מועדון קרב

בחודש שעבר פרסם מגזין "ואניטי פייר" תיאור מדוקדק על ההתנהלות מאחורי הקלעים של קמפיין הילרי קלינטון לנשיאות, וחשף את מעורבותה של כוורת יועצות נשית ברובה שדואגת לשמור את הילרי קרוב אליהן ורחוק מהציבור. נכון, פוליטיקאית שממודרת על ידי יועציה אינה בדיוק תופעה נדירה בנוף הפוליטי, אולם דווקא העניין הזה, מתברר, שם את קלינטון במלכוד. מצד אחד מצפים ממנה לנגישות ולשקיפות כמועמדת לנשיאות שאמורה להחניף לקהל הבוחרים ולרכוש את אמונו. מצד שני הקהל מכיר אותה היטב ועל כן לא נותן לה הנחות, והיא למודת סקנדלים והתנגחויות פוליטיות שגורמים לה ולצוות שלה להתרחק ולטפח קרירות מקצועית כדי לא לחטוף אש. בשל כך קלינטון ממעטת להיחשף. היא מרבה להופיע בציבור כנדרש אבל לא מרבה לענות על שאלות, היא נחשבת קשוחה מאוד בבחירת הנושאים שעליהם היא מסכימה להתראיין (בניגוד למועמדים האחרים דוגמת ברני סנדרס ומרטין אומאלי המתמסרים בקלות) ומכל עבר עולות תלונות על מטה לא נגיש בעליל.

הכוורת הנשית הצמודה שמקיפה את קלינטון מלווה אותה עוד מימיה כגברת הראשונה. כולן למודות פרשת לוינסקי. במסדרונות הממשל בוושינגטון נהוג לתאר אותן כ"חבורת הנשים הנבגדות" ועד כמה שזה יישמע מוזר, מדובר בהערכה שמשמעותה "אל תתעסקו איתן, הן כבר עברו מספיק". בשנים הראשונות אף קראו חברות הכוורת עצמן לפגישות האינטימיות שלהן שבהן התעדכנו בנושאים פוליטיים ואישיים, "פגישות צ'יקס", “בחורות" בסלנג האמריקאי, תוך הפגנת מודעות עצמית רבה.

הקבוצה הסגורה שחוצצת בינה לעולם משולה לסוג של פייט קלאב (כהגדרתו של ה"ואניטי פייר") וכל המקורבים שלה קשים להשגה לא פחות ממנה, כולל אלה שמתוקף תפקידם אמורים להיות הקול והפנים של הקמפיין וזמינים עבור עיתונאים. רבות מחברות הצ'יקס המקוריות, גם אלה שכבר לא עובדות עבור קלינטון באופן רשמי, עוזרות ליצור סביבה חומה בצורה שמרחיקה זרים. כשקלינטון נדרשת להכריע בסוגיות עקרוניות, היא מתייעצת עם הפורום הזה באופן תדיר. פרשת המיילים במשרד החוץ (קלינטון השתמשה בחשבון המייל הפרטי שלה בעת שכיהנה כשרת החוץ וחטפה על כך ביקורת קשה), האירה את דומיננטיות הכוורת והאינטנסיביות שבה היא מתנהלת. מתוך רשימות המיילים האישיים שלה שנחשפו, כמעט חצי נשלחו לרשימה מצומצמת של יועצות וכמה יועצים בודדים.

השיח המצומצם הזה מתבטא כלפי חוץ בהתנהלות מרוחקת של הכוורת כאג'נדה.

כשתחקירנית ה"ואניטי פייר" ניסתה לקבוע ריאיון עם קצין העיתונות של המטה (אדם שכל תפקידו הוא להיות נגיש לעיתונאים) זה לקח יותר מ־40 מיילים ושש פגישות שבוטלו. כשפנתה למישהו בכיר יותר במעגל היועצים הוא קבע איתה פגישה, וכששלחה מייל לוודא את קיומה, הוא פשוט נעלם.

כנראה שמה שהפך את המעגל הקטן שמסביבה לכל כך צפוף וסודי הוא תוצאה של החיטוט התמידי בפרסונה שלה, שמסיט את הפוקוס מהאג'נדה הפוליטית שלה. התוצאה היא מעין מעגל מרושע: קלינטון מגנה על עצמה מהעיסוק באישיות שלה במקום בפוליטיקה ומתכנסת עוד יותר לתוך קבוצת היועצות שלה, מה שרק מעצים את המסתורין והחשדנות סביבה ושגורם להיווצרות פרשיות חדשות וחוזר חלילה. מעניין יהיה לראות אם זה יעלה לה בהפסד המרוץ לנשיאות.