח אבל לא יכול לתת לזה לקרות בחוץ
פותח הכל. אבל רק בחדר האח הגדול
נראה שעמיר הפקיר את גופו בידיה של אהובתו. הוא הרשה לה לנהוג בו כרצונה. ספג ממנה מכה אחר מכה, התרסק מבלי לפצות את פיו, איפשר לה להצליף בו בלי רחמים. כמה כוח יכול להיות לאיש? כמה בן אדם מסוגל לשתוק מבלי רצון או צורך להתגונן? מזל שהוא התחנן לאח שיפתח את הדלת והתפרץ בחדר הוידוי, אחרת עוד הייתי חושבת שהוא לא אנושי.
|
|||||
יכול להיות שסיוון אוהבת את עמיר יותר מכפי שהיא מוכנה להודות? או חמור יותר – יותר מכפי שהוא אוהב אותה? עם כל ההתבכיינות שלה ועמדתה הקשוחה של "עדיף להתרחק", נראה שהגיהינום הרגשי שהיא מתארת מבוסס על חוסר תשומת הלב והחום מצדו. ואם זה לא סממן לאהבה, אז אני לא יודעת מה כן.
קריאת כיוון
עמיר מרגיש מתוסכל מהמצב ששניהם נגררו אליו. נראה שכל מה שהוא עושה יוצא לא טוב. גם כשהכוונה שלו תמימה וטובה, סיוון איכשהו נפגעת (כמו להפוך אותה מאסירה נמלטת לסוהרת), וקשה לו עם המצב. הוא לא מצליח להגיב אליה בחזרה. אולי פשוט כי אין לו מה לומר שישמח אותה.
תהום עמוקה מדי נפערה בין השניים. הם רחוקים במיינד אחד מהשנייה אלפי קילומטרים ולא מצליחים לנהל דיאלוג נורמלי בלי לקחת נפגעים בדרך.
ומילה לסיום על עמיר: נכון, הוא גם טיפוס מתנשא, בין היתר. הוא כל כך בטוח בעצמו ובאהבתה של סיוון כלפיו, שהוא מקווה שהריחוק ביניהם במסגרת המשימה לא יגמור אותה (בשיחתו עם ג'קי), או בעצם אותו. אבל מצד שני, עם הכמיהה התמידית שלה ליחס חם ממנו, קצת קשה להאשים אותו.