מגרש ביתי

החיבור בין גברים לספורט הוא בסיסי וטבעי. נכון שבשנים האחרונות יש יותר ויותר נשים במגרשים או מול ערוצי הספורט, אבל הן עדיין מיעוט בקהל רווי הטסטוסטרון. כחלק מהחוויה הגברית, האבות חשים צורך לסחוף את בניהם (ולעיתים אף את בנותיהם) לתוך עולמם. מבחינתם, מדובר בהעברת הכדור לדור הבא, או משהו בסגנון "והגדת לבנך".

"אני מצטער אם זה נשמע שוביניסטי, אבל נשים לא יבינו זאת", מנסה גדי רוזן, מאמן משפחתי ומדריך הורים, להסביר את החיבור בין גברים לספורט. "הספורט מספק לגברים במה מכובדת ותרבותית לבטא את המהות הגברית שמתבטאת במאבק, בניצחון ובכיבושים". רוזן מגדיר את הספורט כ"מלחמה מעודנת". ובמלחמה כמו במלחמה – יש לבחור צד, כלומר קבוצה שאיתה אתה מזדהה וחש שייכות אליה, בטוב וברע.

יונקים כדורגל מהבית

ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי ומרצה באוניברסיטת בר אילן, טוענת כי לא במקרה עבור אבות רבים יש משמעות עמוקה לחיבור של הילד שלהם לקבוצה שהם אוהדים. "באופן סטטיסטי, לגברים יש אינטליגנציה רגשית נמוכה יותר", היא טוענת.

"הרבה אבות לא מסוגלים להגיע לשיח רגשי עמוק, והם חשים צורך לתת מענה לקשר האוהב והרגשי שיש להם עם הילד. זו הסיבה שהם מובילים את הקשר לתחום עניין משותף. בספורט החוקים מאוד ברורים ומוכרים, וזה פותח נישה לאב ולבן לשיחות, להתלהבות ולהתרגשויות משותפות".

ד"ר קגן מציעה לאבות המעוניינים לגרום לילדיהם להתעניין בקבוצתם, לחשוף אותם כמה שיותר לקבוצה ולסמליה: "ככל שדברים מדוברים ונצפים יותר בסביבתו של הילד, יש יותר סיכוי שהוא יתחבר לזה. זה כמו שהמפרסמים רוצים שהילדים יאהבו את האנגרי בירדס, אז שמים אותם על מוצרי מזון, חולצות, מדבקות ומשחקים, כך שהם מקיפים אותם מכל עבר. באופן דומה, אם האבא ידבר על הקבוצה, יצפה עם בנו במשחקים ויעשה מנוי משותף לו ולילד – יש סבירות גבוהה שהוא יצליח לגרום לו לאהוב את הקבוצה. למעשה, האבא והבן יוצרים תרבות שהיא תקפה לחלוטין בקשר ביניהם".

מתי אפשר להתחיל לחשוף את הילד לנושא?
"כבר בגיל שלוש הילד יכול להתחבר לשמחה שלך, לצעקות כשיש גולים/ סל ולשמוח יחד איתך. בגיל שלוש הוא יכול לזהות את הסמל של הקבוצה ולהרגיש שייך. ברור שזה עדיין מוקדם מכדי לראות משחק שלם, אך אפשר לקלוט את ההוויה".

רוזן מתייחס לאהדה המשותפת כהזדמנות ליצור עולם של חוויות משותפות עם הילד. הוא מגדיר עצמו כאוהד ריאל מדריד בכדורגל, אך אצלו האהדה לקבוצה לא נובעת מנבכי הנפש, אלא צמחה דווקא בכיוון ההפוך – מתוך הזדהות וחיבור עם בנו, האוהד את הקבוצה מכל הלב. "הכדורגל לא באמת מעניין אותי", חושף רוזן, "אבל זו הדרך שלי להתחבר לבן שלי. בכלל לא רלוונטי כמה אני אוהב את הקבוצה. אני אוהב את הבן שלי, וכדי להיות איתו אני אוהב גם את ריאל מדריד".

אבות חשים צורך לסחוף את בניהם (ולעיתים אף את בנותיהם) לתוך עולמם

הכדור שפותח דלתות

יובל פרידמן אוהד את קבוצת צ'לסי מילדותו. למרות שהוא זוכר שזה היה מאוד לא מקובל בזמנו, ולמרות שבמשך שנים רבות הקבוצה היתה בליגה השנייה באנגליה. ילדיו כבר נולדו לתוך העניין. "הקפדתי לא להכריח אף אחד להיסחף אחריי", הוא מבהיר, "אבל הילדים מאוד מתחברים, בעיקר הבן הקטן". לפני ארבע שנים טס פרידמן עם בנו למוסקבה, רק כדי לצפות בקבוצתם האהובה בהנהגת אברהם גרנט מפסידה ליריבה המרה מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות.

איך גרמת לבן שלך ללכת בדרכך?
"הוא התחיל מלראות איתי משחקים בטלוויזיה, הוא ראה שהקבוצה חווה הצלחות והתחבר לזה". משפחת פרידמן חברה במועדון המעריצים של צ'לסי, וככזאת הם נושאים בזכאות לרכוש בהנחה אביזרים הנושאים את סמל הקבוצה. כתוצאה מכך, ביתם, ובעיקר חדרו של הבן, עמוסים בחפצים שונים – החל מטפט לקיר ועד מגבת, המזכירים להם בכל רגע את הקבוצה. פעם בחודש מגיעה לביתם חוברת לילדים שמפיץ המועדון לחבריו, והמעקב אחר פעילות הקבוצה הוא חלק בלתי נפרד מהשיחות היומיות בבית.

"אין ספק שהאהדה למועדון תורמת לקשר בינינו", אומר פרידמן. "זה מספק לנו זמן איכות משותף, אנחנו מדברים הרבה על הקבוצה, הוא שואל שאלות, אני עונה, וביחד אנחנו מתעדכנים. לא תמיד אבות ובנים מוצאים נושא משותף, ובזכות הכדורגל, דלת חדרו נפתחת בפניי ביתר קלות". פעם בשנה משתדלים כל בני המשפחה לטוס לצפות יחד במשחק. "בחו"ל יש הווי אחר במגרשים", מספר פרידמן. "יש להם תרבות כדורגל שאין כמותה בארץ. מגיעות למגרשים משפחות שלמות כולל סבתות ותינוקות, וזה כיף".

זמן איכות משותף

הכדור הוא עגול

"זה רק ספורט" היא אמירה שכיחה הבאה להעביר לילדים מסר חינוכי להתמודדות עם הפסדים. עבור אוהדי ספורט אמיתיים, זה אף פעם לא רק ספורט. זה גם הלב והנשמה. הלב שנשבר והנשמה הזועקת את כאב ההפסד הצורב. וההפסד תמיד צורב, גם כשהוא הפסד מוחץ, וגם כשהוא במרחק קטן מהניצחון.

מכל מכאובי ההפסד, צורב במיוחד בבשרו של פרידמן ההפסד של צ'לסי ליריבתה מבית מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע האלופות. העובדה שהמאמן של צ'לסי באותם ימים היה אברהם גרנט "שלנו", העצימה את הכאב. "הדרך חזרה הביתה ממוסקבה אחרי ההפסד היתה קשה ועצובה", הוא נזכר. "היינו על הקאנטים".

איך אתה מתמודד עם הפסדים?
"אני מגיב קשה להפסדים. אבל אצלנו במשפחה גם יודעים לקחת דברים בהומור ולא דורכים יותר מדי על היבלות. למזלנו, היו לנו אחרי ההפסד ההוא עוד ניצחונות".

"בהתמודדות עם ניצחון או הפסד אנחנו מהווים מודל עבור הילד", אומרת ד"ר קגן. "אם הורה חווה את ההפסד בצורה קשה, זה קשה גם לילד". ד"ר קגן מציעה להורים להיות ערניים במקרה של תגובות קיצוניות הפוגעות בתפקוד היומיומי של הילד וגורמות לו לעצבנות, לחוסר שקט ולחוסר ריכוז. במקרה כזה ייתכן שהילד צעיר מדי להתמודדות אינטנסיבית עם המשחק, ורצוי להפעיל שיקול דעת הורי בצמצום מידת החשיפה שלו למשחקים או בהפחתת עוצמת התגובה של האב בנוכחותו. להורים מומלץ לייחס חשיבות פחותה למשחק, כדי לאפשר לילד לווסת את רגשותיו בצורה פרופורציונאלית למקרה.

כדי להתמודד בצורה בריאה עם ההפסד, אפשר לעודדו באמירות כמו: "זה עצוב שהפסדנו, אבל בפעם הבאה אולי ננצח", "זה משחק, ואי אפשר תמיד לנצח בכל המשחקים", "מישהו חייב להפסיד והפעם זה אנחנו, בפעם הבאה זה יהיה מישהו אחר", "פעם אנחנו למעלה ופעם למטה", "יהיו עוד משחקים" וכדומה.

בשנים האחרונות יש יותר נשים מול ערוצי הספורט, אבל הן עדיין מיעוט

כשהכדור מתגלגל רחוק

כשאב ובנו חולקים אהדה משותפת זה נחמד ומגבש, אבל מה קורה כשהבן פשוט לא מתחבר לזה? זהו המקרה של איתן נצר. כשבנו הבכור נולד, פנטז האב הטרי על היום שבו ילכו יחד למשחקי כדורסל לעודד את קבוצתו האהובה מכבי תל אביב. עבור נצר, הספורט הוא חלק מאורח החיים, והיה לו חשוב שילדיו ילכו בדרכו.

יחד ננצח עשה ואל תעשה כדי לקרב את בנך לקבוצה: * מגיל צעיר: חשוף את הילד מגיל צעיר לעולמך הספורטיבי. * זמן איכות: הפוך את הספורט האהוב עליך לזמן איכות עם בנך – קח כדור ורד לפארק לשחק איתו. * צפייה מונחית: הזמן את בנך לצפות עימך במשחק והסבר לו את החוקים. גם אם זה פוגם מעט בחוויית הצפייה שלך, מדובר בהשקעה לעתיד. * הבעת רגשות: שתף את הילד בשמחת הניצחון או בצער ההפסד. * אביזרים נלווים: אפשר לקנות לו מתנה עם סמל הקבוצה האהובה. * בלי להכריח: אל תכריח את הילד לצפות במשחק. ילדים קטנים משתעממים במהרה. * בלי להתאכזב: אל תגרום לו לחשוב שהוא מאכזב אותך אם אינו שותף להתלהבות שלך או אינו מצטיין במשחק. אמור לו שאתה מקבל אותו ואת בחירותיו בכל מקרה.

"ספורט מאוד חשוב בפן החברתי", הוא אומר. "כגבר אני יודע שבמפגשים עם גברים אחרים, ספורט הוא הנושא הראשון שנדבר עליו כפתח לחברות בהמשך. אני מנסה כבר שנים לשתף את הבן שלי בעניין, אבל זה פשוט לא מעניין אותו. מגיל צעיר הייתי הולך איתו עם כדור למגרש הכדורסל, הצעתי לאמן אותו בכדורגל כדי שיוכל לשחק עם חברים בהפסקה, אבל הוא בחר בדרך שלו.

"הבן שלי טוב בטכנולוגיה. הוא עושה 'ספורט של המוח', ואני נותן לו את כל התמיכה לכך. לפני חודש הוא בכל זאת בא איתי למשחק ביד אליהו. אך במקום להתרכז במשחק, הוא היה עסוק בלהתפעל מהמצלמות, מהתאורה ומההגברה באולם. דווקא הבת האמצעית מפתיעה אותי ומתעניינת בכדורגל, היא אפילו ראתה איתי כמה משחקים", מוסיף נצר בגאווה.

"זה נחמד שהילד אוהב כדורגל כמוך או אוהד את אותה קבוצה כמוך, ממש כמו שזה נחמד שהילד יהיה עורך דין כמוך. עם זאת, צריך לזכור שהילד הוא לא בובה על חוט", מזכיר רוזן. "אני והבן שלי שני אנשים שונים, וזה בסדר גם אם הוא יאהב את הקבוצה היריבה, או אם לא יתעניין בכלל בספורט. חשוב לתת לילד לגיטימציה להיות אחר ולהרגיש כי תקבל אותו בכל מצב".

כמה זמן זה 90 דקות?

השאלה החשובה היא היכן כל הורה מציב את הגבול. יש שיאפשרו לילדים לראות רק משחקים חשובים מאוד כמו משחק גמר או משחקים של הקבוצה שאותה אוהדים. הורים אחרים יסכימו שהילד יישאר ער עד מאוחר רק אם למחרת אין לימודים, או אם ישן כמה שעות אחר הצהריים. גם במקרה הזה יש משמעות עצומה לדוגמה שמהווה ההורה. "זה הרגע שכל אב צריך להיות מודע לעצמו ולתפקידו", אומר רוזן. "אם לא נדע להציב גבולות לעצמנו, לא נוכל להציב אותם גם לילדים".

ואולי פה בעצם נעוצה הסיבה האמיתית לאחוות הספורט הגברית. לא במקרה קוראים לפעילות הזו משחק – זה המקום שבו גם הגברים הרציניים ביותר, בעלי משרות חשובות, הנושאים על כתפיהם משכנתה, ילדים, זוגיות קריירה ומחויבויות רבות – יכולים לחזור להיות ילדים, ממש כמו פעם, כששיחקו בשכונה. אנו הנשים יכולות לבחור אם להצטרף אליהם או להתעמת איתם, או לקחת את שביל הביניים ולתת להם את מנת הספורט שלה הם זקוקים. באופן אישי, אני למדתי דבר אחד חשוב על ספורט מאז שאני עם הגבר שלצדי: משחק כדורגל אף פעם אינו נמשך באמת 90 דקות.