מה חושבים אנשי אופנה מחו״ל על תעשיית האופנה בישראל?
עולם האופנה הישראלי מתעקש לגלות סימני אופטימיות על אף האינתיפאדה המתחדשת ויחד איתו גם עשרות משפיעי דעת קהל ובלוגרים, שהגיעו לתור אחר הסטייל הישראלי. במה הם התאהבו ואיפה הם לא חסכו בביקורת?
בין פיגועי דקירה לציון 20 שנה לרצח רבין, מתעקש עולם האופנה הישראלי להפגין סימני נורמליות ואופטימיות, עם תקווה לעולם יפה יותר. במקביל לשבוע האופנה שהתקיים ב-18 באוקטובר, הגיעו לארץ 50 עיתונאי אופנה ובלוגרים כדי להתרשם מהעשייה המקומית ולטייל בארץ. לעומת 25 עיתונאי אופנה שהגיעו בשנה שעברה לסקר את האירוע, מדובר בכמות שיא של משפיעי דעת קהל שלקחו על עצמם להשתתף באירועים המוניים בלב תל אביב ולסייר בישראל, בתקופה בה ביטחון אישי הוא מצרך נדיר. "שנה שעברה הגעתי לחופשה בתל אביב בזמן המלחמה", מספרת לנו ג'וליה פאסלה, עורכת האופנה של האתר ELLE איטליה "הסביבה הקרובה שלי הייתה מאוד מבוהלת וניסתה לשכנע אותי לא להגיע אבל אני לא רואה סיבה לפחד. חלק מתפקידי כעיתונאית הוא להיות במקומות בו נמצאות החדשות".
באופן לא צפוי גם שאר המבקרים שהגיעו לשבוע האופנה דחו את הטענות על פחד. "כשביקרתי באוקראינה שהיתי במלון במרחק 400 מטרים מההתפרעויות, אז הרגשתי לא בטוח" מספר אדם כץ סינדינג, בלוגר אופנה רב השפעה (בעל 421 אלף עוקבים באינסטגרם). כץ סינדינג, כמו שאר הבלוגרים איתם ביקר בארץ, הגיע לישראל כחלק מפעילות עמותת Vibe Israel, ששמה לעצמה מטרה להסיט את השיח הבינלאומי על ישראל מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולשפר את תדמיתה של ישראל בעולם על ידי "הדגשת היתרונות היחסיים של ישראל בתחומים שונים", כך על פי ג'ואנה לנדאו העומדת בראש העמותה. הסיור האחרון שיזמה העמותה בתחום האופנה, אגב, נערך בארץ לפני כשלוש שנים. "האנשים הקרובים לי שאלו שוב ושוב אם אני בטוחה להגיע לישראל", סיפרה הבלוגרית יווי זאנזו, "חברות שלי ציינו על בסיס יומי שזאת לא תקופה טובה להגיע לאזור" הוסיפה חברתה הבלוגרית אלינה טאנסה. "המדיה תמיד מנפחת יותר ממה שזה באמת" מסכמים כולם ומדחיקים את העובדה שסיור של הקבוצה שהיה אמור להתקיים בירושלים, בוטל ברגע האחרון.
נשמע שעמדנו בציפיות
כמעט פה אחד קבעו המבקרים הזרים כי זה כמעט בלתי אפשרי להשוות את שבוע האופנה של תל אביב לשבוע האופנה בניו יורק או פריז, משום שהכל מאוד טרי וחדש בישראל ולא מדובר על אירוע שמאורגן במשך שנים. כץ סינדינג הסביר שמבחינת אופנה, ישראל מזכירה מקומות אחרים בעולם בעלי מזג אוויר חם. "כשאתה גר באזור בו המעלות מטפסות הרבה מעל ה-20 הדבר האחרון שמעניין אותך הוא מה ללבוש, אתה פשוט שם על עצמך חולצה וג'ינס, לעומת אזורים בהם יש ארבע עונות מובהקות, אז יותר חשוב להרכיב מלתחה מגוונת".
למרות הקושי של מעצבים ישראלים לפרוץ את גבולות הארץ, ולמרות שכל דבר מגיע לארץ באיחור, למבקרים היו הרבה דברים טובים ומפרגנים לומר על תל אביב בכלל ושבוע האופנה בפרט. אני אוהבת את המחתרתיות של הלוקיישן", הכריזה פסאלה, "המחשבה שמשהו גדול הולך ונבנה כאן הוא עניין מרגש. בחירת המעצבים שיציגו בשבוע האופנה מעניינת מאוד ויוצרת גיוון בין הישן לחדש, מעצבים חדשים לצד ותיקים, סטודנטים לעיצוב ומעצבים בינלאומיים. השילוב הזה מוצלח כי כך כולם יכולים למצוא את עצמם בתוך המאורע הרחב יותר. מוטי רייף ראוי להערכה גדולה".
העיר הגדולה הפתיעה גם את כץ-סינדינג, שהרגיש בתל אביב "וייב חזק יותר של מטרופולין". ליסה מנסיני, עורכת האופנה של מגזין קוסמופוליטן איטליה, שהגיעה גם היא בפעם הראשונה לתל אביב לצורך סיקור תצוגות התרשמה בעיקר מתצוגת האופנה של גדי אלימלך "לאלימלך יש רעיונות סקסיים וטובים מאוד בעיני" מספרת מנסיני "הוא יכול להשתלב בתעשיית האופנה בחו"ל בקלות לדעתי". מיטאלי זאגר, בעלת בלוג האופנה המשפיע מהודו House Of Misu הוסיפה להרעיף מחמאות על אלימלך "אהבתי את הגזרות מבליטות הנשיות והחוזק. הוא לקח בחשבון כל מיני צורות גוף ונשים בעלות אופי שונה ואיגד הכל בצורה מדויקת לקולקציה אחת". לעומתן, היו כאלה שהפנו את ההתרגשות כלפי מעצבים ותיקים הרבה פחות "דווקא שנקר הייתה תצוגה מאוד יצירתית, בעלת מעוף וייחודית. כל פריט נעשה על ידי מעצב אחר אך כולם ביחד עיצבו קולקציה אחידה ברמתה באופן מושלם", הסבירה פסאלה. "זה מרשים אם אני משווה את התצוגה הזאת לתצוגות דומות שראיתי בחול. הרמה הייתה גבוהה יותר כאן. לא הכרתי את המעצבים המציגים לפני שהגעתי, פרט למרסלו. הייתי מאוד סקרנית, ללא ציפיות ומצאתי המון יצירתיות ואנרגיה חיובית בתל אביב. עניין אותי לדעת איך האנרגיה הזאת זורמת לתוך האופנה המקומית. את לא רוצה לראות משהו קלאסי בתל אביב כמו שאת מצפה לראות במילאנו. את מצפה לראות משהו משוגע, חוצה גבולות ופופ כמו שראיתי בתצוגה של טובה'לה."
לא הכל ורוד
המבקרים לא חסכו במחמאות כלפי המעצבים הישראליים שהפתיעו אותם לטובה, אך גם לא בביקורת. מילים חמות ורבות על יצירתיות, מעוף וחדשניות נשמעו ללא הרף במהלך השיחה לצד ביקורות נקודתיות. "ההתחלה מצויינת, אבל יש עוד מה ללמוד" מציינת כבדרך אגב זאנזו "מעצבים צריכים את הייחודיות שלהם. כשרואים פריט מסוים, צריך לדעת של מי הוא מבלי שיגידו לך, להרבה מעצבים חסרה חותמת אישית כמו שיש למעצבות כמו דורין פרנקפורט ודודו בר אור".
מנסיני הקפידה לפאר את המעצבים ועבודתם אך הסתייגה כשהיה מדובר בעבודת הסטיילינג בתצוגות "הייתה חסרה מחשבה בכל מה שקשור לאקססוריז, במיוחד כשזה הגיע לנעליים ותיקים, לא יצאתי מגדרי כשראיתי את השילובים, משהו לא עבד על המסלול". לאט לאט החלו לצוץ תלונות על בלגאן בארגון. כץ סינדינג טוען שכשהתיישבו לצפות בתצוגה שמו לב כי אנשים חשובים מהם ישבו בשורות האחוריות בעוד שהם ישבו בשורה הראשונה וכשהחלה התצוגה הראשונה של משכית במרתון התצוגות הם כלל לא הבחינו שהיא התחילה, משום שאנשים דיברו והסתובבו מצד לצד, בשעה שדוגמניות צעדו על המסלול. "האנשים שממלאים את שבועות האופנה בברלין, פריז או ניו יורק הם בעיקר אנשים מתעשיית האופנה הרחבה ואל שבועות האופנה המקומיים כמו בתל אביב מגיעים כל ההוז אנד הוז ושחקניות, זה לא אותו הדבר" עומד כץ סינדינג על ההבדלים בין תל אביב לעולם. "בשבילי זה הרגיש כמו מסיבה או אירוע גאלה" הסבירה זאנזו "השטיח האדום העצום שהיה פרוש שם לא תרם לתחושה שאני בשבוע אופנה. האווירה הייתה יותר מדי חגיגית, זה הרגיש כאילו אנשים הגיעו כדי לחזות בפסטיבל אופנה ולא הגיעו לאירוע אופנתי".
כץ-סינדינג מסכם: "יש שתי דרכים להתמודד עם אופנה. הראשונה היא כמו קינוח, אתה לא אוכל קינוח בכל פעם שאתה אוכל ארוחה אבל כשאתה כן, אתה מתפרע. הדרך השנייה היא לחיות את האופנה. בפריז או ניו יורק אנשים חיים בתוך התעשייה ונושמים אופנה, הם חיים את האסתטיקה הזאת, אין להם לבוש יום ולבוש ערב. כאן צריכים להבין שהדרך מחייבת ושצריך להקדיש את עצמך לזה. אם את לובשת טי-שירט וג'ינס ביום ובלילה את שמה שמלת ערב מפוארת לגאלה זה בסדר גמור, אבל זאת לא התחייבות לעולם הזה".