מה לא בסדר אצלך?

למי ששלם עם עצמו קשה למצוא את האדם שישלים אותו | צלם: ingimage
למי ששלם עם עצמו קשה למצוא את האדם שישלים אותו | צלם: ingimage

למה יש נשים וגברים בני 30+ שעדיין לבד, למרות שהם מצליחים, חכמים, יפים, סקסיים ומצחיקים? ולמה רווקים מבינים יותר ביחסים מאשר אנשים שנמצאים בזוגיות? ליבי מסבירה

88 שיתופים | 132 צפיות

אם יש שאלה אווילית במיוחד שנמאס לי לשמוע היא השאלה "איך זה שבחורה יפה, חכמה ומוכשרת כמוך עדיין לבד?", שיותר מדי אנשים חושבים שהיא לגיטימית לשאול בחורה רווקה, בדיוק כמוני. כמובן שאל השאלה הזו מצטרף גם בן דודה, המשפט: " עוד תמצאי מישהו שיהיה שווה אותך". זה מתחיל במשפחה הקרובה והרחוקה, וממשיך בנשמות הטובות (והנשואות), שכנראה מרגישות לא נוח עם העובדה שהן נשואות – ואת לא.

אני לא מבינה את פשר השאלה הרטורית הזו. מה אני אמורה לומר בתגובה? שזה בגלל שעוד לא מצאתי את הגבר שאיתו, ורק איתו, ארצה לשכב ב-50/60 השנים הקרובות? שאני עורכת ניסוי כדי לגלות כמה גברים יציעו לי נישואים לפני שאתמסד עם אחד? שאגיד שאני לא טובה במיטה ובגלל זה אף אחד לא רוצה אותי? מה???

לא מוכנה למחזר

שלא תבינו אותי לא נכון: אני מאמינה באהבה, בזוגיות ארוכה, בהתחייבות, בהשקעה ובכל מה שכרוך במערכת יחסים. במשך 13 שנה היו לי 4 מערכות יחסים ארוכות, כשלא הייתי לבד לרגע. כולן היו רציניות ובכולן קיבלתי הצעת נישואים. אז הנה, בחורה מוכשרת, סקסית ומקסימה כמוני הצליחה למצוא מישהו שיסכים להיות איתה ולגאול אותה מייסורי הרווקות.

בלי להיכנס לפרטים, היום, לפחות נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אני רווקה. אני יודעת שבכל רגע נתון אוכל למחזר (מונח שהולך ומשתרש בעולם הפו"פ, שמשמעותו חזרה לאקסים לצורך קשר מחודש או לילה אחד של הפגת הבדידות), אבל אני לא באמת רוצה בכך. לא, אני לא אגיד שזה כיף גדול להיות לבד. אני לא נהנית לישון באלכסון ולא נהנית מכך שאין אף אחד שיתפוס לי את המקלחת בבוקר ויגרום לי לאחר לעבודה. ברוב הימים אני מגיעה הביתה ונזכרת איזה כיף זה לחזור לבית שבו מחכה לך מישהו אהוב שאוהב אותך נורא, ואני יודעת שזה יגיע שוב – אתם לא צריכים לומר לי את זה, תודה.


לא אוהבת לישון לבד, אבל גם לא מתפשרת על אהבה. אילוסטרציה: ingimage

כבר לא חצי בן אדם

הסיבה היחידה לכך שאני עדיין רווקה בגיל 30+, למרות שהוכח שאני "בחורה שמתחתנים איתה" ומציגים אותה בפני אמא, הדודות והשכנים כבר בדייט השלישי, היא שמגיל מסוים כבר אי אפשר "לזרום" עם הקשר. באיזה שהוא שלב, בסביבות גיל 30 בדרך כלל, אתה כבר אדם שלם בפני עצמך. אתה כבר לא חצי בן אדם אם אתה לא נמצא בזוגיות. הניסיון שלך לימד אותך מה אתה רוצה שיהיה בזוגיות שלך ומה ממש לא, ובזכות הגיל והבגרות שלך אתה מבדיל בין עיקר לתפל ובין מה באמת חשוב לך בחיים לבין מה שאתה יכול לחיות בלעדיו.


זוגיות בגיל מבוגר תהיה הרבה פעמים שלמה ונכונה יותר. אילוסטרציה: ingimage

תורידו את האף, בסדר?

ואחרי שסגרנו את הפינה הזו, אני רוצה לגעת בנקודה חשובה לא פחות: הזוגות הזחוחים, שמזלזלים מאוד ברווקים; הם חושבים שהרווקים פחות טובים מהם, שבגלל זה הם לבד, שהם לא מבינים שום דבר בזוגיות – ואפילו דואגים לומר להם את זה בפנים כאילו מתוך צחוק – ולפעמים אפילו בבוטות. הסיבה האמיתית להתנהגות הזו היא שהם לא מרגישים מספיק בטוחים שהם שווים משהו בפני עצמם, ולכן הם תלויים בזוגיות שלהם שמספקת להם אישור שהם שווים כי מישהו רוצה להיות איתם.

לכל אותם אנשים אני רוצה לומר שני דברים: האחד הוא שדווקא אנשים שהיו במערכות זוגיות ארוכות שכשלו, יודעים טוב יותר איך צריך להתנהל בזוגיות: מה לעשות – ויותר מכך: מה לא לעשות, ממה להיזהר ולאילו פינות לא להיכנס. יש להם ניסיון בשני המצבים שבזוגיות – כשהזוגיות פורחת וכשהזוגיות קמלה – ודווקא מהם אתם צריכים ללמוד.

הדבר השני הוא, חצאי-אנשים יהירים שכמותכם, הוא שהזחיחות והזלזול שאתם מפגינים כלפי רווקים, גורמים לכם לשכוח משהו מאוד חשוב, והוא שבכל רגע אתם עלולים למצוא את עצמכם שומעים את בני הזוג שלכם אומרים שהם כבר לא מרגישים שזה "זה", שהוא/היא התאהב/ה באחר/ת (או שאתם בעצמכם תרגישו כך), או שהם צריכים קצת זמן לבד – ותוך שנייה אחת תמצאו את עצמכם נטולי זוגיות, ממש כמו אותם רווקים מסכנים.

זוגיות היא דבר עדין ושביר, ואת זה מבינים רווקים בני 30+ שעברו מערכות יחסים ארוכות, הרבה יותר מאלה שנמצאים בזוגיות. זכרו: יש גבול דק מאוד שבין אושר וזוגיות מלבלבת לבין ההחלטה שזהו, צריך לפרק את הבסטה.


לידיעת הזוגות הזחוחים: רווקים ממש לא פחות מוצלחים מכם. אילוסטרציה: inginmage

לא מקנאה בכם

לסיכום, זוגות יקרים: אני לא מרחמת על עצמי שאני לבד. אני לא מקנאה בכם שאתם נמצאים בזוגיות ואפילו שמחה לפרגן, להקשיב לסיפורים שלכם על החבר/חברה/בעל/אישה המקסימים שהכינו לכם הפתעה ליומולדת וגם לייעץ במידת הצורך. רק שכשאתם אומרים משפטים כאלה, שמלווים במבט מלא יוהרה על כך שאתם לא נמצאים "במצב שלי" (רק כי אתם לא יודעים איך תתמודדו אם תגיעו למצב זה, חס וחלילה, טפו, טפו, טפו וחמסה, חמסה, חמסה), זה גורם לי לזלזל בכם – בדיוק באותה מידה שבה אתם מזלזלים בי כשאתם אומרים את זה.

ונ.ב: גם הברכה "בקרוב אצלך" בחתונות של קרובי משפחה/חברים/שכנים/הבת של השכנה של הסבתא של הבבא שלי, ממש – אבל ממש מיותרת.