ניקול ראידמן לא תאמין: מה נותר מהחנות המפונפנת שלה?

ניקול ראידמן בשמלה של מאדם דה פומפידור, תכשיטים Nicol Raidman jewelry | צילום: אלכס ליפקין

ארבע שנים חלפו מאז סגרה ניקול ראידמן את הבוטיק המהודר שלה "מאדאם דה פומפדור" בכיכר המדינה, ולא נשאר ממנה כמעט כלום. אחרי פינוי ההריסות, נפתחה במקום חנות פופ אפ למצעים ובגדי פנאי

מאת דליה בן ארי

28 בספטמבר 2021

88 שיתופים | 132 צפיות

ארבע שנים חלפו מאז סגרה ניקול ראידמן את החנות המהודרת שלה, "מאדאם דה פומפדור", ברחוב ה' באייר 16 בכיכר המדינה בתל אביב, שהיה מוקד עליה לרגל לנשות ה(הכי) ביוקר, בואכה פראדה, ג'וצי ולואי ויטון. מה נותר היום משלושת הקומות של היוקרה האירופאית האריסטוקרטית עם הקלאסה (והלא מעט קיטש)? מהתקרות המעוטרות בפרחים ובזהב, המעקה המוזהב, השנדליר הענק והנוצץ שהשתלשל מהתקרה, שילובי הקטיפות בכורסאות המלכותיות, הווילונות בתפירת קפיטונאז', עיצובי העץ והשיש ובובות הראווה? לא תאמינו, ואולי גם ראידמן לא תאמין, כי אין כמעט שום זכר למה שהיה, במילה אחת: עזובה. "מצאנו מבנה מקסים אבל במצב נוראי, כן, ממש עזובה. לא היה חשמל, הכול היה מפורק ושבור, עדויות קלושות לקריסטלים הנוצצים היו זרוקות באחת הפינות, הזיכרון הכמעט יחידי לפאר שהיה כאן, הייתה התקרה עם פיתוחים מקסימים ובקומה הראשונה שמעל גרם המדרגות, היה פרקט שאני זוכרת שניקול סיפרה בזמנו שהגיע מפורק מאיטליה", אומרת חגית שדה, שלאחרונה פתחה במקום חנות פופ אפ של מותג המצעים ובגדי הפנאי שבבעלותה B.KNIT (החנות פעילה עד תחילת נובמבר) יחד עם שותפתה מאיה קלדרון.

מה קרה לחנות בכיכר המדינה? ניקול ראידמן למאדם דה פומפידור | צילום: אלכס ליפקין

איך את מסבירה את העזובה שבמקום?
"אין לי מושג. כשמקום עומד נטוש ארבע שנים, זה כנראה מה שקורה".

ממי השכרתן?
"מישראלי שהמבנה בבעלותו היום. לא התעסקנו בכל השאר, אני לא יודעת למה המקום ננטש לכל כך הרבה זמן, וגם לא מה יעשו בו אחרינו".

החלטתן לשפץ אפילו שמדובר בתקופה קצרה?
"היה שווה לנו להשקיע. מראש רצינו להיות בכיכר המדינה בגלל המיקום, ואתגרים עיצוביים לא הפחידו אותנו. הרגשנו את החלל הגדול ומה שניתן לעשות ממנו, אחרי פינוי של כל מה ששבור והרוס. המקום עצמו גדול, יש בו תחושת מרחב והרגשנו שנוכל להעביר בו אנרגיה טובה. לא נגענו ברצפה, כי במקור הייתה רצפה לבנה שהייתה הבסיס לפרקט שהיה מעליה והוא נהרס, אבל האריחים הלבנים שהיו במקור, שרתו את המראה שלנו. מראש ידענו שהסגנון שלנו רחוק מאוד מהסגנון של ניקול. הייתי בחנות של ניקול כשהיא הייתה בשיאה, הויטרינה שלה שמרה על פרטיות הלקוחות, אצלנו הכול פתוח. אני זוכרת שהכניסה אצלה הייתה כמו מבוך לארמון, העומס היה גדול. אצלנו הסגנון מינימליסטי ומודרני, מראה לבן ונקי עם מידוף אלגנטי בשחור שנותן לפריטים לדבר. יצרנו מקום עם אופי משלו. השארנו רק את הפיתוחים של התקרה ואת חיפוי השיש בכניסה ובעיקר השקענו בו הרבה אהבה".

"סגנון רחוק משל ניקול", מינימליסטי ומודרני. B.knit בכיכר המדינה | צילום: באדיבות המעצבות

חגית שדה, היא בוגרת שנקר במגמת טקסטיל, גם לימדה שם מספר שנים, ובהמשך הייתה מעצבת טקסטיל (בדים) בחברת "דלתא", ומאיה קלדרון באה מתחום הפרסום והפסיכולוגיה. השתיים, הקימו לפני 20 שנה עסק של מצעים ובגדי פנאי על טהרת בד ג'רסי. "בתחילת הדרך נחשבתי לעוף מאוד מוזר, לקחתי טכנולוגיה שמשמשת לבגדים והכנסתי אותה לתחום הטקסטיל לבית אבל זה תפס. הרבה הלכו בעקבותינו ועדיין אנחנו כמה צעדים לפני כולם ועדיין עושות טקסטורות וגימורים שאף אחד לא עושה. אני זוכרת שבאנו ל"בלו בנדנה" עם מצעי ג'רסי באפור ואמרו לנו:' מה פתאום מצעים אפורים?!' ועובדה שהיום אפור הוא יותר להיט מהלבן", אומרת שדה.

>> איך תעצבי את חדר השינה שחלמת עליו?

במהלך השנים השתיים היו בעלות חנויות של המותג שלהן וצברו קהל גדול של מכורים לג'רסי שלהן. הייתה תקופה שבה גם מכרו היטב בניו יורק, אבל לפני שלוש שנים הן סגרו הכול: "היה קשה להפעיל צוותים וחנויות ובסוף אנחנו עובדות בשביל ליהנות". שדה התפנתה לכתוב את ספרה הראשון שיצא ממש לאחרונה בשם "הגברת הראשונה" (הוצאת עברית), וכיום הן עובדות מספר חודשים בשנה לייצר קולקציה חדשה ומוכרות אותה פעם בשנה בחנות פופ אפ.

חולצה או מכנס: 105 ש"ח, שמלות, גלביות וטוניקות: 169 ש"ח. B.knit | צילום: באדיבות המעצבות

מה יש בקולקציה שלכן?
"מגוון של מצעים למבוגרים ולילדים – לא לתינוקות – שמיכות קיץ, כרבוליות, כיסויי מיטה והכל 100 אחוז כותנה סרוקה, ניתן לשים אותם במכונת הכביסה ובמייבש, לצד בגדי פנאי מבד ג'רסי – פיג'מות, גלביות, טוניקות לבית או לחוץ ולחופשות, קו פשוט ונוח ומאוד מחמיא, בקשת צבעים של לבן, אפור, צבעי אבן והשנה גם חום וכתום".