רשימת זוכי אקו"ם מוכיחה עד כמה תעשיית המוזיקה מיזוגנית

הרשת גועשת. אקו"ם הכריזה הבוקר (שני) על שמות הזוכים בתחום המוזיקה הפופולרית. כולם מדברים על ברי סחרוף ועל רמי פורטיס שיקבלו פרס מפעל חיים (ובצדק), אף אחד לא מדבר על רשימת הזוכים כולה שסובלת מבעיה חמורה: מתוך 12 שמות שיעלו לבמה לקבל פרס כספי והכרה בתרומתם למוזיקה הישראלית – ישנם עשרה גברים ושתי נשים בלבד. ובשביל לסבר את האוזן – ועדת השיפוט שהורכבה על ידי אקו"ם מונה חמישה חברים, ארבעה גברים ואישה אחת.

מוזיקה פופולרית כשמה כן היא – פופולרית. בעצם זה שגוף המוזיקה הגדול בישראל – שנוסד במטרה לשמור על זכויות היוצרים – מאפשר דבר כזה הוא חוטא למטרה ביג טיים. מה עם זכויות היוצרות? באופן שיטתי וגורף הפלייליסטים של תחנות הרדיו מתפקעים ממוזיקה 'פופולרית' שנוצרה ובוצעה על ידי גברים. נתוני ההשמעות מגלים מדי חודש כי העשירייה המובילה מדיפה ניחוחות חריפים של טסטוסטרון ובמקסימום מכילה שני שירים של זמרות, כשבמקרה הטוב אחת מהן היא גם יוצרת ולא רק מבצעת. על כך כתבנו אפילו ממש לא מזמן כאן ב"את".

לידיעת אקו"ם: אקזיביט A. נינט | צילום: גלב סמירנוב

והתגובה של אקו"ם בנוגע לרשימת הזוכים? "לצערנו, אובייקטיבית וסטטיסטית, מספר הנשים היוצרות קטן ביחס למספר הגברים. אקו"ם כארגון המייצג את כלל היוצרות והיוצרים ישמח מאד לראות מגמה זו הולכת ומשתנה. בכל שנה ישנה ועדת שיפוט המורכבת מיוצרים ויוצרות מכל הסגנונות המוסיקליים. הוועדה היא שבוחרת את הזוכים וזוהי בחירתה. בין הזוכים השנה ישנן שתי נשים זוכות".

ובכן, מספרים אף פעם לא היו הצד החזק שלי. לא סתם מצאתי את עצמי בעסקי המילה הכתובה – בין אם כעיתונאית ובין אם כמוזיקאית, אבל הינה ניימדרופינג מהיר שלא מצריך נבירה בגוגל וגם לא מחשבון:

נינט טייב, רונה קינן, מארינה מקסימיליאן, חווה אלברשטיין, שרית חדד, יהודית רביץ, מירה עווד, אחינועם ניני, קורין אלאל, מיקה קרני, אסתר רדא, דניאלה ספקטור, דנה ברגר, עלמה זהר, קרן פלס, איה כורם, אתי אנקרי, לאה שבת, נטע ברזילי, ריף כהן, אפרת גוש, יובל דיין, לונא אבו נסאר, מורין נהדר, סיון טלמור, עינב ג'קסון כהן, מיכל גבע, הילה רוח, נגה ארז, רותם אור, אפרת בן צור, אקו מורגנשטרן, זוהר גינזבורג, עדי אולמנסקי, נוי פדלון, סתיו שמש, סיס סיון ויזמן, יעל דקלבאום, דנה עדיני, קרולינה, יעל אייזנברג, ולרי שרמן, עדי פהר, לי טריפון, ספיר וולך, רז שמואלי, דריה ורד, מיה יוהנה מנחם ומוריה אור – ואלה כמובן רק חלק. יש עוד רבות וטובות שאוחזות בשילוב המופלא בין זוג שחלות לכישרון אדיר ליצירה.

לידיעת אקו"ם: אקזיביט B. קרן פלס | צילום: גלב סמירנוב

כמו האבולוציה שעברה המוזיקה הפופולרית הישראלית בעל כורחה, הודות ללחץ ולדרישות שהופעלו על ידי הקהל לפלורליזם סגנוני, כך צריך לדרוש גם שיוויון מגדרי. הרוקנ'רול הרג את הפופ, המוזיקה הים התיכונית הרגה את הרוק'נרול, הפופ שינה צורה וקבר לכולם – אבל בסוף כל אלה הורגים אותנו, הנשים – יצרניות המוזיקה והצרכניות שלה כאחד. כי מיזוגניה זה לא עניין של ז'אנרים, ולמרבה הצער הדיסטורשן שלה מהדהד למרחקים – גם במוזיקת הפופ, גם במוזיקת הרוק וגם במוזיקה הים התיכונית.

'אנגרי צ'יק מיוזיק', 'רוק נשי', 'זמרות-יוצרות' – כל אלה ועוד עדיין ממשיכים לתאר, למגדר ולגדר את המוזיקה שנשים יוצרות. תמיד יש כוכבית, והתפקיד של אקו"ם, כמו של תחנות הרדיו, הוא לעבד מחדש את המציאות הצורמת הזאת.

זו הזדמנות חשובה לשאול מה עומד מאחורי צמד המילים התמים לכאורה 'מוזיקה פופולרית'. איך קובעים מה פופולרי, ויותר חשוב – מי קובע. מה שבטוח זה שמוזיקה פופולרית היא הפסקול של רוח התקופה, ובתקופה שבה מנסים להשתלט לנו על הרחם, לשחק לנו במוח ולנכס-סלאש-לחפצן כל איבר גוף נשי אפשרי, אנחנו חייבות לפתוח את האוזניים. וכך גם כל מי ששואל אתכן מה בא לכן לשמוע.

לידיעת אקו"ם: אקזיביט C. חווה אלברשטיין | צילום: אסף אנטמן

וכאמור, אנחנו יכולות להמשיך עם הדוגמאות לנצח: נטע ברזילי | צילום: ערן לוי