מה עושים כשהילד בררן?

כולנו חולמים על הרגע שבו הילדים שלנו יעדיפו תבשיל קינואה עם סלק צלוי, עם טחינה אורגנית ועם נבטים על פני שוקולד. זכור לי אחר צהריים אחד שבו הזמנתי חברה עם שני ילדיה הקטנים להתארח אצלנו. בעוד שילדיי טרפו בייגלה ושאר פחמימות ריקות, היא שלפה מהתיק קופסה עם פרחי ברוקולי וכרובית מאודים והילדים שלה נשנשו אותם בהנאה. הקנאה שגרמה לפניי להפוך לירוקים לא פחות מהברוקולי, הובילה אותי למחשבות על הבחירות של הילדים ושלנו באוכל. מה מוביל ילדים מסוימים להפוך לאכלנים בררנים? למה יש ילדים שאינם אוכלים כמעט כלום? ברקע נזכרתי באנשים מבוגרים שלא נוגעים בדגים, בכבד, בתרד או בעגבניות – רק מכיוון שאמא שלהם הכריחה אותם לאכול את זה.

מהי אכילה בררנית?

מומחים מגדירים אכילה בררנית כמצב שבו ילדים נמנעים ממגוון רב של מזונות, ומוכנים לאכול רק מאכלים מסוימים מאוד, למשל: ילד שאוכל אך ורק שניצלונים תעשייתיים שחרוכים בטוסטר, או ילד שאוכל רק פסטה בלי רוטב או פיתה בלי כלום. מתי חוסר העדפה של חלק מהמאכלים הוא בעיה, ולא רק עניין של טעם אישי? מדוע זה קורה? ובעיקר – מה עושים?

איך מציבים גבולות?

גלית קלקשטיין, יועצת תזונה למשפחה, מאמינה שאכילה בררנית בקרב ילדים היא עניין של גבולות. לדבריה, אם יש מאבקים במישורים אחרים, הם יגיעו במהרה גם לתחום התזונה. "התניות ושידולים ('אם תאכל, אז תקבל') הן לעתים קרובות המקור לאכילה בררנית", היא אומרת. "הילד מקבל מסר לא נכון וקושר בין פרס לאוכל. ילד שאוכל רק ג'אנק, משמעו שיש בבית בעיית גבולות ולא בעיית תזונה. חשוב להגדיר גבולות ברורים, למשל חטיף אחד ביום, וחטיף יכול להיות גם צ'יפס או בורקס. כשילד בוחר לא לאכול ארוחה בריאה ומזינה וההורים מרחמים עליו שהוא רעב ונותנים לו קינוח, הם עלולים להזיק בנושא הצבת הגבולות".

רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית בכירה ומרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים, מסבירה כי לאכילה בגיל הרך יש שני מרכיבים – רגשי-התנהגותי ופיזיולוגי-תחושתי. "אם הגננת מדווחת שהילד אוכל נפלא בגן, ובעיית האכילה קיימת רק בבית, ייתכן שיש עניינים בלתי פתורים אצל אחד ההורים. אנחנו יודעים שאצל הורים שנושא האכילה טעון עבורם, למשל כאלה שהאכילו אותם בכוח בילדות או שהם עצמם היו אכלנים בררנים ואינם מודעים לבעיה – יש סיכוי שיחזרו על אותם דפוסים עם ילדיהם", היא מסבירה.

"פעמים רבות הורה מודאג מכך שהילד לא אוכל, אבל בדיקות הדם ושאר המדדים מראים שהילד גדל ומתפתח היטב", אומרת רויטל הרפז, תזונאית טבעית וחלק מצוות פיתוח המשחקים של חברת Luskid – משחקי בריאות לילדים. "במקרים כאלה הבעיה היא התנהגותית ולא בריאותית. אם בשני הפרמטרים יש בעיות – הן חוסרים וירידה במשקל והן חוסר מוכנות להתנסות ולטעום, יש בעיה אמיתית".

רגישות למרקמים ואוטיזם

שרף מסבירה על היבט פיזיולוגי שיכול לגרום לאכילה בררנית: "רגישות תחושתית גבוהה או נמוכה למרקמים, לטעמים, לטמפרטורה, לצבעים וכדומה, יכולה להוביל ילדים להתנהגות הנראית כסרבנות אכילה, אבל עבורם זו ממש תחושת גועל. יש ילדים שמרקם מסוים, מראה מסוים או מצב שבו אוכל נוגע באוכל דוחים אותם", היא אומרת. "לפני שמנתחים את המצב ומחליטים שהילד 'עושה דווקא', כדאי לאבחן את הקושי שאיתו מתמודד הילד. לא צריך בהכרח איש מקצוע לאבחון הזה. מספיק לתצפת על הילד במסגרות שונות כדי להבין שהוא לא מתנהג בצורה גחמנית שמטרתה לשגע את ההורים, ושיש רציונל בהתנהגות שלו. במקרים אלה אני מציעה להקל על הילד ולהתאים לו מזון ספציפי".

הרפז מציינת כי גם ילדים על הספקטרום האוטיסטי נוטים ליותר בררנות אוכל בשל רגישות יתר למרקמים, לריחות, ללכלוך וכדומה, ולכן כדאי להקפיד איתם כדי שלא ייווצרו חוסרים משמעותיים. היא מוסיפה כי קיים קשר ודאי בין חוסרים תזונתיים לבעיות קשב וריכוז: "פעמים רבות ילדים נשלחים לאבחון סביב בעיות קשב וריכוז, כשהם בכלל צריכים ללכת לבדיקות דם כדי לוודא שאין מחסור בברזל. חד-משמעית – מחסור בברזל מוביל לקושי בקשב ובריכוז".

מה עושים? הטיפים של המומחים שלנו

1. לשלול בעיות רפואיות: לפני הכל, מומלץ לגשת לרופא ולשלול בעיות גופניות, כגון: בעיות בליעה, צרבות, רפלוקס, בעיות עיכול וכדומה, כולל רגישות יתר למרקמים מסוימים.

2. להציג חזית אחת: חשוב ששני ההורים יהיו מתואמים ביניהם בנושא הגבולות והאוכל, ויעמדו בחזית אחת מול הדרישות של הילד לאכול ממתקים במקום אוכל מזין.

3. להפסיק להיאבק: יש לטפל במערכת היחסים של הילד מול ההורים, מכיוון שאוכל הופך לזירה של מאבקי כוחות. כשההורים מתעקשים – הילד מראה את הכוח שלו ולומד להשתמש באוכל כקלף מיקוח. ככל שההורים שמים דגש רגשי על עניין האוכל, כך הילד מנסה להשתמש בכלי המיקוח הזה יותר, וזה מה שיוצר את הבררנות. אלה לא נטייה טבעית או עניין מולד, אלא בחירה התנהגותית. בסופו של דבר, רק הילד מחליט מה נכנס לגופו, כמה ומתי. גם מאבקי כוחות על רקע אחר עלולים לזלוג לתחום האכילה, ולכן חשוב מאוד להפסיק אותם.

4. לעשות שינוי חשיבה: על ההורים להחליט שהם משנים כיוון חשיבה והתייחסות לנושא. הם מורידים את רמת הלחץ וסומכים על הילד. הם נמנעים מכעס ומאיומים ונותנים אוטונומיה לטעם של הילד. הם לא מכריחים ולא דוחפים בכוח, ולא רצים אחרי הילד עם האוכל. הם מנסים לא לשבש את מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים של הילד, ומסבירים שוב ושוב בלי טיפת התרסה או ביקורת: "אם לא תאכל, תהיה רעב".

5. לא להכריח: גם אם הילד לא אוכל ירקות, הולך לישון לעתים רחוקות בלי ארוחת ערב או מדלג על ארוחה, לא נגרם שום אסון ואין צורך להכריח, אבל להמשיך להציע. מומחים טוענים שצריך לעתים כ-20 ניסיונות עד שהילד מוכן לטעום. ההמלצה החד משמעית היא להוריד עומס ולחץ ולהפסיק את מסכת השכנועים – להניח את האוכל על השולחן, לאכול ברוגע ליד הילד ולתת דוגמה אישית חיובית. השאר כבר יקרה מעצמו בהדרגה.

6. לעודד ולחזק: חשוב לכוון את הפוקוס על החיובי ולומר לילד, למשל: "כל הכבוד שסיימת את כל האוכל". במקום לומר: "למה לא אכלת", יש לשאול את הילד מה הוא אוהב לאכול, ולחזק אותו במאכלים המזינים שהוא כן בוחר לאכול.

7. לא להעניש, לא לצ'פר: להימנע משיטת עונש-פרס סביב אוכל. אוכל הוא צורך בסיסי וכך כדאי להשאירו, בלי להיכנס למשא ומתן. להימנע מהתניה וממתן שוחד ("אם תאכל, תקבל צ'ופר").

8. לא לתת במקום: גם אם הילד לא אוכל כלום, יש לומר לו בסבלנות ובלי התרסה: "אתה כנראה לא רעב עכשיו, ננסה מאוחר יותר". בשום אופן לא לתת לו חטיף או ממתק רק כדי ש"יכניס משהו לפה", מכיוון שהמסר המתקבל הוא שהילד קיבל את מבוקשו. ההורה המודאג מתנחם בכך שלפחות הילד אכל משהו, אבל הוא מוביל את הילד להבין שאם הוא יתעקש מספיק ויתבצר בסירובו לאכול אוכל רגיל, הוא יקבל בסוף ממתק.

9. לנתק בין הארוחה לקינוח: לאכול משהו מתוק אחרי הארוחה הוא הרגל תרבותי-מערבי. אצל היפנים והסינים, למשל, אין דבר כזה. כדי להרגיל את הילד להתנהגות בריאה כדאי לנתק בין הארוחה לקינוח. חשוב גם לא להיגרר לקיצוניות השנייה ולאסור באופן גורף על ממתקים או לנקוט בפעולות קיצוניות, מכיוון שזה מוביל בדרך כלל להתנהגות קיצונית ובלתי מאוזנת. אפשר לתת ממתק אחד ביום במועד שהילד יבחר.

10. להפחית מזון מוכן: המזון התעשייתי עלול לקלקל את חוש הטעם, מכיוון שהטעמים שלו חזקים מאוד (מלוח מדי, מתוק מדי). ילד הנחשף לאוכל מוכן רב יתקשה להתרגל לאכול אוכל ביתי רגיל ומאוזן, שהוא מעודן הרבה יותר בטעמו. לכן, מומלץ להימנע ככל האפשר מאוכל מוכן, לא רק מסיבה תזונתית אלא גם כדי לא לקלקל את המנגנונים של חוש הטעם.

11. לאמץ שגרה חדשה: לשנות את כללי האכילה בבית, בין היתר: לא לאכול מול הטלוויזיה, לא לתת לילד לאכול לבד אלא לשבת לאכול יחד, לדאוג שיהיו ארוחות משפחתיות מסודרות סביב השולחן.

12. להגיש בהנאה: לא להעמיס אוכל רב על הצלחת של הילד, מכיוון שזה עלול לגרום לרתיעה. אפשר להגיש "אוכל אצבעות" שהילד יכול לאכול בידיים. אם הילד מסכים לאכול מהצלחת שלכם, שתפו פעולה ולאט-לאט הפנו אותו לצלחת שלו. לא לעשות עניין מלכלוך, מהשתטות עם אוכל, מאכילה בידיים וכדומה.

13. להיות יצירתיים: לייצר עניין סביב האוכל בדרכים שונות, למשל – לבשל עם הילד, לתת לו לגעת במרקמים שונים בידיים, לתבל, להריח תבלינים, לבקש ממנו שיעלה רעיונות יצירתיים למאכלים, ללכת לקנות אוכל ביחד בסופר או בשוק, להחליט שמדי שבוע טועמים משהו אחד חדש, לצאת לימי קטיף בשדה, לעשות פיקניק בדשא ועוד.

14. לספר סיפורים: להסביר אילו ויטמינים ומרכיבים חיוניים יש בכל מאכל, ואף להקריא או לחבר סיפורים בנושא, או לספר סיפורי הזדהות מהילדות שלכם.

15. לשמור על איזון: הגוף שלנו יודע לאזן ולווסת כמויות וצרכים, כך שאין צורך שכל ארוחה תהיה מורכבת מכל אבות המזון. זה בסדר שארוחה אחת תהיה מורכבת רק מחלבונים וארוחה אחרת תהיה על טהרת הפחמימות, והן אפילו לא צריכות להיות באותו יום. המחסנים שלנו אינם פועלים ברמה יומית ואפילו לא שבועית. יש צורך באיזון לאורך תקופה.

16. לפנות לייעוץ: אם שום דבר לא עוזר אפשר לפנות לייעוץ, גם בגיל צעיר מאוד. לעתים גורם חיצוני יכול לעשות פלאים גם בפגישה אחת או בכמה פגישות.

ועוד כמה טיפים לאכילה בריאה באדיבות שי-לי ליפא אנג'ל

• ירקות ופירות: חשוב לשלב בארוחות ירקות ופירות (טריים ומבושלים) מכל הסוגים ומכל הצבעים. ירקות ופירות עשירים במים, בוויטמינים, במינרלים, בסיבים תזונתיים ובנוגדי חמצון.

• דגנים מלאים: חשוב לשלב (מגיל שנתיים) דגנים מלאים, כגון: קמח מלא, פסטה מלאה, קוסקוס מלא, בורגול מלא ואורז מלא. דגנים מלאים מסייעים לפעילות תקינה של מערכת העיכול, תורמים לתחושת שובע ורוגע, מונעים מחלות ומקטינים את הצורך במתוק.

• יוגורט ביו: יוגורט ביו הוא מקור טוב לחלבון ולסידן ומסייע לבניית העצמות. החיידקים שביוגורט מחזקים את מערכת החיסון והעיכול ומשפרים את ספיגת הסידן בדם.

• עוף והודו: עוף והודו (עדיף טריים ולא קפואים) מספקים לגוף חלבון, ויטמינים וברזל. מוותרים על טיגון ומכינים בשיטות כגון: בישול, אידוי ואפייה.

• דגים: חשוב לאכול דגים כגון סלמון, העשירים באומגה 3 – חומצת שומן התורמת להתפתחות המוח ומערכת העצבים, מסייעת לשמירה על רמות כולסטרול טובות בדם, משפרת את מצב הרוח ומקטינה סיכון להפרעת קשב וריכוז. אומגה 3 נמצאת גם בביצים מועשרות ובאגוזים.

• שומנים בלתי רוויים: שמן זית, אגוזים (לילדים מגיל חמש), אבוקדו וטחינה מסייעים לאיזון רמת הכולסטרול בדם. כדאי לוותר על שמנים צמחיים מוקשים, כגון מרגרינה ושמנים מזוככים.

• הגשה יצירתית: קציצות אפויות אפשר לעשות בצורות, למשל קציצת סלמון אפויות בתנור בצורת דג עם עיניים מאפונה. אפשר גם להכין סלט בכלי מעניין שאינו קערה סטנדרטית, למשל: סלסילה מטורטייה (לוקחים טורטייה, משמנים במעט שמן זית ומרפדים איתה קערה קטנה חסינת חום לקבלת מעין סלסילה. אופים בתנור עד הזהבה ומקררים. מתקבלת סלסילה פריכה וטעימה), או להגיש סלט בעלה חסה וכדומה. מרק אפשר להגיש בלחם קטן שרוקן מתוכן. אפשר להגיש לילדים בשר ודגים על שיפודים, או לצייר על הצלחת – להרכיב בעזרת ירקות, ממרחים ופיסות מזון פרצופים וציורים. אפשר גם לקנות אביזרים, למשל חותכני מזון בצורות מגוונות.

• הסוואת אוכל מזין: אפשר להכניס לקציצות הודו, בשר או עוף – גם בטטה מגוררת, זוקיני מגורר, גזר מגורר, בצל, סלק, שורש סלרי, שום ועוד. כך גם לרוטב בולונז. בתוצאה הסופית לא רואים זאת וגם לא מרגישים בטעם, אבל התרומה התזונתית נמצאת. אפשר להכניס שיבולת שועל בריאה לקציצות או לציפוי השניצלים במקום פירורי לחם, לחביתות, לפשטידות, למרקים לצורך עיבוי וטעם, לעוגיות – עם הקמח ועוד. אפשר להכין שייקים סמיכים כמו מילקשייק (בלי גלידה) עם בננה קפואה שנותנת טעם וגוף, ולהמתיק בסילאן או בדבש.

• אפייה: מומלץ לאפות במקום לטגן – קציצות, המבורגרים, שניצלים, צ'יפס, לביבות.

• קמח מלא: אפשר לשלב קמח מלא בכל מאפה – עוגה, עוגיות, לחם, קיש וגם בבצק של פיצה. כדי למנוע טעם דחוס וכבד, מומלץ להמיר חצי מכמות הקמח הרגיל בקמח מלא.

* שי-לי ליפא, מחברת ספרי בישול, בהם "מטבח בריא לילדים", ומגישת התוכנית "הבית של שי-לי" בערוץ 2