מה עושים כשהילד נושך? – חלק ב'

לחלק א'»

דברו על זה

"חשוב לי מאוד להודיע להורי שני הילדים בזמן אמת", אומרת שווייד. נכון שהם בעבודה והנושא עלול להטריד אותם, אבל אני מרגישה חובה להכין את שניהם. ההורה שבנו נפגע לפעמים מחליט לבוא לקחת את הילד, ואולי אף לפנות לקבלת עזרה ראשונה מקצועית".

"ההורה של הילד הנושך צריך להיות מוכן לבוא לקחת אותו. אני לא רוצה 'להנחית' עליו את הסיפור ברגע שהוא בא לקחת את בנו בסוף היום ואולי פוגש את הורי הילד הננשך. מניסיוני, ככל שמדברים על כך, משתדלים לא להסתיר ושומרים על תקשורת פתוחה – התופעות הללו קורות פחות ופחות".

כיצד על ההורים להגיב כשהגננת מספרת שהילד נשך?
לנדו: "קודם כל, הקשיבו לה ושאלו מה קרה. במצב כזה יש נטייה להתגונן, להתנצל או להתכחש למעשה. אין צורך לנהוג כך. שאלו את המטפלת האם הילד נשך רק פעם או פעמיים או שמדובר בהתנהגות שכיחה. שאלו אותה האם היא שמה לב מה קורה בדרך כלל לפני שהילד נושך, מה עשה הילד שננשך ומה עשתה המטפלת אחרי המעשה. המידע הזה נחוץ לכם כדי להבין מה קרה וכך לעזור לילדכם. אם מדובר במקרה חד-פעמי, אין סיבה לדאגה".

"כמו כן כדאי לבדוק האם אתם או אחיו הבוגרים, או מישהו אחר שנמצא איתו במשך היום, מעודדים את הנשיכה בלי לשים לב, תוך כדי משחק או צחוק. בדקו גם האם אתם מביעים לעתים את אהבתכם לפעוט במשחקי נשיכות קלות. אם כן, צריך להפסיק עם זה".

ואיך להתייחס למצב אם הילד שלנו הוא הננשך?
"דבר ראשון, ההורים חייבים לשמור על קור רוח, גם אם בפנים הם חשים סערה. זכרו שזה לא מקרה נדיר. זה קורה בכל מקום. אם הילד ננשך, סביר להניח כי אין זה מפני שלא השגיחו עליו, אלא משום שהתופעה כל כך נפוצה עד שלעתים קשה למנוע אותה לחלוטין. אין טעם לתקוף את הגננת או את הסייעת כי הן לא אשמות. קודם בררו איתן האם הן מודעות למקרה וכיצד הן מתכוונות למנוע ממנו להישנות. חשוב מאוד גם לא 'לחסל חשבונות' עם הילד הנושך או עם הוריו. אנחנו לא רואים בילד הנושך 'פושע', ואסור לשכוח שלא מדובר בהתנהגות חריגה. אף אחד לא הבטיח לכם שמחר הילד שלכם לא ינשוך ילד אחר. זה קורה".

"במקביל, כדאי לדבר על כך עם הילד שלכם, לברר מה קרה, האם אפשר לפתור את הבעיה בין הילדים. עם זאת, לעולם לא לומר לילד שננשך משפטים כמו: 'עזוב, אל תתייחס אליו' או 'תתעלם', כי זוהי השיטה הגרועה ביותר לליבון הדברים".



להבין את המצוקה שלו

כשיש ילד שמרבה לנשוך, יש מה לעשות כדי למנוע את הפעם הבאה?
"חשוב להיות ערים לסימנים המבשרים את הנשיכה. כשרואים שהילד עומד לנשוך, צריך לעצור אותו ולהזהיר: 'לא, אל תנשך', או לשבח אותו: 'יופי, לא נשכת'. יש להרחיק אותו מיד מהקורבן האפשרי. כשהורים יודעים שהילד שלהם מרבה לנשוך, הם צריכים להיות עם אצבע על הדופק ולהירתם לכמה ימים למשימה של הפסקת הנשיכות: להשגיח עליו הילד מקרוב, ובכל פעם שהוא נמנע מנשיכה לומר לו: 'יופי, אתה לא נושך, כל הכבוד'. במקרים מסוימים ניתן לספק לילד חפץ אחד שאותו מותר לנשוך: 'לא, אסור לנשוך אותי או את הילד, זה כואב. הנה, קח את הבובה, אותה מותר לנשוך'".

"כאשר הנשיכות מבטאות קושי בהבעה, חשוב שנלמד להבין את רצונותיו של הפעוט ולזהות מתי הוא מביע רצון לשתות, לישון, להראות לנו משהו מרגש וכדומה. אם קשה להורים להתמודד עם התופעה והיא קשורה לנסיגה התפתחותית ולחוסר שקט כללי של הילד, רצוי לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי כדי לעזור לילד ולשפר את הרגשתו".

מהו מקומו של העונש במקרה של ילד נשכן?
"בשום פנים ואופן אין להעניש את הילד בעונש פיזי (מכות, נשיכות וכדומה). מלבד העובדה שאלימות אסורה בהחלט, תגובה כזו עלולה להעביר לילד מסר שהתוקפנות מותרת ושהוא יכול להמשיך להשתמש בה. כמו כן, אין לבודד את הילד ולהרחיקו מחברת ילדים או מבוגרים, ואין לכנותו בכינויי גנאי, משום שכך אנו עלולים להחליף את בעיית הנשיכה בבעיות אחרות, כמו פחדים וערעור ביטחונו העצמי – בעיות חמורות הרבה יותר מהבעיה שאנו מנסים לפתור".

שרית שמר, אם לארבעה (11, 8, 6 ו-3) מגבעת שמואל, מספרת כי עם כל ילדיה עברה "משברי נשיכות", והצליחה לעזור להם להפסיק עם המנהג על ידי יחס אמפטי ותומך. "ללא ספק, ילד שנושך מביע מצוקה. זו לא עוד מכה או תגובה ספונטנית לכעס, זה הרבה יותר מזה", היא מסבירה. "לכן, לדעתי חייבים לשדר לילד שאנחנו מבינים אותו ואת המצוקה שלו. כשזה היה קורה עם אחד מילדיי, הייתי תופסת את הילד באופן מתון – לא חזק מדי, מסתכלת בעיניו ודורשת ממנו יחס, ואז בחיוך עדין הייתי משקפת לו את רגשותיו: 'אני יודעת שאתה כועס, אני יודעת שהוא לקח לך את הכדור ועכשיו אתה מאד עצבני'. כשילד מרגיש שמבינים אותו, הוא יורד מהכעס מיד ומתחיל להבין".

"בכלל, אסור להורים להתעורר יום אחד ולהבין שהילד במצוקה כבר כמה זמן. צריך להיות ערניים לסימני האלימות אצלו, ובמיוחד אם חל שינוי בחייו, כמו מעבר דירה או גמילה ממוצץ. הוא זקוק לכך שמישהו יביע בעל פה את ההבנה והאמפטיה למצוקה שלו".

לעשות ולא לעשות כשהילד נושך

לעשות	לא לעשות
להיות ברורים וחד-משמעיים.	לא לצעוק
לשים לב אם יש סיבה להתנהגות האלימה.	לא "להחזיר לו" כדי שירגיש כמה זה כואב.
להסביר לילד שוב ושוב שיש כללי התנהגות ומהם.	לא להגיד לילד שננשך להתעלם מהילד שנשך.
להיות ערניים לגבי התנהגותו של הילד ולשים לב אם יש מאפיינים לנשיכות שלו (שעה מסוימת ביום, עייפות, רעב וכדומה).	לא להתעלם ולהמשיך הלאה.
לתת לילד להציע בעצמו פתרון או דרך להתגברות על הנטייה האלימה.	לא לתת לו ליהנות מהכעס שלכם על מעשיו.
	לא "לתגמל" אותו על כך שהוא נשכן (למשל, לא להרימו על הידיים ולנשק אותו בכל פעם שנראה לכם שהוא מתכוון לנשוך).
	לא ליצור אצלו רגשות אשם. זה רק יפגע ולא יועיל.
	לא להעניש.

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה