מה התנוחה שלך?
על הגב, על הצד, בכריעה, בעמידה או בעמידת שש - בכל התנוחות האלה אפשר ללדת. למי מתאימה כל תנוחה, באיזה שלב, ומה קורה אם לקחת אפידורל ואת מחוברת למוניטור?
אספנו את רונית קופליס – מיילדת מוסמכת, מייסדת בית הספר לדולות "גאיה מקום להיוולד", מלווה תהליכי התפתחות ופתיחת חסימות ומיילדת לידות בית, את שרי קרוכמל – מיילדת בבית החולים מאיר ומנהלת "אמא אדמה" – מרכז להריון, לידה והורות, ואת סיון נבות – מומחית בפיזיותרפיה לרצפת האגן, כדי לקבל הסברים על תנוחות הלידה השונות. שלושתן בעד הכנה לקראת הלידה, אך באותה נשימה ממליצות לבוא בראש פתוח ולא להיות מקובעות על תסריט אחד.
על הגב: מקובלת אך לא תמיד מומלצת
ברוב חדרי הלידה מראשות המיטה יורמו מעט, החלק התחתון של המיטה יורד ורגלי היולדת יורמו ויונחו על רגליות, היולדת תשכב במעין חצי שכיבה-חצי ישיבה והמיילדת תעמוד מולה. למרות שזוהי התנוחה הנפוצה ביותר שבה נשים יולדות, לפחות בעולם המערבי, המומחיות שלנו הכי פחות ממליצות עליה, הן לשלב הראשון של הלידה (עד פתיחה מלאה) והן לשלב השני (שלב הלחיצות).
גם אם קיבלת אפידורל, אחרי שמסתיים פרק הזמן שבו את צריכה לשכב על הגב לשם פיזור אחיד של החומר – שני תנוחה. אפשר לשכב גם על הצד. ואם את מגיעה עייפה לשלב הלחיצות, מוטב שתשכבי על הצד או בשכיבת גב ארוכה ומלאה (בלי הרמות שונות).
יתרונות התנוחה
- שליטה לצוות: המיילדת עומדת מול היולדת ורואה בוודאות מה קורה – האם הלחץ מקדם את התינוק? האם יש צורך בהתערבות? המיילדת גם יכולה לשמור על הפרינאום ולעסותו.
- התערבות: התנוחה הטובה ביותר כשיש צורך לבצע התערבות בלידה, מכיוון שהיא מאפשרת לצוות את הגישה הטובה ביותר. קיפולים שעושים ליולדת, לחץ על הבטן, הכנסת אצבעות לנרתיק ליצירת רפלקס היציאות, ואקום ועוד.
- מוניטור: התנוחה האידיאלית לקליטת דופק העובר.
חסרונות התנוחה
- אנטומית: התנוחה אינה מאפשרת לאגן להתרחב ולהגדיל את קוטרו, לכן מוצא האגן קטן ולעובר קשה יותר להתברג לתוכו. מבחינת המכניקה ווקטורי הלחצים, עבודת הרחם פחות יעילה מכיוון שכאשר הרחם מתכווץ הוא נע קדימה ובעת שכיבה על הגב הרחם מתכווץ כנגד כוח הכבידה (צירים כואבים יותר ופחות יעילים). על עצם הזנב מופעל לחץ רב והיא עלולה להינקע, דבר שגורם לכאבים קשים אחרי הלידה במשך זמן רב. מכיוון שהעצבים המעצבבים את האזור יוצאים מהסקרום (עצם העצה) שממילא נתון תחת לחץ – התנוחה יותר כואבת.
במצב של חצי שכיבה-חצי ישיבה, משקל הרחם נופל על כלי דם ראשיים, והמשמעות היא אספקת דם פחות טובה לעובר. נכון שהמיילדת יכולה לעשות עיסוי פרינאום כדי להגן עליו, אך בשכיבה על הגב חלוקת הלחץ אינה מאוזנת ועל החלק האחורי של רקמות רצפת האגן מופעל לחץ רב, לכן הוא מועד יותר לנזקים כמו קרעים, מתיחה, צניחה של דופן הנרתיק האחורית.
- קיבעון: שכיבה על הגב גורמת ליולדת להיות במצב סטטי. ככל שהיולדת תנוע יותר, פוחת הסיכוי ללידה קיסרית או מכשירנית. בלידה, העובר צריך לעשות מניפולציות כדי להתאים את עצמו לשינויים המבניים באגן, לכן סטטיות תקשה עליו בהתקדמות. כשהיולדת תזוז, העובר יוכל לעבור את המהמורות והמכשולים, יתברג ויתאים עצמו לנתונים המשתנים באגן.
בשורה התחתונה: נכון שהמיטה בחדר הלידה קוראת לך "בואי, שכבי עלי", אבל היום המיטות מתכווננות (ויש ציוד עזר כמו כדור פיזיו, כריות וכיו"ב), ובהחלט לא חייבים לשכב רק על הגב. שינוי התנוחות מסייע להתקדמות הלידה, מקדם את הצירים ומפחית כאב. ותרי על צפייה בטלוויזיה בשכיבה.
על הצד: מקדמת לידות תקועות
בשלב הראשון של הלידה, כשהיולדת רוצה לנוח (או שהיא עם אפידורל), מוטב לשכב על הצד מאשר על הגב, וכמובן לא לשכוח להחליף צד כל רבע שעה-חצי שעה. בנוסף, כדי להגדיל את החלק האחורי של האגן, כדאי לסובב פנימה את מפרק הירך העליון (פשוט לקרב את הברכיים זו לזו ולהרחיק את העקבים זה מזה, בדומה לצ'רלי צ'פלין הפוך).
בחלק מחדרי הלידה יש אביזר (ארכובה) מיוחדת להישענות הרגל בשכיבה על הצד בתנוחה הזו. בשלב השני, היולדת שוכבת כשברך הרגל העליונה מורמת אליה ולוחצת כשהיא מרגישה את הלחץ. כדאי שבן הזוג "ייתן קונטרה" לכף הרגל של היולדת (קל יותר ללחוץ כשיש התנגדות). התנוחה קיימת בחדרי לידה, אם כי פחות נפוצה מזו שעל הגב, ולרוב המיילדת תציע אותה ליולדת מכיוון שרוב היולדות לא יודעות לבקש ללדת בה.
יתרונות התנוחה
אנטומית: האגן פחות מוגבל מבשכיבה על הגב. אמנם הצד ששוכבים עליו מקובע, אך הגב התחתון, כל מפרקי האגן ומפרק הירך בצד שלא שוכבים עליו חופשיים לנוע, והעובר מתקדם באגן ביותר קלות.
יולדת אקטיבית: היולדת אינה פאסיבית ויש תחושה שהיא שולטת בלידה.
עזר כנגדך: בן הזוג יכול לעסות את הגב התחתון (להקלת כאבים) ולתת קונטרה לכף הרגל.
מצב הפרינאום: התנוחה מפעילה פחות לחץ על החלק האחורי של הפרינאום מאשר בשכיבה על הגב וכך הלחץ מחולק בצורה נכונה יותר.
לקדם, לקדם, לקדם: התנוחה מתאימה ללידה שאינה מתקדמת – שינוי בזוויות האגן יכול לקדם את הלידה.
אין לי כוח: מתאימה ליולדת שהתעייפה (אך לא רוצה ללדת בשכיבה על הגב), או שמתקשה בשינוי תנוחה תחת אפידורל.
חסרונות התנוחה
- שליטה לצוות: למיילדת יש פחות שליטה על המתרחש בהשוואה לשכיבה על הגב. יותר קשה לה לראות את התקדמות הלידה, את מצב הפרינאום ועוד.
- מוניטור: דופק עוברי בקליטה פחות טובה.
בשורה התחתונה: תנוחה טובה למנוחה וליולדת שהתעייפה, בעיקר בלידות ממושכות ו/או תחת אפידורל. בבחינת אם כבר לשכב – עדיף על הצד.
כריעה: מתאימה ליולדת אקטיבית
בסרטי לידה מתרבויות שבטיות ניתן לראות לידה בכריעה. אז נכון שהיום כבר פחות יולדים כפי שילדו בעבר, אבל זה אפשרי ללדת בכריעה על מיטת הלידה (כן, אפשר להנדס אותה בצורה כזו) או בישיבה על שרפרף. התנוחה טובה לשלב הראשון והשני של הלידה, כשבשלב השני, בזמן ציר, היולדת מרימה את ידיה ונתלית על עמוד, חבל או נשענת על ברכי בן הזוג שיושב מאחוריה. בין הצירים היא יכולה לנוח ולהישען לאחור על בן זוגה. התנוחה אינה נפוצה בחדרי לידה בבתי חולים, אבל מומלצת ליולדת שרוצה להיות פעילה ומעורבת בלידה.
יתרונות התנוחה
- אנטומית: האגן ומפרקיו פתוחים ומשוחררים. הצירים יעילים יותר בשל העזרה מכוח הכבידה, דבר שיעזור לקצר את משך הלידה. הכריעה מתאימה לזווית הכניסה של העובר לתעלת הלידה ולכן מסייעת לו להתקדם.
- עזר כנגדך: בן הזוג יכול לעסות את גב היולדת, לשבת מאחוריה או לפניה, לחוות ולתמוך.
- מצב הפרינאום: הלחץ על הפרינאום חזק אך שווה בכל אזור האגן (חלוקת הלחץ אחידה). עם זאת ייתכנו קרעים במקרים שבהם היולדת לוחצת חזק מדי, ויחד עם כוח הכבידה מתקבלת לחיצה חזקה ובלתי מבוקרת.
- יולדת אקטיבית: היולדת מרגישה שותפה ושולטת בתהליך.
- בתודה לניוטון: שימוש בכוח הכבידה.
- וזה כואב? תנוחה זקופה מפחיתה כאב.
- לקדם, לקדם, לקדם: מתאימה ללידה שאינה מתקדמת (שינוי בזוויות האגן יכול לקדם את הלידה), וטובה למצבים שבהם רוצים לסיים מהר את הלידה.
- אפידורל? יש מצבי ביניים שגם עם אפידורל אפשר לסדר את המיטה בצורה שמחקה את תנועת הכריעה.
חסרונות התנוחה
- שליטה לצוות: למיילדת יש פחות שליטה על המתרחש. קשה לה לשלוט ביציאת התינוק ובשמירה על הפרינאום.
- לא הולך ברגל: התנוחה דורשת שרירי רגליים חזקים, ואם זו כריעה עמוקה יש גם עומס על הברכיים.
- בדד: קשה להיות לבד בתנוחה זו, לכן לרוב היולדת תישען על בן הזוג.
- מודעות: אם לוחצים בנשימה אחת גדולה יש סכנה לקרע בפרינאום, לכן יש לשים לב ולהיות קשובים לגוף.
- מוניטור: אין קליטה של הדופק בתנוחה זו מכיוון שהרצועות לא יחזיקו את המתמר (אבל אפשר להחזיקו ידנית).
בשורה התחתונה: כמו שילדה הסבתא של הסבתא, אבל עם תמיכה ושיתוף בן הזוג. תנוחה טובה לנשים שאינן חוששות מרגע יציאת התינוק.
בן הזוג רוצה להיות מעורב בלידה? תנוחת העמידה יכולה להתאים. אילו': photos to go
עמידת שש/ארבע: מעולה ללידה טבעית
המומחיות שלנו מסכימות פה אחד שמדובר בתנוחה מעולה. בשלב הראשון אפשר לשלב בה תנועות אגן ולשהות בה בזמן הצירים. מבחינת הירכיים, עדיף למקם אותן בסיבוב הפנימי (הברכיים פונות פנימה והעקבים החוצה) כדי לעודד את פתיחת החלק האחורי של האגן, שלעברו יורד העובר בשלב זה. בשלב הלחיצות, אפשר ללדת בעמידת שש/ ארבע על המיטה בחדר הלידה. כדאי לסדר כריות רכות שהיולדת יכולה לנוח עליהן בין הצירים.
היולדת יכולה להישען על כדור לידה או על מראשות המיטה וכך להרוויח גם תנוחה זקופה יותר. התנוחה נפוצה בעיקר אצל נשים שרוצות ללדת לידה טבעית ו/או אצל נשים שמעוניינות ב"חוויה מתקנת" ללידה קודמת.
יתרונות התנוחה
- אנטומית: האגן משוחרר, מגדיל את קוטרו ולא מופעל עליו שום לחץ ולכן התנוחה מסייעת להתקדמות העובר.
- יולדת אקטיבית: היולדת שולטת במצב ומגיבה היטב לתחושותיה.
- וזה כואב? התנוחה מקלה על כאבי גב ומאפשרת נענוע האגן וקבלת עיסוי מבן הזוג.
- בתודה לניוטון: שימוש בכוח הכבידה.
- מצב הפרינאום: התנוחה מפעילה פחות לחץ על הפרינאום.
- מצבים שונים: התנוחה טובה ל- OP(עורף לאחור), כליאת כתפיים ועכוז.
- לקדם, לקדם, לקדם: מתאימה ללידה שאינה מתקדמת (שינוי בזוויות האגן יכול לקדם את הלידה).
חסרונות התנוחה
- שליטה לצוות: למיילדת יש פחות שליטה על המתרחש. קשה לה לשלוט ביציאת התינוק ובשמירה על הפרינאום.
- לא הולך ברגל: מבחינה פיזית קשה להישען לאורך זמן על הברכיים וכפות הידיים/ המרפקים. לכן חשוב לנוח בין הצירים, להישען על כריות או כדור לידה, לתמוך עם כריות מתחת לברכיים וגם מאחוריהן, כך שכאילו "מתיישבים" על הכריות בין הצירים.
- מוניטור: בעיה בשמיעת הדופק העוברי (אבל אפשר להחזיק ידנית את המתמר).
בשורה התחתונה: תנוחה מצוינת ליולדת ולעובר, כל עוד כוחך ברגלייך.
בעמידה: מומלצת לשלב הראשון
עמידה ותנוחות זקופות בכלל מאוד מומלצות בשלב הראשון של הלידה. חשוב לשלב את העמידה עם היתלות או הישענות על בן הזוג (או על רהיט הנמצא בהישג יד) כדי שהגב ייטה קדימה. למעשה ניתן גם ללדת בעמידה, אם כי התנוחה הזו מאוד נדירה.
יתרונות התנוחה
- אנטומית: האגן משוחרר, מגדיל את קוטרו ולא מופעל עליו שום לחץ.
- בתודה לניוטון: שימוש בכוח הכבידה.
- מצב הפרינאום: התנוחה מפעילה פחות לחץ על הפרינאום.
- יולדת אקטיבית: היולדת שולטת במצב.
- וזה כואב? תנוחה זקופה מקלה על הכאב.
חסרונות התנוחה
- שליטה לצוות: למיילדת יש פחות שליטה על המתרחש. קשה לה לשלוט ביציאת התינוק ובשמירה על הפרינאום.
- לא הולך ברגל: התנוחה דורשת שרירי רגליים חזקים ומעייפת לאורך זמן.
- ללא תמיכה: ליולדת אין על מה לנוח ולהישען בין צירי הלחץ.
- מוניטור: ניתן להיות מחוברים למוניטור, אך מכיוון שהגוף מבקש לנוע לא תמיד המוניטור יקלוט את הדופק באופן רציף (אפשר להחזיק ידנית את המתמר).
בשורה התחתונה: מומלצת בעיקר לשלב הראשון, מעייף להישאר בה לזמן ממושך. אם תבחרי ללדת בה, כנראה שהדבר יהיה בשל תחושה פנימית שזוהי התנוחה המתאימה עבורך.
על לידה, הורות ומה שביניהם בפורום להיות הורים בתפוז