מה הבן שלי רוצה?

התקשורת עם פעוטות עלולה להיות מאוד מתסכלת. שפת הסימנים לתינוקות, טרנד בקרב הורים צעירים, מנסה לתת מענה. האם היא באמת מצליחה? הדעות חלוקות

88 שיתופים | 132 צפיות

"עבור הילדה שלי אני מוכנה להוריד את הירח", מצהירה ליבי כץ-משיח, אמא לנועה (3) והמייסדת של חברת "שפת אם", המקדמת את השיטה הדואלית בארץ, שמשלבת שימוש בסימנים והגייה של מילים ראשונות ומקנה לתינוק כלי להבעה עצמית. "מה שחיבר אותי לשיטה הוא הכאב. למה היא בוכה? התסכול עצום", אומרת כץ-משיח.

צבי באלאס מסמן לשובל, בנו בן השמונה חודשים, מאז שהיה בן פחות מחצי שנה. "בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים הייתי מיואש. הילד בוכה ואני לא יודע מה לעשות. עכשיו, כשהוא רוצה משהו, הוא מיד מקבל והבכי מפסיק. לא צריך לריב או לנסות לנחש. הילד רגוע יותר, ואני פחות מותש'".

"שפת הטף", מייסודה של נעמי גטניו, משלבת גם היא סימנים בדיבור אל התינוק. ההבדל העיקרי בין "שפת אם" לבין "שפת הטף" הוא בסימנים. "שפת אם" מבוססת על שפת הסימנים הישראלית לחירשים (שס"י), בעוד ש"שפת הטף" משתמשת בסימנים שפותחו עבור תינוקות בארצות הברית ועברו התאמה לישראל. "כולנו רוצים להגיד שאנחנו מבינים את התינוק שלנו", אומרת גטניו, אמא לאופק (4) ולמעיין (2), "אבל רוצים להבין יותר. זה יקל על התסכול".

הסבתות היו סקפטיות

כהורים, אנו מסמנים לילדינו הרבה מאוד. אנו מציגים את הטיפות שיורדות מהעננים, שהביאו גשם לגנים, מראים איך הולך העכביש שטייל לו על הכביש לפני שבא הגשם ושטף אותו בוויש. אנחנו מלמדים את ילדינו למחוא כפיים כשמגיע "כל הכבוד" ולנופף לשלום כשהולכים או באים. אם כך, למה צריך סימנים מוסכמים?

"כשמסמנים לתינוקות עדיף לתת את הסימן הנכון, כמו שכשמדברים צריך לומר את כל המילה", מסבירה כץ-משיח. "חוץ מזה, יש גבול למה שאפשר להמציא. יום אחד, בטיול, את עושה סימן לסנאי ואחרי שלושה ימים הילדה מחזירה סימן דומה ואת לא זוכרת על מה היא מדברת. שפת הסימנים איקונית וברורה. היא עובדת".

הסימן הראשון שאיתו התחילה משפחת באלאס היה הסימן לחלב. "כשעומדים לתת את בקבוק החלב מסמנים כמה פעמים עם היד את הסימן, אומרים כמה פעמים את המילה 'חלב' ואז נותנים את הבקבוק. אחרי כחודש, שובל התחיל לסמן כשרצה חלב. בהתחלה השתמש באותו סימן גם לשתייה כמו מים, ואנחנו החזרנו לו סימן של 'לשתות'. היום הוא מבדיל בין הסימנים. מאז הוא עושה בכל שבוע סימן נוסף. היום הוא יודע גם לסמן 'חיתול', 'מוצץ' ו'לישון'".

ילד בן שמונה חודשים שמבקש לישון?
"היינו ביום כיף מהעבודה שלי. אנשים ראו שאני מסמן לשובל ולא הבינו. בשלב מסוים הוא ביקש לישון. שמתי אותו בעגלה ותוך רגע הוא נרדם. אנשים לא הבינו איך ידעתי לשים אותו בדיוק בזמן".

לדבריו של באלאס, הסימון הפך להיות חלק מחייהם. "בהתחלה זה היה מאמץ לדבר ולסמן במקביל. אחרי שבוע אתה מתרגל. כל אדם שמדבר מזיז את הידיים. אנחנו למדנו להזיז אותן בצורה מסוימת".

כל הסובבים מתלהבים משובל. "הסבתות היו סקפטיות, אבל היום הן רוצות לדעת מה הוא מסמן. אנחנו מלמדים אותן את הסימנים וגם את הגננת במשפחתון. אנשים ברחוב מתעניינים כשרואים אותי מסמן אליו, וכשהוא מחזיר סימן הם אומרים 'מגניב!'".



כולנו רוצים להגיד שאנחנו מבינים את התינוק שלנו<br />אילוסטרציה: stock.xchg" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/197/197/380×225.jpg?1165758411" />  </p>
<div>   כולנו רוצים להגיד שאנחנו מבינים את התינוק שלנו. אילוסטרציה: stock.xchg</div>
</p></div>
<h2>  סימנים הם כמו תמונות</h2>
<p>  הלמידה עליה מדברת כץ-משיח היא אחת מאבני הבסיס של השיטה. "כשילד מסמן 'ציפור' ואמא מהדהדת לו 'ציפור' בדיבור ומוסיפה מלל רלוונטי לציפור ('הציפור עפה גבוה בשמים'), היא משפרת את לימוד המושג". על פי התיאוריה, כאשר ילד שומע את המילה ובאותו הזמן רואה את הסימן המתאים לה – שתי מערכות זיכרון משתתפות בזכירת המושג ובהבנתו. כאשר הילד מסמן את המילה, מצטרף גם זיכרון קינסתטי בגוף. כאשר הילד יהיה בשל לבטא את המילה, כל שיצטרך ללמוד יהיה את ההגייה שלה, כי את המושג הוא כבר הפנים.</p>
<div class=

אין ערך מוסף בשיטה

ד"ר לידיה גביס, מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים שיבא תל השומר, שמעה על השיטה מכץ-משיח. "בילדים עם התפתחות נורמטיבית אני לא רואה את הערך המוסף של השיטה כי יש להם ערוצי תקשורת רבים, שפתיים ולא שפתיים, הדדיים ולא פורמליים. הורה יכול להבין מתינוקו המון בתקשורת הטרום-שפתית, סביבה קשובה יכולה לקלוט את שידורי התינוק. סימנים מוסכמים כאלה או אחרים לא מוסיפים". לדבריה, ההשקעה של ההורים בקשר עם התינוק ותשומת הלב שהם מקדישים בניסיון להבינו הם שמקדמים את התפתחותו. "יש כמה מרכיבים בהתפתחות שפה: גנטיקה, התפתחות המוח וגרייה מהסביבה. ככל שההשקעה של ההורה בגרייה גדולה יותר, זה יוסיף לחלקים האחרים. יש הרבה שפה לא מובנית בשנה הראשונה לחיי התינוק, והיא בהחלט תורמת להקדמת פיתוח שפה מילולית. לא נראה לי שהפיכת השפה לפורמלית תקדים את התפתחות השפה המילולית, ולא ראיתי מחקר המוכיח טענה זו".

לדברי ד"ר גביס גם מתן שם לרגש לא מזרז את ההתפתחות הרגשית. "ילד בן שנה וחצי שיודע לסמן 'אני כועס' יודע להדביק לרגש תווית, אבל לא יכול להבין אותו. החלק הזה של ההתפתחות האבסטרקטית-סימבולית מתפתח קרוב לגיל שנתיים".

"עבור ילדים עם קושי, למשל דיסלקטים, זה פותח אפשרות תקשורת ומקל את התסכול שאחרת מתבטא בבעיות התנהגותיות", מסבירה כץ-משיח. "השיטה מתאימה לעזור לילדים שומעים עם בעיות תקשורת כי היא משלבת כמה מערכות. השיטה גם יכולה לעזור בהתפתחות פגים: שילוב הפעילות המוטורית, השמיעתית והראייתית עוזר להתפתחות שלהם. אנחנו נותנים כלים לאנשי המקצוע, מראים את המחקרים שנעשו בתחום, מלמדים את הכלים ואת הסימנים, וכן טכניקות איך ללמד את השפה". לדבריה של כץ-משיח השיטה מתאימה גם לתאומים שלעתים קרובות מפתחים שפת סתרים ביניהם, שניתן להחליף בשפת הסימנים הפורמלית.

הטכניקה פשוטה: "אנו משלבים סימנים למילות מפתח במשפט. זה לא דורש מאמץ מיוחד, זה כמו משחקי אצבעות. החוקרת מרלין דניאלס אמרה פעם שסימנים הם כמו תמונות באוויר, רמז ויזואלי שנשאר זמן ממושך ועוזר לילדים לפענח על מה השיחה. הסימנים הם רמזים מתרימים, אין כוונה לפתח שיחה בשפת הסימנים. כשרואים מילה ושומעים אותה, קל יותר לזכור אותה כי יש שתי מערכות זיכרון שמשתתפות בהבנה".

היתרונות מרובים: "הילדים יכולים ליזום שיחה, לא רק להיענות לנו או לבכות כשלא נוח להם. הם יכולים לספר על הגשם שירד בבוקר כשהיו בגן או לסמן 'חתול' כשמביטים מהחלון ולשתף אותנו במה שהם רואים. יותר קל להשאיר את הילד עם מטפלת או במשפחתון כשאת יודעת שהילד יוכל לסמן אם כואב לו, אם הוא רעב או צמא, או רוצה לישון ".

גברים מתחברים לסימנים

לדברי גטניו, לא רק התקשורת עם המטפלת יוצאת נשכרת מהסימון: "גברים מתחברים לסימנים כמו שבחדר לידה הם מתחברים למוניטור – משהו פרקטי, מעשי ואמיתי. כשאבות מדברים עם התינוק ולא מקבלים תגובה, הם מרגישים מטומטמים. כשהם מסמנים לו והוא מגיב בסימן, הם מרגישים גאווה אדירה. חוץ מזה, הם בעצמם בדרך כלל לא דברנים גדולים, כך שהשיטה מתאימה להם", היא מוסיפה בחיוך. מניסיונה נראה שבנים הנחשפים לשפת הסימנים מתחילים לדבר באותו זמן כמו בנות ולא מאוחר יותר, כפי שלעתים קורה.

ב"שפת אם" מלמדים את התינוק לסמן. "הסימנים נלמדים בקורס של חמישה מפגשים, המיועדים לילדים בני חצי שנה עד שנה ולהורים יחד. בקורס אנו מלמדים את הסימנים תוך כדי משחק ושירה, הפעלה של התינוק. אצל התינוק נוצר זיכרון קינסתטי של התנועה, והוא לומד את המשמעות של המושג. בהמשך ההורים מתרגלים את הסימן בבית עד שהילד מתחיל להשתמש בו. כך ברור שהילד הפנים את הסימן. לפני הקורס אנו ממליצים להורים להגיע לסדנה שבה מוסברת השיטה – איך להתחיל, מה לעשות. מגיל שנה כדאי לבוא רק לסדנאות להורים. ילד יותר גדול ימהר לקלוט את הסימנים".

מפעילי השיטה מצטטים מחקרים הטוענים שילדים שגודלו בשיטה הדואלית מתחילים לדבר מוקדם יותר, בעלי אוצר מילים גדול יותר, בונים משפטים מוקדם יותר, לומדים לקרוא מהר יותר, מבינים טוב יותר ניואנסים של השפה, אלימים פחות, ואפילו מתפתחים רגשית מהר יותר כי הם נותנים שם לרגשותיהם מוקדם יותר בעזרת הסימנים. בגיל 8 נמצאו הילדים שלמדו תקשורת דואלית בעלי מנת משכל גבוהה יותר ב-12 נקודות בממוצע.