מה נשים רוצות?

"chick flick" הוא סלאנג לסרט שקהל היעד שלו הוא בעיקר נשים. לידתו של הביטוי הזה התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 בעקבות סרטים (או אולי אפילו קלאסיקות) כמו "חופים" ו"אישה יפה", אשר נחלו הצלחה מסחררת אצל בנות המין החזק.

הקונספט של סרטים שנועדו למשוך קהל של נשים התקיים כבר מימיו הראשונים של הקולנוע, אך קשה להתעלם מן העובדה שה-"chick flicks" כפי שאנו מכירות אותם היום שונים מאוד מ"סרטי הנשים" של שנות ה-40 וה-50, וכי הסרטים של היום מציגים לנו ז'אנר אחר של נשים וז'אנר אחר של נשיות.

לכן נשים יקרות, סוף השבוע הקרוב מוקדש לנו (וגם לגברים שמעוניינים להתחבר לצד הנשי שלהם) עם המלצות למספר "סרטי בנות" משנות ה-40 ועד היום, בתקווה שנדע לשנות את הרע ולשמר את הטוב.

בשנות ה-40 וה-50 "סרטי הנשים" היו מאוד רומנטיים, נשים היו נשים (על כל המשתמע מכך) וגברים היו גברים (לטוב ולרע). ראינו סיפורים על אהבה גדולה שאינה יכולה להתממש כמו בסרט "פגישה מקרית" (1945), המביא את סיפור אהבתם של עקרת הבית לורה ג'סון וד"ר אלק הארווי. השניים נפגשים בבית קפה בתחנת רכבת, ואף על פי ששניהם נשואים, נמשכים אחד לשני ולראשונה בחייהם חווים אהבה אמיתית. הם ממשיכים להיפגש בבית הקפה הקטן בכל יום חמישי, למרות שהם יודעים שאהבתם לעולם לא תוכל להתממש.

גם סיפורים על גורל אכזר שעלול להפריד בין שני אוהבים היו פופולאריים, כמו בסרט "רומן בלתי נשכח" (1957) שמספר על ניקי פרנטה, נער שעשועים וטרי מק'י, זמרת בארים לשעבר, שנפגשים במהלך הפלגה מאירופה לניו-יורק, ומתאהבים על אף היותם מאורסים לאנשים אחרים. השניים קובעים להיפגש כעבור 6 חודשים בקומה העליונה של בניין האמפייר סטייט בניו-יורק, כדי להחליט האם עליהם להינשא אחד לשני או לא.

תאונה מצערת מונעת מטרי להגיע לפגישה, וניקי חושש שמא טרי התחתנה או הפסיקה לאהוב אותו. האם ניקי יגלה את האמת והשניים יוכלו לממש את אהבתם, או שמא החליט הגורל להפריד ביניהם? לא מגלה.



הקיטש שמייצג לדעתי את שנות ה-60 בצורה הטובה ביותר היא הקומדיה "ארוחת בוקר בטיפאני"(1961) בכיכובה של האחת היחידה אודרי הפבורן. ג'ורג' פפרד הוא סופר מרושש הנסחף אחר אורח חייה הסוער והמהנה של הולי, יפהפייה מסתורית אשר סורקת את מנהטן לאורכה ולרוחבה במרדף אחרי המיליונר המתאים ביותר לנישואים. הסרט, המבוסס על רב המכר של טרומן קפוטה, יצליח לסחוף אחריו, אפילו את הסקפטיות שביניכן.

שנות ה-70 ידועות בעיקר באופיין הקיצוני משלהי מלחמת וייטנאם ועד מהפכת הדיסקו הידועה לשמצה. בתוך כל הבלאגן הזה צמחו כמה מסרטי הרומנטיקה הגדולים, והגדול שבהם הוא ללא ספק "סיפור אהבה" (1970) בעל משפט המחץ "Love means never having to say you're sorry." . סיפורם של בחור עשיר ובחורה ענייה, אשר אהבתם גוברת על כל מכשול. אין ספק שמדובר באחד מסרטי "השמאלץ" הגדולים בהיסטוריה, ולמרות המשחק המוגזם והעלילה הידועה מראש, חובה לצפות בו.

טעות היא לחשוב ש-chick flicks אילו רק סרטים עם סיפורי אהבה סוחפים. הקלאסיקות הגדולות של שנות ה-80 וה-90, הם סרטים שעוסקים בעיקר ב- girls power. ואם ב-girls power עסקינן הרשו לי להזכיר את "מגנוליות מפלדה" (1989) סרט שגם בפעם ה-5000 שאני אצפה בו, יצליח לסחוט ממני דמעה או שתיים.

הסרט מציג את סיפורן של שש נשים חזקות, מצחיקות ומגניבות, אשר מוכיחות שוב שנשים אכן עשויות מפלדה. כשאני חושבת על המושג "דיוות" הן צצות לי בראש- שירלי מקליין האדירה, סאלי פילד, אולימפיה דוקקיס, דולי פרטון (האחת והיחידה) ג'וליה רוברטס ודאריל האנה. הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל כדי להעביר איתן אחרי צהריים קסום במספרה של טרווי.

ועוד דיוות שלא להזכיר אותן כאן יהיה בגדר פשע, הן "תלמה ולואיז" (1991). שתי עקרות בית משועממות שהחליטו לקחת את העניינים לידיים, והשאירו מאחוריהן אבק. הן בורחות מהגברים שלהן ויוצאות למסע מדהים של כוח, חופש וגילוי עצמי. קלאסיקה מודרנית המזוהה עם הפמיניזם של העת האחרונה.

לצערנו, הגענו לימינו אנו, ועד כמה שקשה להודות בכך, היום כבר לא עושים סרטים כמו פעם. עם זאת, לכולנו יש צרכים, ותמיד אפשר להתנחם בקומדיות נחמדות שיכולות להעביר את הזמן בנעימים. קחו לדוגמא את הקומדיה החדשה "אמרתי לך" בכיכובן של דיאן קיטון ומנדי מור. קיטון בתפקיד אדיר של האם המעצבנת שחלומה הוא להשיא את בתה הצעירה, ולצורך כך כל האמצעים כשרים. סיפור שכל אחת מאיתנו יכולה להזדהות איתו למרות שאף אחת מאיתנו לא הייתה רוצה להיות בתוכו.

אל תגידו "ראינו" או "אנחנו יודעות", תראו שוב! גם ככה הולך להיות חם ודביק בסופ"ש, אז לפחות שיהיה דביק עם מזגן.

לסרטי גברים»