מוניות וטחנות רוח

נדמה כי המוסיקאים בארצנו לוקחים ברצינות תהומית מדי את מבקרי המוסיקה ומייצרים אותה בהתאם לניסוחי הביקורת שאותם מבקרים מחפשים לביקורות שלהם: בחורף המבקרים יכתבו על מוסיקה "שתעשה לכם נעים, שתחמם לכם את הלב" (כשהכוונה היא לשירי מיד טמפו חסרי מעוף), ובקיץ הם יכתבו על "שירים שיעשו לכם קריר במזגן", שהכוונה היא בדיוק לאותם שירים. אבל בין אותם לחנים ועיבודים שמזכירים אחד את השני (ורובם במקרה מזכירים את העיבודים של קרן פלס-מירי מסיקה-איה כורם ושות') אפשר למצוא כמה פנינים שמצליחות להתבלט.

דון קישוט עייף

סינגל ראשון ומאכזב הוא "טחנות רוח" של גדי אלטמן, סולן "בוטן מתוק בקרקס", שיוצא לקריירת סולו. קצת מאכזב לשמוע את הסינגל האנמי של מי שלרגע היה התקווה של הרוק הישראלי, לפחות בעיני כותב זה. נכון, "בוטן" היתה להקה קצת בוסרית בשני האלבומים הראשונים, אבל תמיד ריחפה ההרגשה שהם עוד ימצאו את הכיוון הנכון ויעשו רוק כמו שהם באמת התכוונו לעשות. אבל הסינגל השני של אלטמן מוכיח שאולי הרגע הזה רחוק משחשבנו. נכון, לא צריך להשוות בין מה שאלטמן עושה בקריירת הסולו שלו לבין העבודה עם הלהקה, אבל "טחנות רוח" נשמע כמו התקדמות טבעית בדרכו המוסיקלית, וההתקדמות לצערי היא לכיוון ההתפשרות המוסיקלית – לחן עייף, עיבוד צפוי שלא מחדש הרבה, וטקסט סביר שמתאים יותר לבלדה קורעת לב או להמנון רוק אגרסיבי. כרגע הטקסט החביב תקוע על שיר שלא נמצא בשום קצה של הסקאלה – הוא יושב על בלדת אמצע הדרך שגורמת לנו לחשוב שאלטמן איבד מכוחו בזמן שהוא ניסה להילחם בטחנות הרוח של גלגל"צ.

"טחנות רוח", גדי אלטמן. הד ארצי

אני וכריס מרטין

עפר בשן, זמר יוצר שמשחק בהצלחה על קלף האנדרוגיניות, מעורר המון ציפיות עוד משנת 2002, עם הופעתו בפסטיבל הפסנתר. כעת, הוא משחרר אלבום חדש, כשהסינגל הראשון, "לבד", מציג יוצר שהולך בכל הכוח על קהל היעד של "קולדפליי". הנקודה הטובה במשפט הבעייתי הזה היא שבשן מצליח, לפחות עפ"י הסינגל "לבד", שמצליח לרגש למרות הטקסט הלא ממש מעניין שלו. הלחן זורק אותנו ללונדון הגשומה, כאילו אנו עומדים מחוץ לאולפן ההקלטות של כריס מרטין, והעיבוד המושקע בהחלט עומד בסטנדרט של אותה לונדון. אפשר לא לאהוב את השיר ואפשר לרטון על הכיוון המוסיקלי שהיוצר המוכשר הזה לקח, אבל אי אפשר שלא להעריך אותו על כך שהוא מצליח ליצור פופ מהוקצע, כזה שלא נשמע עקר וחסר השראה, אלא חם ומלטף. זה באמת שיר קיץ לישיבה מול מזגן כוחני.

עופר בשן, "לבד", עננה.



ברכבת מבאר-שבע

דנה לפידות היא הלהיט החדש של הד ארצי, כך לפחות ניתן להסיק מההשמעות של סינגל הבכורה שלה "מוניות", שאמור לשקף את הנעשה באלבום הבכורה שלה שאו-טו-טו יוצא. לפידות משווקת כזמרת יוצרת מבאר שבע שהספיקה לגנוז אלבום בכורה, ואלבום הבכורה שלה אמור להיות הקאמבק של הרוק הנשי בארץ.

מדבור בסינגל מושקע עם המון עומק בסאונד, עושר מוסיקלי, ומעל הכל שירה מלטפת של זמרת מוכשרת (שמתבררת ככותבת ומלחינה לא רעה בכלל). אבל מפה ועד להכריז שהיא היא הדבר הבא מבלי לשמוע את האלבום כולו? זוהי קפיצה גבוהה מדי, ועדיין מוקדם להכריז שהרוק הנשי מצא את השגרירה הבאה שלו.

שלא יהיו טעויות – לפידות היא זמרת טובה מאד, והסינגל בהחלט מבטיח, אבל משיר אחד לא בונים אלבום, בעיקר כשהשיר מבטיח יותר רגעי מלודרמה סטייל מסיקה ושות' מאשר רגעי כנות בלתי מתפשרים סטייל ענבל פרלמוטר או קורין אלאל. נותר לנו אלא להמתין, ולקוות שהבאזז סביב לפידות מוצדק.

דנה לפידות, "שוברת שתיקה", עופר מנחם.

רוק מלטף

ההפתעה הגדולה ברוק הנשי מגיעה דווקא מיוצרת אחרת שמשווקת במינוריות (יחסית לדנה לפידות), והיא אמילי קרפל. הסינגל הראשון שלה ("טיפה") גרם לנו לחשוב שהיא הולכת לכיוון דאנסי יותר, אבל הסינגל השני, "כאן אני עומדת", גורם לנו לפקפק – אולי בעצם מדובר ביוצרת שיורה לכל הכיוונים באלבום הבכורה שלה, ורק אחריו היא תחליט מה הכיוון שהיא רוצה ללכת בו? "כאן אני עומדת" הוא שיר יפהפה, נקודה. לחן קליט ומרגש, עיבוד חם שבאמת מצליח להזיז כמה שרירים בבטן, ומעל הכל – קולה המלטף של קרפל (שמוכרת לכם מ"מטרופולין" של עופר מאירי). בניגוד ללפידות, שלדעתי סובלת מעודף יחצ"נות שיכול רק להזיק, קרפל יכולה באמת להיות הדבר הבא ברוק הנשי בארץ. עכשיו רק צריך להמתין לאלבום המלא, שאם ישמע כמו הסינגל הזה, בטוח ימצא עצמו בתוך אוסף הדיסקים שלי.

אמילי קרפל, "כאן אני עומדת", הליקון