הכי יפה במקצוע
האדריכל מורן פלמוני מאוהב בעובדה שציור של קווים על נייר, הופך למקום עם חיים בתוכו וחולם לתכנן מוזיאון למוסיקה - שילוב בין מבנה לתחום שהוא הכי אוהב. שיחה אישית
תעודת זהות
מורן פלמוני אדריכלים
שם: מורן פלמוני
גיל: 51
לימודים: בוגר לימודי אדריכלות באקדמיה לעיצוב ולאמנות בצלאל
ניסיון מקצועי: עדה כרמי מלמד אדריכלים; מרצה בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב
בשנת 1998, עם סיום לימודיו ולאחר שלוש שנות עבודה במשרדה של האדריכלית עדה כרמי, פתח אדריכל מורן פלמוני משרד עצמאי המתמחה בבנייה פרטית ובמגוון פרויקטים ציבוריים, בהם מתחם קרן למגורים במושבה האמריקאית בתל אביב, מתחם בתי נופש באי לפקדה ביוון, ותכנונו של הקמפוס החדש של סמינר הקיבוצים ברמת אביב (בשיתוף קימל אשכולות אדריכלים), שבנייתו תחל בעוד כשנה. הוא מגדיר את סגנון העיצוב שלו כ"מודרניזם חם", מקדיש תשומת לב לתכנון חללי החוץ לא פחות מלתכנון חללי הפנים ושואף לאדריכלות קלאסית ועל זמנית.
מהם העקרונות המנחים את עבודתך?
"כל פרויקט הוא מפגש ייחודי בין האנשים שיחיו בו וצרכיהם לבין המקום, כולל תוואי השטח והטופוגרפיה שלו והנוף שהוא משקיף אליו. חשוב לי להבין ולזקק את צרכיהם האמיתיים של האנשים, ולאו דווקא לממש את מה שהם חושבים שהם צריכים. לכל משפחה יש דינמיקה ייחודית לה, וחשוב שהתכנון ישקף את החיים שלהם ולא של החברה שהם חיים בה. לפעמים אני ממש מתעקש על הנקודה הזו מול הלקוח, כדי לא ליצור שטחים לא שימושיים שבני הבית לא נהנים מהם. חשוב מאוד גם האופן שבו המבנה משתלב בסביבה. לאדריכלות יש השפעה רבה על הסביבה שבה אנו חיים, ולכן חשוב לגלות אחריות. אדריכלות טובה צריכה להישאר רלוונטית זמן רב, להיות על זמנית – כמו להקת הביטלס שנותרה רלוונטית לאורך תקופות ארוכות. זה מה שמבטא קלאסיות".
מה מאפיין את סגנון העיצוב שלך?
"סגנון התכנון שלי הוא מודרניסטי חם. החללים בהירים ונקיים ומתאפיינים בגיאומטריה פשוטה, שמאפשרת הרבה גמישות בעיצוב הפנים, כדי ללוות משפחות לאורך שנים רבות. עם זאת, חשוב לי שהניקיון לא יהפוך לסטרילי וכפייתי. נוח לי עם מינימליזם אבל לא עם סטריליות, והמרחק בין מינימליסטי לסטרילי קטן. מישהו פעם כינה את הסגנון שלי 'מודרניזם ים תיכוני', אולי גם בגלל ההתייחסות שלי לתכנון החוץ".
אתה אכן מקפיד על תכנון חללי חוץ לא פחות מאשר על תכנון חללי הפנים. תוכל להרחיב על כך?
"הקשר בין הפנים לחוץ חשוב, אבל זה לא חוכמה רק לפתוח את הפנים החוצה, חשוב איפה ואיך פותחים. הבנת האקלים והתנהגות הצל במגרש היא זו שמדייקת את הקשר בין הפנים לחוץ. בכל העבודות שלי יש הקפדה על תכנון שטחי החוץ במקביל לתכנון שטחי הפנים. אני מקדיש תשומת לב רבה לנושא האקלים ולניסיון לווסת אותו, שכן היכולת שלנו ליהנות מן החוץ תלויה ברוב השנה ביכולתנו לשלוט בצל ולביית אותו. גם בתכנון החוץ יש היררכיה ומרחבים שונים, ומתקיימות בהם התרחשויות שונות. בבית באורנים, למשל, תכננתי גן קדמי שממש עובר דרך הבית ומשתלב בחללי הפנים שלו, בניגוד לחצר האחורית שנפתחת אל הנוף הפתוח. בחצר הקדמית תכננתי קיר שתוחם שטח חיצוני ולא חלל פנים, ויוצר מעין פטיו שקנה המידה שלו דומה לקנה המידה של החדרים שיוצאים אליו. הוא נראה ומתנהג כמו חדר בלי תקרה, ולכן תואם בפרופורציות שלו את החדרים סביבו. אלמלא הקיר לא הייתה בו פרטיות והוא היה מוצף בשמש שלא הייתה מאפשרת לצאת אליו וליהנות ממנו. החצר האחורית, לעומתו, פתוחה אל הנוף ומשרתת את חללי האירוח בבית ועל כן קנה המידה שלה שונה ודבר אינו חוסם בה את הנוף. חשוב לי לא להציב אובייקט בתוך המגרש, אלא לייצר מקום, סביבה. פירוק המסות האדריכלות בתכנון ופריסתן בשטח מייצרים סביבה שמשלבת בין חללים סגורים ופתוחים, ובין מרחבים אינטימיים ופתוחים שמתנהגים אחרת".
מהם מקורות ההשראה שלך?
"אני שואב השראה מאדריכלים מודרניסטיים מובילים כמו לה קורבוזיה, מיס ואן דר רוהה וקרלוס סקארפה. אני מעריך את הפרופורציות של החללים שלהם ואת קנה המידה שלהם. גם אמנים ישראלים מובילים שתכננו גם עבודות חוץ בולטות כמו מיכה אולמן ודני קרוואן. גם לקיבוץ שבו גדלתי יש כנראה השפעה. שם ספגתי את משמעות הפשטות והצניעות, גם מתוך גילוי אחריות לסביבה. המבנים הקיבוציים הקובייתיים שפזורים במרחבים פתוחים וירוקים חוזרים ומהדהדים בעבודות שלי. בבתים הקיבוציים הקטנים שטחי החוץ היו קריטיים ומשמעותיים, וזה משהו שמלווה את התכנון שלי תמיד".
קצרים
הכי יפה במקצוע הקסם שהופך ציור של קווים על נייר למקום עם חיים בתוכו.
הכי קשה במקצוע כל פרויקט הוא One Shot – אי אפשר לתקן או לקפל ולשים בבוידעם.
פרויקט אדריכלי מוערך בארץ המשכן לאמנויות בקיבוץ עין חרוד, בתכנון שמואל ביקלס בשנות ה־60. בגלל הצניעות הקיבוצית והאופן שבו המבנה משתלב בנוף, ובעיקר בגלל האופן שבו הוא מחדיר אור טבעי לחללי התצוגה ומשתמש בו ממש כחומר בנייה.
פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית מוזיאון למוסיקה – שילוב בין מבנה לתחום שאני הכי אוהב.
טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות לא להפסיק להתבונן באופן שבו מקום משפיע על ההתנהגות האנושית – איפה אנשים יושבים, איך ואיפה הם עומדים בקרן רחוב, מה הם עושים במרחבים שונים. בסופו של דבר אדריכלות צריכה לשרת אנשים.
מה היית אם לא היית אדריכל לו היה לי כישרון מוסיקלי – מוסיקאי.