מה עושה הצבע לילד?

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

יום אחד, ממש לפני היציאה לאירוע משפחתי, הופיעה בת השלוש בפתח חדרה לבושה בשמלה לבנה חגיגית שהלבשתי לה אני, ולכפות רגליה הקטנות היו שתי תוספות שלא לקחתי בחשבון – גרביים חצי גרובות, האחת בצבע סגול והשנייה בירוק. זה לא שינה לה שהגרביים אינן זוג מקורי, זה לא היה חשוב לה שכל אחת מהן בצבע שונה, או שעכשיו זה בכלל קיץ. ככה היא רצתה, ובשבילה זה היה יפה, וזהו זה.

עולם הצבעים מרתק את התינוק מחודשי חייו הראשונים. הוא שוכב במיטתו ומעליו תלוי מובייל עם דמויות צבעוניות שאליהן הוא מנסה להגיע. לאחר מספר חודשים הוא כבר זוחל ומושיט ידיו לצעצועים הצבעוניים. וכשהוא גדל ומתחיל לצייר, אין חוקים באשר לצבעים שהוא בוחר, בשביל הילד זה גם לא צריך להיות מותאם למציאות. הכל חלק מעולמו הפנימי.



צבע הוא ביטוי אישי

בעיני הילדים, הצבע הוא משחק, כמו יתר הדברים שסובבים אותם. בגיל מוקדם הם עדיין לא אימצו את המשמעויות החברתיות שמוצמדות לצבעים בעולם המבוגרים, כמו שכחול נועד לבנים וורוד לבנות. מבחינתם, כל הצבעים הם גן שעשועים אחד גדול. "ילד בוחר את הצבע שמעניין אותו לפי איזשהו צורך, משהו שאולי חסר לו והוא זקוק לו לצורך איזון", מסבירה שהם וייסמן, מנהלת האקדמיה הישראלית לפנג שוואי. "פעמים רבות הילדים יודעים לבחור את האנרגיה שהם זקוקים לה, גם אם זה לא 'מתאים' תרבותית, כמו שבת יכולה להעדיף צהוב או שחור, ולא ורוד כמו שמקובל יותר".

לעתים ילדים בוחרים רק צבע אחד, ואנחנו ההורים לא מבינים את פשר החד-גוניות; לפעמים הם מעדיפים צבע שאינו מתאים למין שלהם בהתאם לתפיסות החברתיות הקיימות, ואז אנחנו מרימים גבה; יש פעמים שהילד מבקש לצבוע את החדר שלו דווקא בשחור, ואז אנחנו בכלל מפסיקים לנשום, כי שחור נחשב קודר ומדכא, אז מה זה אומר על הילד?!

"הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לאפשר ילד לבחור", מציעה לינור פלד, מאבחנת ומטפלת בצבעים בשיטת אורה סומא, "כי צבע הוא קודם כל ביטוי אישי. בנוסף לכך צבע הוא ריפוי, כי באמצעות הבחירה של הצבע הילד מאפשר לעצמו לשחרר כל מיני דברים מתוך עצמו".

וייסמן מסכימה: "במרבית הפעמים הילד יודע בדיוק מה הוא צריך כדי לאזן את עצמו. קיימים מקרים קיצוניים של חוסר איזון שבהם אפשר לראות שהילד בוחר דווקא את הצבעים שיחמירו את חוסר האיזון, כלומר שיפנה דווקא אל האנרגיה שנמצאת אצלו בעודף, במעין סוג של קריאה לעזרה. אבל בסופו של דבר התוצאה היא חיובית, כי הקיצוניות הזאת מאפשרת לילד לעבור לשלב הבא, ולכן גם זה יהיה ריפוי".

"בכל מקרה, הורים צריכים להיות קשובים לצרכים של הילד. אם ילד מתלונן, לדוגמא, על הארון הירוק שיש לו בחדר במשך זמן מה, צריך להקשיב לו, כי יכול להיות שהוא גורם לו סוג של אי שקט, במיוחד כשמדובר במשטח גדול". בכלל, וייסמן ממליצה לשמור על הריהוט בקווים יותר שקטים, ולהשתמש בצבע במידה, בפריטים יותר קטנים, כמו בווילונות, בכיסוי מיטה שאפשר להחליף וכדומה.



חופש יצירתי בבחירת הצבעים

אם מסכימים להנחה כי לרוב הילד יודע מהי האנרגיה הדרושה לו ויודע לפרש את הצורך הזה גם לבחירת הצבע, כאשר הוא ניגש לצייר, מומלץ לאפשר לו לבחור את הצבע שהוא רוצה ולא להנחות אותו ("קח צהוב לשמש, ירוק לדשא") או למנוע ממנו שימוש בצבע מסוים ("אל תצייר בשחור, זה יהרוס את הציור היפה שלך").

"בדומה למבוגר, יש אפשרות שילד יבחר צבע בהתאם למה שנראה לו 'נכון', כלומר לפי מה שגננת או דמות סמכותית אחרת הסבירה לו או כפי שראה אצל ילדים אחרים, ואז הוא יבחר את הצבעים המקובלים לצייר את הדבר שאותו הוא מבקש לצייר", מסביר דר' פינקי פיינשטיין, פסיכיאטר אחר, מנהל המרכז לציור אינטואיטיבי, מטפל במשפחות ובהורים ומחבר הספר "רגע לפני הפסיכיאטר".

"עם זאת", אומר פיינשטיין, "ישנה אפשרות נוספת והיא הבחירה האינטואיטיבית, שהיא ספונטנית יותר ומקורה רגשי ופנימי, בה הילד בוחר לפי תחושותיו ולא לפי מה ש'נכון'. בחירה כזו יכולה להביא לתחושות מהנות יותר ולאפשרויות ביטוי רגשות רחבות יותר. לעתים נדרשים אימון והפעלה מכוונת כדי שהילד ייזכר וירשה לעצמו לפעול באופן ספונטני ואינטואיטיבי".

דר' פינשטיין מבקש מההורים ומהגננות לא לנסות לאבחן את עולמם הרגשי של הילדים באמצעות בחירת הצבעים לציור: "חיוני שלא לייחס שום משמעות לבחירות הצבעים. אלה הן השתקפויות רגשיות של הילד, שככל שממעיטים בניסיון להבינן, כך יש יותר סיכוי באמת להבין את הילד. ילדים שונים מעניקים משמעויות שונות לצבעים, ולכן לא כל מי שמרבה לצייר בשחור סימן שעולמו הפנימי שחור, ומאידך לא כל מי שמצייר בצבעים 'אופטימיים' אכן עולמו הפנימי אופטימי וחיובי. ראוי שילדים ישחקו עם צבעים ושיקבלו הזדמנויות להחליף, לנסות ולהתנסות, עם כמה שפחות מעורבות שכלית, הגיונית, שיפוטית או ניסיון לנתח את מה שעומד מאחורי היצירה. אם ניתן לילדים חופש יצירתי בביטוי מילולי למשמעות הצבעים, אני מאמין שנופתע לגלות קשת רחבה של תגובות, וכך רצוי".

"יחד עם זה", הוא מציין, "לצבעים שונים השפעות שונות על האדם. ישנם צבעים שבאופן אוניברסלי גורמים למשל לתחושות חום ותנועה, כמו אדום וצהוב), ישנם מבעים רגועים וקרירים יותר, כמו ירוק וכחול, ואלה אלמנטים שפחות קשורים לסטיגמות חברתיות.

"אם אנחנו מעוניינים שילדינו יתפתחו להיות אנשים יצירתיים, כדאי לגרות אותם לשבור מסגרות ולשנות דפוסים, אחרת הם ישתלבו בשבלונות החברתיות ולא יפתחו את היכולת המיוחדת להם", מדגיש דר' פיינשטיין.

"במקום שבו מציירים יש הזדמנות לתרגל את היצירתיות, לבטא פנטזיות ולהמציא ככל היותר. שבמקום בו מציירים חיוני שילדים יעזו לשנות את המציאות ויבטאו דברים לא הגיוניים ולא סבירים, כי ממקומות אלה צומחת היכולת המיוחדת והחד-פעמית שלהם. ללמד ילד ששמש היא צהובה ושדשא הוא ירוק לוקח חמש דקות. להנחיל לו יכולת יצירתית וחדשנית נדרש גירוי מתמיד לשינוי, לערעור מוסכמות ולמשחק מתמיד עם מה שנחשב 'נכון' או 'לא נכון'".

הגננות והמורות מן הסתם מנחות את הילדים איך לצייר.
"לטעמי, במוסדות החינוך ממהרים להנחיל לילדים הרגלים מצומצמים של איך לצייר ומה לצייר, ומעט מדי שמים דגש על האופציה היצירתית, שתפקידה מאז ומתמיד לחרוג מהקיים ומהרגיל, וליצור תחתיו דברים חדשים. אם מאפשרים לילדים את המשחק הזה, הדבר יהפוך לנכס רב-משמעות עבורם לשנים רבות לאחר מכן".



צבע הורס, צבע בונה

אם לצבעים יש כוח, משמע שנוכחות צבעים מסוימים בסביבת הילד יכולה לסייע, או חלילה להיפך. "כל נושא הצבעוניות מאוד מורכב, זו שפה שצריך להכיר אותה כדי לדעת בדיוק איך להשתמש בה, כי יש המוני גוונים שיכולים ליצור דקויות שונות", מדגישה וייסמן.

כמומחית בפנג שוואי היא מדברת בשפת האלמנטים, ומזהירה לאילו תופעות עלול לגרום עודף באלמנט מסוים בסביבת הילד:

עודף באלמנט האש או העץ – עלול ליצור או להחמיר בעיות של קשב וריכוז או של אלימות, וצריך להיזהר מהכנסת שטחים גדולים מהאלמנטים האלה בחדר ילדים. באופן כללי, כשמורידים את רמת הגירויים של צבע בבית בכלל ובחדר הילדים בפרט, זה יכול לסייע בהרגעה של ילד.

עודף באלמנט המים (כחולים, תכלת, טורקיז, זכוכית או הרבה לבן) – יכול ליצור בעיות של הרטבה או להקשות על הפסקת ההרטבה.

עודף באלמנט האדמה (הרבה חום וצהוב, או יותר מדי לבן) – עלול לגרום לבעיות של השמנה או בולמיה, בעיות של תזונה ועיכול, מהמקום של "פתרון" בעיות באמצעות המזון.

סוזנה קול, אדריכלית, מטפלת הוליסטית ומורה רוחנית, מוסיפה: "באופן כללי, צבעים עזים אינם טובים למקומות שבהם ילדים צריכים לישון או להתרכז, וכשמדובר בילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש לתת את הדעת על כך יותר. רצוי שהסביבה של ילד כזה תהיה נעימה ובצבעים רכים; לילדים שנוטים להיות דיכאוניים, מומלץ להוסיף אנרגיה של אש או עץ – צבעים אדומים, ירוקים וטורקיז.

"כאשר יש בעיה של אלימות", מוסיפה קול, "ילד קטן מרביץ בדרך כלל מתוך פחד או מתוך חוסר איזון במערך הרגשי שלו, לכן חשוב מאוד להקפיד עם ילד כזה על סביבה אוהבת, על סביבה אנרגטית ותזונה נכונה. יכולים לסייע בכך גם קריסטלים כמו רוז קוורץ וקריסטלים ירוקים כמו אמרלד וג'ייד. בכלל, אני ממליצה שהפנג שוואי בחדר של הילד יותאם לו על פי המפה האסטרולוגית האישית שלו, ושבהתאם לכך תותאם לו גם תזונה נכונה".

בחלק השני של הכתבה: על שיטות שונות של ריפוי בצבע, ובהן אורה סומא, פנג שואי וסו-ג'וק, ועל משמעות הצבעים השונים»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה