"גבר עם פאה וזקן זה הרבה יותר מצחיק": כך הפך עדן דניאל גבאי לסנסציית רשת

החלק המאתגר ביותר בהכנת כתבה על עדן דניאל גבאי (24) הוא להצליח להתנתק מעמודי האינסטגרם והטיקטוק שלו, בהם הוא מעלה סרטונים קורעים ששואבים אותך לגלילה אינסופית אל תוך הלילה. אז הנה, למרות שתקוע לי החיקוי שלו לשיר של נסרין קדרי, "חצי משוגעת חצי לא נורמלית", חזרתי כדי לספר. לפני כחצי שנה פגשתי את גבאי לראשונה, אז היו לו בסך הכל 35 אלף עוקבים, שהובילו אותו בין היתר לפינה בתכנית של ארז טל וישראל קטורזה. מאז, נוספו לו כ-100 אלף עוקבים, הוא גרף את תואר "טיקטוקר השנה" של ישראל בידור וחתם את 2021 בסמל הסטטוס הנחשק של העת האחרונה – וי כחול.

גם אם שמו של גבאי לא מצלצל לכן מוכר, סביר להניח שכבר נתקלתן באחד הסרטונים שלו בעבר. הוא שחקן, חקיין ויוצר תוכן, והעמוד שלו ימרח לכן חיוך דבילי על הפנים. הוא אלוף במציאת קטעי וידאו אייקונים שמהם הוא מבשל סרטוני ליפ-סינק עם חיקויי מימיקה, בעיקר למפורסמים, תוך שימת לב לניואנסים כמו קיסם בתור מיקרופון על במת הפסטיגל או מקל מטאטא בתור התסרוקת של עדן אלנה באירוויזיון. מושאות החיקויים הבולטות שלו הן ליהיא גרינר, אביבית בר זוהר ואופירה אסייג. לאחרונה, הוא לקח את החיקויים צעד אחד קדימה, תוך שהוא מוותר על הסאונד המקורי ומשתמש בקולו לשם החיקוי, כאשר בפינה הזו חיבתו לנסרין בולטת במיוחד. בפינה האהובה על העוקבים, "דברים שאימא שלי עושה", הוא מחקה את אמו, בפעולות ואמירות שכל עוקב יכול לזהות בהן את אמו הפרטית. הוא לא שוכח גם את עדן עצמו, ומקפיד לשתף תמונות שלו בבגדים אופנתיים כשהוא בוהה אל עבר השקיעה או מפזר חיוכים מבויישים לרצפה. התמונות האלה נמצאות שם כדי להזכיר לכולם שמאחורי הפאה והדמות יש בחור צעיר, והוא בכלל חולם להיות שחקן דרמטי מן המניין.

"הרשת היא מקום טוב לצמוח בו אם לא הולך באודישנים. החלטתי שאהיה המלהק של עצמי"

גבאי פרץ לחיינו בתקופת הקורונה, שבה החל ליצור תכנים מתוך הריק המדכא שנשאב אליו. לא רק שהוא מצא דרך לשעשע את עצמו ולהעביר את הזמן, הסרטונים שהעלה לרשתות החברתיות שימחו רבים בימים של אי ודאות והפכו ויראליים בזכות שיתופים של מפורסמים, שמיקמו אותו בצמרת הפרופילים המבדרים בזירת הסושיאל הישראלית. "הייתי מובטל והיה לי משעמם", הוא מספר, "רציתי להיות שחקן, מצאתי קבוצות בפייסבוק של שחקנים מתחילים והלכתי דרכן לאודישנים. עשיתי פרסומת חמודה לאפילקציה, אבל זהו, הייתה לי שם שורה. לא באמת התקבלתי לכלום. הרשת היא מקום טוב לצמוח בו אם לא הולך באודישנים. החלטתי שאהיה המלהק של עצמי".

הסרטון שאחראי על הפיכתו לסנסציית רשת היה ליפ-סינק לביטוי השגור של 2020, "אני לא נוגעת בבשר יפה שלי" מתכנית הריאליטי "בואו לאכול איתי", שהדיח רשמית את "עוף זה ציפור ופרה זה חיה" מ"הדוגמניות" של שנות האלפיים המוקדמות. "צפיתי בתכנית הזאת והיא ממש הצחיקה אותי, ואז ראיתי שבטיקטוק יש את הקטע הזה וחשבתי לעצמי שאני חייב לעשות אותו. אימא שלי בדיוק הכינה שניצלים לארוחת צהריים ואמרתי 'הנה ההזדמנות'. הלכתי לישון וכשקמתי גיליתי שהסרטון עומד על מיליון צפיות אחרי שמיה דגן שיתפה אותו". בהתחלה הוא עוד המשיך לעבוד ברשת סטוקים זולה, ולא האמין שהוא יכול להתפרנס מהחלום. "המשכתי לעבוד כרגיל, ואז הגיע קמפיין ראשון לעוגיות, קיבלתי 250 שקלים". הוא צוחק.

בסדר, זה עדיין כיף, אנשים הולכים וקונים עוגיות, ולך שילמו עליהם.
"אני הלכתי וקניתי את העוגיות! וזה גם לא היה כסף, זה היה גיפט קארד".

"יש הרבה קנאה ברשתות והרבה אנשים שינסו לדרוס. יש פחד להיות לא רלוונטי. צריך להישאר תמיד בתודעה, אני לא יכול לקחת חופש, אני חייב לקפוץ לאנשים בפיד"

היום עם הוי הכחול, והנסיקה שלא מפסיקה, הוא כבר מתפרנס יפה מהרשתות החברתיות. קמפיינים למוצרי טיפוח לגברים, אוכל ושתייה, פארמים ועוד מעטרים את העמודים שלו. עם ההצלחה, קמו לו גם מתחרים. "אני מאמין בזה שהמוכשרים מצליחים. בסופו של דבר, יש הרבה מהכל – שחקנים, כוכבי רשת. אבל יש כאלה שמתחילים, מסיימים את 15 דקות התהילה שלהם ומתקדמים הלאה. למזלי, אצלי זה נשאר. אני עובד מספיק קשה וכן רואים תוצאות. תמיד יש פיקים ויש ירידות. היה לי פיק מאוד גדול בתחילת הקורונה, ואחר כך חוויתי ירידה של פחות צפיות. נכנסים עוד כוכבי רשת ועושים את מה שאני עושה, יש עוד מוכשרים, אבל אף אחד לא עדן דניאל גבאי".

ועדיין, כל רגע יכול לצוץ כוכב רשת חדש.
"זה מלחיץ, אבל זה מה שבחרתי לעצמי. זה משהו שאני אוהב לעשות ואין בי חרטה על זה שהתחלתי. לפעמים אני אומר לעצמי 'אתה חייב לנוח', אבל זה כיף לי, אז אני ממשיך. יש לי פחד להיות לא רלוונטי, אבל זה בגלל שזה המקצוע שלי. זה כמו שאני אעבוד בסופר וארגיש שהבוס מקפח אותי לעומת העובדים האחרים". כדי לשמור על רלוונטיות, הוא מקפיד להעלות שלושה סרטונים חדשים מדי שבוע. "צריך להישאר תמיד בתודעה, אני לא יכול לקחת חופש, אני חייב לקפוץ לאנשים בפיד".

אתה מרגיש את התחרות?
"כשקיבלתי וי כחול שמעתי מישהו אומר עליי מאחורי הגב 'איך ההומו השמן הזה קיבל וי כחול לפניי?'. ברור לי שמדובר בקנאה, אבל יש לי רק דבר אחד להגיד – 'ההומו השמן הזה פשוט יותר מוכשר ממך'. וזה לא רק הוא, זה הרבה, שמעתי על לפחות שלושה שככה ריכלו עליי. ואני אישית מאוד נחמד אליהם. אני מחייך אליהם, מפרגן. התוכן שלהם באמת מצחיק אותי. עד ששמעתי שמרכלים עליי ואז אוטומטית נוצר אנטיגוניזם לאנשים מסוימים. יש בחורה שמטנפת עליי עם הסוכן שלה בלי הפסקה, יש צרות עין".

למי תפרגן?
""יש הרבה, מבחינת ליפ-סינק אור סולטני מעולה בעיניי. מבחינתי, אנחנו לא מתחרים. אני והוא נראים מאוד שונה, אני בחור שמן, מלא ונשי עם זיפים, והוא גבוה ורזה עם תלתלים ארוכים. היופי שלנו אחר וגם ההבעות. גם אם נעשה את אותו קטע זה לא ייצא אותו הדבר. אני מת עליו. יש הרבה קנאה ברשתות והרבה אנשים שינסו לדרוס, אבל אני מספיק בטוח בעצמי כדי להבין שיש מקום לכולם".

"יש עוד מוכשרים, אבל אף אחד לא עדן דניאל גבאי" | צילום: סטודיו מאיסה

הומו גם בחלום

גבאי, כפי שניתן להבחין, מקבל על עצמו את הטייטל 'ההומו השמן' בגאווה. זה לא תמיד היה כל כך פשוט מבחינתו. "שמן זו מילה שמעולם לא הייתה לי בעיה איתה. אותי זה לא מעליב. זה נתון קיים. כן, אני שמן. זה כמו שיקראו לי מרוקאי. זה אני. עם ה'הומו' היתה לי יותר מורכבות, כי ניסיתי להסתיר. הייתי בזוגיות עם בחורה במשך ארבע שנים, הייתי מדבר בקול עבה יותר, ובכל פעם שקראו לי הומו, הרגשתי שאני לא מספיק טוב לשחק את המשחק".

הוא יליד כפר שלם בתל אביב, בן זקונים עם שני אחים שגדולים ממנו ביותר מ-15 שנים. הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע. אביו עבר לקריית שמונה והגיע לסירוגין לתל אביב, והוא נשאר לגור עם אימו עד היום. "הם היו פרודים הרבה לפני, ואחותי הייתה כבר בת 20, היא ממש חיכתה לזה, רצתה שזה יקרה. הם לא הסתדרו, אלו היו יחסים רעילים בין בני זוג, וזה משהו שלמדתי שאני לא אעשה עם בן הזוג שלי. אחרי הגירושים אבא שלי לא החסיר ממני כלום. רציתי טלפון, הוא קנה לי. רציתי שק אגרוף, קנה לי. אפילו ברביות הוא היה קונה לי. הוא היה אומר לאימא שלי שהוא מעדיף שלא אשחק בזה, אבל הוא לא מנע ממני. כן, היו אתו רגעים קשים אחרי היציאה מהארון, אבל אני זוכר אפילו פעם שהוא עזר לי להכניס חוט למחט, כדי לתפור לבראץ שלי את השמלה".

מתי אתה הבנת שאתה הומו?
"כבר מגיל שש. כמו שילד אוהב למשוך לבנות בצמה, אני רציתי שימשכו לי בצמה. אהבתי תשומת לב מבנים. לא ידעתי לשים אצבע על הדבר הזה, אבל כשראיתי טלוויזיה והיו מראים הומואים שיצאו הארון, מה שאני הבנתי היה שזה לא בסדר. אני זוכר שראיתי כתבה על גבר שיצא מהארון והוא סיפר שלאבא לקח זמן לקבל אותו, אז למה? כי זה משהו שהוא שגוי, וככה הבנתי שמה שאני מרגיש הוא בעיה. ראיתי את אבא שלי צופה ואומר 'איכס, גועל נפש' ואת אימא שלי שואלת 'למה הוא מדבר ככה?', אז אתה לומד שזו תקלה. התחלתי לפחד מאנשים. לא רציתי שיעלו על הסוד שלי, אז התרחקתי".

ההסתרה הממושכת הביאה את גבאי להתמודדות עם התקפי חרדה כבר בגיל 14. "פחדתי שאם אצא מהבית משהו יקרה לי, יצחקו עליי. חששתי מאנשים, ממכוניות, מהעולם, הכול נראה לי גדול מדי. במשך שנה שלמה הרגשתי שאני חווה התקף לב. זה היה נוראי ואז מורן אחותי אמרה לי 'הפתרון זה כדורים. בן אדם חולה לוקח אקמול, בן אדם חולה בנפש לוקח כדורים. זה הכל'. זה לקח לי זמן להבין, שהנפש שלי לא בריאה, היא לא מרגישה טוב. בכוחות האחרונים שלי נסעתי עם אימא שלי לפסיכיאטרית בירושלים, שזה בכלל היה מפחיד. לא הייתי מתרחק מהבית באותה תקופה, למקרה שאתעלף, אבל הפעם הבנתי שאין לי ברירה. קיבלתי כדורים, ולאט לאט התחלתי לצאת מהבית, כמו ילד שמתחיל ללמוד ללכת".

אני מבינה שלמרות הכדורים זה עדיין לא היה פשוט.
"לא, כי עדיין החזקתי את הסוד. בצבא לא הייתי מסוגל יותר, הייתי מוציא גימלים. כל הזמן הייתי חולה, עד שהשתחררתי ורק אז הבנתי שהגיע הזמן לשחרר את הסוד. זה היה החלק הכי גדול. זה היה נראה כמו ארון עם מיליון מנעולים, משהו שלא הולך לקרות, זה משהו ש'די, תתאפס על עצמך ותמצא בת זוג'. כמו חלום רחוק. האמת שאפילו בחלומות שלי הייתי בארון. כשיצאתי מהארון, החלומות שלי הסתדרו, עכשיו אני הומו גם בחלום".

"ידעתי שאני הומו כבר בגיל שש. כמו שילד אוהב למשוך לבנות בצמה, אני רציתי שימשכו לי בצמה"

בגיל 20, בסמוך לסיום השירות הצבאי, הוא יצא מהארון בפני המשפחה. "הראשונה שסיפרתי לה הייתה אחותי מורן, וזה לא היה באיזה אירוע מרגש, אלא בשיחת טלפון", הוא נזכר. "היה לי ריב עם כל המשפחה, הגנתי על מישהו מהקהילה, ואז כשאחותי שאלה מה קרה ולמה רבתי איתם צעקתי עליה 'מה לא מובן? אני הומו'. היא בדיוק הייתה מחוץ לבית וביקשה שאצא כדי לתת לי חיבוק ואמרה לי שהיא תמיד ידעה ורק חיכתה שאגיד לה. ואז סיפרתי לאימא שלי, שגם מסתבר שידעה וכבר עשתה שיחות עם המחנכת והיועצת. כולם ידעו. אימא שלי חייכה ואמרה "רק תשמור על עצמך ממחלות מין". וזהו. כשסיפרתי לאבא שלי, זה כבר היה קשה. הוא אמר מלא מילים פוגעות. הוא אדם לא בריא, עבר הרבה פרוצדרות רפואיות, אז השתדלתי לעשות את זה לאט. זה הוביל לנתק של חצי שנה. הבנתי אותו, שהוא חווה משהו, אבל אמרתי לעצמי שאני כאן להיות איתו בתהליך הזה, שהבן שלו יצא מהארון. אני לא רק הומו, אני הבן שלו, ואני אוהב אותו בכל מצב ואני אשמח שזה יהיה הדדי".

איך הוא עם העבודה שלך?
"בהתחלה הוא אמר לאימא שלי 'מה, הוא התחרפן?'. הוא היה בשוק. עכשיו זה קצת יותר נורמלי. הוא רואה אותי עם פאה ואיפור וזה לא משהו שמוזר לו. אנחנו בסדר היום, פשוט לא מדברים על זה, אני לא בא ומספר לו שפתחתי גריינדר. הוא לא שואל אותי אם יש לי זוגיות, כי הוא פחות תומך בקשר של שני גברים, אבל זה גם לא משהו שחסר לי. יש לי את אימא שלי וחברות שלי".

לצד הפוסטים ההומוריסטיים, אתה משתף בקביעות חוויות מהתהליך הנפשי שלך. זה מאוד חשוף.
"אני מקבל על זה תגובות טובות. אנשים שמחים שאני מנרמל את הנושא. אני לא מפחד מביקורת. בסופו של דבר, לכל אחד יש את הדעה שלו. יש אנשים שבעד חיסונים ויש כאלה שנגד, יש אנשים שבעד כדורים ויש כאלה שנגד, ויש אנשים שכשכואבת להם הבטן ייקחו קל בטן ויש כאלה שימרחו ערק. אני לא מאלה שימרחו ערק על הבטן, והמציאו כדורים שיעבירו לי סרוטונין מהאונה הימנית לשמאלית, אז למה שלא אקח אותם?".

"אני לא מרגיש צורך להתחפש לאישה, גבר עם פאה וזקן זה הרבה יותר מצחיק" | צילום: סטודיו מאיסה

בשנה החולפת גבאי החל לטפח את המראה החיצוני שלו. בהתחלה השיל ממשקלו כ-15 ק"ג ובהמשך עשה פיסול פנים בסנטר ובאף, "מה שמזכיר לי שאני צריך לקבוע תור לחדש את החומצה" הוא אומר בנונשלנטיות."יש לי חברים שעושים קו לסת, חברות שלי עשו שפתיים. זה מגניב, אם זה גורם לך להסתכל במראה ולאהוב את עצמך. באופן אישי, אני עובר עם זה תהליך. כרגע החלטתי להיות פחות אובבססיבי למראה שלי, ויותר אובססיבי לבריאות שלי. אם אני גם מעשן וגם לא אוכל בריא, אני צריך לאזן את זה ולדאוג לזה. אז התחלתי לשמור על התזונה קצת יותר ומקופסת סיגריות ביום, ירדתי לקופסה בארבעה ימים. אני רוצה לחיות יותר זמן".

מי לימד אותך להתאפר? ולמה אתה לא מוותר על הזקן כשאתה מתחפש לנשים?
"כל מה שאני יודע זה מאחותי ומהטיקטוק. אני לא מרגיש צורך להתחפש לאישה, גבר עם פאה וזקן זה הרבה יותר מצחיק. אני עדיין עדן, וזה חלק משינוי השיח. כל דמות נשית שלי נראית אותו דבר. זה תמיד אני, רק עם פאה שונה, ואולי מדבקה לבנה על השיניים שצוחקת על הציפויים, אבל אני לא אצחק על נראות חיצונית ואני גם לא באמת ארץ נהדרת שבונה את כל הלוק, אני יותר במימיקה. הרבה יותר כיף לחקות נשים, זה המין המועדף עליי חד משמעית".

יש דברים שלא תצחק עליהם?
"דברים אישיים. נגיד, אם מישהי בוכה על משהו רפואי קשה. כשמישהי בוכה שירדו לה עוקבים, אז פחות. בואי נגיד שאף אחד לא התלונן אף פעם. זה נראה לי מגניב מבחינתן, כמו לקבל חיקוי בארץ נהדרת. הרוב הגדול גם משתפות. ליהיא גרינר תמיד משתפת, אביבית תמיד מגיבה. את נסרין פגשתי אתמול בקניון והיא אמרה לי שאני הורג אותה מצחוק. אופירה אסייג לא עוקבת אחריי".

ראיתי שגם צילמת סרטונים עם נועה קירל, נראה לי שזה סמל סטטוס יותר מכל וי כחול.
"העליתי סטורי של השיר שלה ותייגתי אותה, והיא כתבה לי 'אימאלה חייבים לעשות משהו'. נפגשנו והתרגשתי בטירוף. גיליתי שהיא לא רק נועה קירל, היא ילדה והיא מצחיקה ברמות, והיא בת גילי כזה. זה היה כיף לראות את זה. היא עם רגליים על הקרקע, רואים אותה בן אדם אמיתי כזה. היא נחמדה במציאות, מתוקה".

לאן אתה ממשיך מכאן? לימודי משחק?
"נבר סיי נבר, אבל לא כרגע. אני אקח שיעורי משחק פרטיים, אבל לימודים מבחינתי זה מתקשר לזמן שהייתי בארון, הלחכות כדי לקבל אישור יציאה, לחכות כדי לקבל אישור מאבא, לא רוצה לחכות לתעודה שתגיד שאני טוב. אני מספיק טוב כמו שאני".