מה מסתתר מאחורי המסיכה?

יצאנו לחפש תשובות לפרצופי הליצן של פעוטות וילדים, כדי לדעת אילו תחפושות יכולות לשמח אותם וממה כדאי להימנע בחג פורים.

אורה סטיבה, מטפלת מוסמכת ומדריכה בהבעה ויצירה, מרצה בשלוחת אוניברסיטת לסלי ועובדת בבית החולים "שלוותה", מסבירה על האופן שבו נתפסת התחפושת על ידי פעוטות. "בגיל שנתיים, פעוטות רבים נוטים להגיב בבכי ובסימני פחד וחרדה למראה עצמם מחופשים או למראה אחרים בתחפושת. בגיל הזה תחושת העצמי עדיין מתפתחת. המראה, זו שעד היום החזירה לו בבואה קבועה שהכל הצביעו וקראו לה 'אני', מחזירה לו לפתע דמות זרה. עבור ילדים מסוימים הבבואה החדשה עלולה להתפרש כמפחידה ומאיימת. גם דמויות אחרות, כמו הגננת או החברים בגן, שהמראה הקבוע שלהן הוא חלק משגרת החיים הנוסכת ביטחון, עלולות להיחוות כמפחידות כשהן מחופשות ומאופרות".

גם קרולינה פלימן, פסיכולוגית חינוכית מומחית, ת.ל.מ. תל-אביב – המרכז לייעוץ ואבחון, אומרת כי מושג ה'עצמי' הוא מרכזי כשאנו מדברים על תחפושת. "להתחפש זה להשאיל לזמן מה את 'עצמי' לזהות אחרת. לשם כך אנחנו קודם כל צריכים לדעת שיש לנו את העצמי או זהות משלנו. הפעוט צריך להיות מסוגל להגיד 'הילד הזה הוא אני' לפני שהוא יוכל לנסות להתחפש למישהו אחר. לקראת גיל שנתיים מושג העצמי מתחיל להתפתח. גיל ה'לא-לא' מציין למעשה את התחלת ההכרה של העצמי עם רצונותיו ותכונותיו. הפעוט אפילו מתחיל להשתמש במילה 'אני'. אבל מדובר ב'אני' שרק מתחיל להתפתח ולהתבסס. בשלב הזה הפעוט נמצא עדיין בתהליך הבחנה וזיהוי של תכונותיו ושל תכונותיהן של הדמויות מסביבו. על הרקע הזה, שינוי קיצוני במראה, ובייחוד מסיכות על הפנים, מפחיד מאוד את הפעוט. ראיית העולם שלו עדיין לא מאורגנת ומלוכדת, ולכן, אם פתאום העולם המוכר שהוא מנסה להבין ולארגן משתנה לו, הוא עלול להיבהל מאוד".

אני תמיד נשאר אני

בגילאי שלוש או ארבע הילד כבר מזהה את עצמו ואת תכונותיו בצורה ברורה יותר, ולכן התחפושות מקבלות משמעות מהנה והן חלק ממשחק ה'כאילו' שמאפיין את הגילאים האלה. "ההנאה מהתחפושת היא בהחלט תלוית גיל. מבחינה קוגניטיבית, בסביבות גיל שלוש חל שינוי בתפיסת המציאות. קודם לכן החשיבה וההתנהגות מבוססות על התפיסה המוחשית והמיידית של העולם על ידי התינוק. העולם הוא רק מה שבטווח התפיסה החושית ובעיקר בטווח הראייה של התינוק. בגיל שלוש, הפעוט מתחיל להראות סימנים לחשיבה סמלית. החשיבה הסמלית עוזרת לו להשתחרר ממגבלות המצב המיידי שהוא רואה לנגד עיניו. הוא כבר לא מגיב רק למה שהוא רואה מולו באופן מוחשי, אלא מסוגל לדמיין ולייצג מצבים".

"היכולת הזו מתבטאת בשפה ההולכת ומשתפרת, במשחק דמיוני ובתופעות חיקוי. הפעוט מסוגל לשקוע במשחק שבו הוא כאילו מכין ארוחת ערב ומאכיל את הבובות, הוא כאילו טרזן ומיטת הקומתיים היא כאילו הג'ונגל. בגיל הזה הילד נהנה מאוד ממשחקי 'כאילו'. זהו גם שלב שתחפושות 'מדברות' אל הילד ואפילו רצויות עבור התפתחותו, ולא רק בפורים. בעזרתן הוא יכול להעשיר את המשחק הדמיוני שלו".

פלימן מצינת כי תפיסת המציאות, ואיתה ההתייחסות לתחפושות, משתנה באופן משמעותי בטווח הגילאים שלוש עד שש. "בגילאי שלוש וארבע הילד עדיין מתקשה להבחין שקיים הבדל בין ההופעה החיצונית של הדברים ובין הדברים עצמם", היא אומרת. "ילד בן שלוש לא יתפלא אם כובע הופך לפרח, זה נראה לו אפשרי. בגילאי ארבע או חמש זה כבר לא ייראה לו אפשרי, אבל עדיין אפשר יהיה לראות שהוא במבוכה למשל כאשר אבא ילבש פתאום מדי צבא וייראה כמו חייל. הילד יידע שזה אבא אך המראה יהיה מבולבל עבורו, ועליו יהיה להיווכח שאותו אדם עם מדים הוא אכן אותו אבא בלי המדים".

ונהפוכו

גם לאחר שהבנו את מקומה של ההתחפשות בעולם הילדים מבחינה התפתחותית, עדיין עולות לא מעט שאלות פרקטיות בנושא. למשל: מי מחליט למה מתחפשים – הילד או ההורים? מה קורה אם ילד רוצה להתחפש למשהו שאינו מוצא חן בעיני הוריו? האם בפורים מותר הכל כי "משנכנס אדר מרבים בשמחה", או שגם את השמחה הזו יש לתחום בגבולות לילד, כדי שלא נגיע ל"ונהפוכו"?

גילה רונאל, המנהלת המקצועית של רשת דיאדה מציעה לבדוק עם הילד למה הוא נמשך ולנסות להגשים עבורו את הפנטזיה. "מה שחשוב בחג הזה הוא בעיקר התקשורת בין ההורה לילד ופחות מכך המקוריות של התחפושת", היא חוזרת ואומרת. "יותר חשוב לאפשר לילד להביע את הצד השונה באישיותו – צד שהוא רוצה להביע: נועז יותר, חזק יותר. זה יכול להיות מלכה מקושטת או כל דבר אחר שגורם לשמחה ופורץ גבולות של יומיום. יהיו גם ילדים שירצו להיות 'כמו גדולים' ולהתחפש לשוטר, חייל, כבאי, וילדות שישחקו במשחקים נשיים כמו בלרינה או גברת. בפורים הכל אפשרי".

צריך לזכור כי גם כשהילדים מוצאים תחפושות שהם מעוניינים בה יכולות להיות הפתעות דווקא ביום החגיגה, משום שילדים משנים את דעתם באופן תדיר. פלימן אומרת: "פעמים רבות הורים משקיעים כל כך הרבה בהכנת תחפושת גדולה, עד שהיא הופכת לפרויקט של ההורה, והילד מסכים לכך רק כדי לשמח אותם. במקרה כזה, לא מן הנמנע שברגע האחרון הילד יסרב ללבוש את התחפושת. מעבר לכך, ילד עשוי לשנות את בחירתו סתם כך, אולי כביטוי לרצון שלו להתחבר לפנטזיות ולדמיונות של עצמו. זוהי הזדמנות עבור ההורה להכיר את הפנטזיות של הילד שלו, להיות שותף למשאלות הלב שלו ולעזור לו לבטא ולהביע אותן. בכל מקרה, חשוב לתת לילד להתחפש למה שהוא בוחר", היא אומרת.