מה ציירת בגן היום?

עבור ילדים, ציור הוא אחת הפעולות הטבעיות ביותר. כאשר מתבגרים, הרבה פעמים "מתקלקלת" חוויית הציור כתוצאה מכניסתה של חשיבה שיפוטית, אך אצל ילדי הגן הציור עדיין זורם מהתת-מודע ומתוך עולמם הפנימי. כפועל יוצא, בציורי ילדים אין "נכון" ו"לא נכון" ואין מדדים של יופי. הבעיה היא שבעיני המבוגרים, ציור הוא כלי נוסף להשוואה בין הילד לבני גילו. ציור הילדים הנאיבי והספונטני עלול להיות מושפע מאוד מיחס המבוגרים אליו, ולכן כדאי לנו להבין בדיוק מה תפקידנו כהורים וכמחנכים ביחס לציורים של ילדינו.

חופש מוחלט בציור

איך נדע האם הילד עומד ברמת הציור המצופה לגילו?
"החלוקה לשלבי התפתחות בציור היא עניין אקדמי מתוך מטרה לבחון אם הילד מתאים לשלב ההתפתחותי לפי גילו או לא. בפועל, ההתפתחות היא סובייקטיבית", מסבירה מיכל וימר, תרפיסטית בהבעה וביצירה (M.A), מומחית לפענוח ציורי ילדים ומחברת הספר "ציורים מדברים". "על פי המודל הקלאסי, ילדים בגיל ארבע נמצאים בשלב הטרום-סכמתי שבו מתחילות להופיע דמויות מוכרות. אלה יכולות להיות דמויות אנוש, בית, מכונית או כל סכמה אחרת. בשלב הזה הסכמות עדיין לא שלמות ואין להן את כל הפרטים. כך יכול להיות למשל ציור של מכונית, אבל הגלגלים לא יהיו במקום הנכון, או ציור של דמות שחלק מאיבריה חסרים. ככל שהילד מתפתח, הציורים שלו מתפתחים במקביל ועוברים לשלב הסכמתי שבו מתווספים יותר פריטים לציור והוא נעשה בהדרגה ריאליסטי יותר".

שלב הביניים, שבו הציור מתחיל לקבל מראה מוכר, אך עדיין אינו "נכון" על פי הגדרות המבוגרים, מזמן תגובות רבות מצד ההורים. הכוונה של ההורים היא לכוון או "לתקן" את הציור, אך מתברר כי התוצאה היא הפוכה. "לציורים יש שפה משלהם", מבהירה וימר, "אם נקודת המוצא היא שציור הוא שפה של העולם הרגשי, אז ברור שאין להתערב ולומר לילד להוסיף ידיים או פה. לא שואלים ילד בן ארבע שמצייר דמות למה הוא לא הוסיף לה איבר מסוים. הציור נפלט מהתת-מודע, וכמו שלא שואלים 'למה חלמת חלום מסוים', ככה אי אפשר לשאול ילד למה ציירת את זה. בדומה, אני ממליצה גם לא לשאול אותו 'מה זה?'. עדיף לשאול שאלות פתוחות, כמו 'ספר לי על הציור'. בנוסף, אני לא רוצה שהורים יחשבו שזה נורא אם למשל הילד לא מצייר דמויות אנושיות".

"כאשר מתקנים ציורי ילדים, זו התנהגות שעלולה לגרום לנזק, לתסכול ולחסימה", מוסיפה מרין ליבמן, פסיכולוגית ילדים ונוער בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל. "יש לאפשר לילד חופש מוחלט בציור. הילד מצייר כפי שהוא חווה את העולם ואת תחומי ההתעניינות שלו. תפקידנו לספק לו סביבה תומכת, לא ביקורתית ולא שיפוטית".

לא צריך למהר ולייחס משמעות לכל ציור. אילוסטרציה: ingimage

לא למהר לנתח את הציור

ליבמן נרתעת גם מתגובות כמו "איזה יופי!" של הורים על הציור. "'איזה יופי!' זו תגובה כללית לא אישית, לא אותנטית ולא מכבדת", היא מסבירה. "במקום זאת צריך לספק התייחסות לציור, לצבעים, למידת ההשקעה ולצורות. בדרך כזו אנו מספקים לילד שלנו נראות והוא מרגיש בעל ערך".

אז מה אומרים להורים שמחפשים משמעות בציורים של הילד?
ליבמן: "ישנם הורים שמנסים לפענח את הציור ולהעניק לו משמעות פסיכולוגית, וזו טעות. צריך להיזהר מסטריאוטיפים. גם אם ראיתם ציור שנחווה כמאיים, צריך קודם לבדוק בהקשר הרחב איך הילד מתפקד ואיזו תקשורת יש לו עם מבוגרים ועם בני גילו. ייתכן שילד צייר מפלצת כי עסק בכך קודם במשחק עם חבריו. לא צריך למהר ולייחס משמעות לכל ציור. אם הילד לא מצייר אף לדמות וזה ממש מפריע להורה, אפשר בעדינות להעיר או להגיד 'בוא נראה מה חסר', אבל לא ללחוץ".

גם וימר מזהירה מפני התערבות יתר של ההורים בציור: "לפעמים מבוגר עם כוונות טובות עלול לעשות נזק. למשל הורה שאומר לילד 'בוא, אני אראה לך', לוקח את הצבעים ומצייר משהו יפה על הדף, הדבר עלול לגרום לילד לחשוב 'לרמה הזו לעולם לא אגיע' ולוותר מראש".

בהקשר זה, יש מבוגרים המציירים לילדים רישום ומבקשים מהם לצבוע. כאן מבקשת וימר להבחין בין ציור לבין צביעה: "בציור יש יותר אפשרות למקוריות, אפשר לבנות עולם שלם יש מאין. הצביעה היא תנועה שיש לה משמעות מסוימת, אבל היא אינה מטרה בפני עצמה. חוברת צביעה לא מלמדת שום דבר, וחשוב להיזהר שהילד לא יחשוב שצביעה וציור זה אותו דבר".

צייר לי כבשה

ישנם מקרים רבים שבהם ילד מבקש מחברו לצייר בשבילו.
ליבמן: "אפשר להתייחס למקרה כזה כ'למידת עמיתים', שבה הילדים לומדים זה מזה. זה בסדר לצייר יחד, כל עוד זה לא חורג מגבול הטעם הטוב. כשילד באופן קבוע מבקש מאחרים לצייר עבורו, ההורים צריכים לחזק אותו ולומר לו שהתוצרים שלו מעניינים אותם ולא היופי או הדיוק".

וימר מדמה את הציור של הילד לטריטוריה אישית. כל דבר שנוסיף לציור זו למעשה חדירה לטריטוריה. "הדבר נכון גם לגבי מבוגרים וגם לגבי ילדים שפולשים לדף הציור של הילד", היא מסבירה. "צריך לבדוק אם הילד שפלשו לו לציור מאפשר לאחרים לשים טביעת יד על העשייה שלו גם במקומות נוספים. תופעה נפוצה אחרת אצל ילדים היא לומר לילד שהציור שצייר לא יפה. אנחנו לא יכולים למנוע לחלוטין התערבות של ילדים אחרים בציור של הילד, אבל כדאי להיות ערים לכך ובמידת הצורך לשקף את הפלישה ולסייע לילד להתמודד עימה".

חשוב לזכור • ביטוי: הציור מאפשר לילד ביטוי רגשי היישר מהתת-מודע. • אישי: התקדמותו של הילד בציור נבחנת ביחס אליו בלבד ולא ביחס לאחרים. • תגובה: "איזה יופי!" היא תגובה ריקנית למראה ציורי ילדים. במקום זאת התייחסו לבחירת הצבעים ולצורות. אפשר לבקש מהילד שיספר על הציור, אבל להימנע משאלות כמו "למה ציירת את זה?". • הימנעות: ביקורת ושיפוטיות מצד הסביבה עלולה לגרום לילד להפסיק לצייר. גורמים נוספים שעלולים לגרום לילד לא לרצות לצייר: קשיים מוטוריים, קשיים קוגניטיביים או קשיים רגשיים. איש מקצוע יוכל לאבחן את הבעיה ולהציע דרכים לטיפול.

איך להגיב כאשר ילד לא רוצה לצייר?
ליבמן: "הציור משמעותי בהתפתחות הילד בהיבטים שונים. בהיבט הרגשי מבטא הציור את העולם הפנימי, ונותן ביטוי לרגשות ולדעות. דרך הציור הילד מעבד חוויות ותפיסת עולם אישית. בהיבט הקוגניטיבי, הציור הוא כלי המסייע לילד לבטא עצמו בצורה סימבולית המתפתחת עם הגיל. בהיבט הגרפו-מוטורי, הציור משכלל כישורים שחשובים לילד לעתיד, לכשילמד לכתוב. כאשר ילד לא רוצה לצייר, בדרך כלל יש משהו מאחורי זה. ילדים, כמו מבוגרים, יימנעו מפעילויות שקשה להם לבצע. הם יגידו 'זה משעמם' או 'לא בא לי', אבל בבסיס עומד איזה קושי אמיתי".

ליבמן ממליצה לעודד את הילד לצייר, אבל לשים לב אם יש בעיה שדורשת טיפול מקצועי. ריפוי בעיסוק יכול למשל לגרום לילד לצייר אם הבעיה היא מוטורית, ואם מדובר רק בחוסר ביטחון, ההורה פשוט יכול להבהיר לילד שהוא ישמח לקבל כל ציור שלו, ושלא חשוב לו אם הציור יפה או מדויק.

גם וימר מדגישה שחשוב להיות ערניים במקרה שילד לא אוהב לצייר, כי זה עלול להצביע על בעיות שונות. "ברמה הפיזית זו יכולה להיות בעיה מוטורית, לקות למידה, בעיית ראייה, טונוס שרירים בעייתי או קושי בוויסות חושי", היא מסבירה. "ברמה הרגשית יכול להיות שיש סיבה שהילד נמנע מלחשוף את עולמו הפנימי בציור. יש גם ילדים שלא אוהבים לצייר בגלל שחוו סביבם ביקורתיות ושיפוטיות שגרמו לחסימה. אבל לצד כל אלה יש גם ילדים שפשוט לא אוהבים לצייר אלא מעדיפים פעילויות אחרות, וזה גם בסדר".