מגדלים תולעת ספרים

"אני חושבת שאת מרב העבודה צריך לעשות בבית, כי מערכת החינוך, לצערי, לא עושה כמעט דבר בתחום", מוסיפה ורד שלאוזר-אידה, מומחית לעידוד הקריאה ומי שכתבה את הספר "לגעת בסיפור – לגדל ילדים שאוהבים לקרוא" (הוצאת ציבלין). "בכל שלב אפשר להתחיל לעודד קריאה ומאוד חשוב לא להתייאש, גם אם נראה לנו שילדינו לא ירצו לקרוא ספרים עוד לעולם".



שירים סיפוריים מגיל אפס

את האהבה לספרים רוכשים הילדים עוד כשהם תינוקות, יש שטוענים אפילו כשהם עוברים בבטן אמם. לכן ההמלצה היא לא לחכות ולהתחיל להקריא ספרים לתינוקות רכים, אפילו אם נראה לנו שהם לא מבינים דבר.

"אני ממליצה כבר מאמצע ההריון, בסביבות החודש החמישי, להתחיל להקריא ספרים לעובר", אומרת שלאוזר-אידה. "בסביבות החודש החמישי התינוק כבר שומע והוא מתרגל לאינטונציה שלנו, שהיא אחרת לגמרי כשאנחנו מקריאים סיפור".

"כל המחקרים מראים שהחל מגיל עשרה ימים התינוק יכול להתמקד בתמונה ולכן ניתן להראות לו ספרים", מוסיף ד"ר פרגמן. "לכן כבר כשילדיי היו תינוקות הייתי זורק להם ספרים על הרצפה כדי שיתקלו בהם וישחקו איתם. כשהם היו בני שלושה חודשים הייתי מוצא אותם מביטים בספרים וחוקרים אותם. מאוחר יותר הייתי צריך להציל מידיהם את הדפים, אבל היום זה כבר הרבה יותר פשוט כי יש ספרים עם דפים קשיחים המתאימים בדיוק לכך. ניתן לפזר אותם על הרצפה בבית או בתוך הלול ולתת לתינוק לעיין בהם".

"אני חושבת שההתחלה אינה בספר כרוך דווקא", מוסיפה סופרת הילדים רינת פרימו. "לדעתי זה מתחיל בשירים ובסיפורים הראשונים שאנחנו שרים לילדים הרכים. כשאנחנו שרים להם את 'נד נד' ו'קן לציפור' זה לחלוטין סיפור, רק שזה סיפור מאוד פשוט ומגונן. ההמלצה הראשונה שלי להורים היא ללכת לחנות, לקחת ליד את הספר 'מאה שירים ראשונים' לא כדי לקנות, אלא רק כדי להיזכר בשירים ששרו לנו כשהיינו ילדים. השירים הללו הם הסיפורים הראשונים של הילדים ולגיל הרך זו הדרך הכי מתאימה".

מתי ניתן לעבור להקראה של ממש?
"כבר כשהם קטנטנים, בני כמה חודשים", קובע ד"ר פרגמן. "בהתחלה זה קצר מאוד, כמה דקות בלבד, וצריך לבחור ספרים עם המון חמשירים וניגונים. ניתן גם להשמיע להם את אותו הטקסט בכמה קולות: פעם בקול של כלב, פעם של חתול, פעם לאט, פעם מהר. צריך לשחק עם השפה כדי ליצור עבורם עניין. כדאי גם לגעת בילד תוך כדי ההקראה, בהתאם לטקסט. לדגדג אותו, להקפיץ אותו ולצחוק איתו. זו צריכה להיות חוויה מהנה".

"אני חושבת שניתן להתחיל כבר שהתינוק נולד", מוסיפה שלאוזר-אידה. "צריך לקרוא לו כל הזמן ספרים, אפילו אם חושבים שהוא לא מבין. בדרך זו הוא נולד לתוך עולם הספרים, הוא גדל לתוך זה".

תלונה שכיחה שנשמעת בקרב הורים היא שלתינוק אין סבלנות לשמוע ספר שלם. מה עושים במקרה כזה?

"אם התינוק חסר סבלנות ולא מוכן – לא צריך להקשות עליו", פוסקת שלאוזר-אידה. "אבל גם לא צריך להתייאש, וכשהוא רגוע אפשר לחזור ולנסות שוב. בכלל, החשוב מבחינתי הוא להקפיד שלא להקריא ספרים בכוח. אפשר גם לנסות להקריא שירים סיפוריים, כמו 'בוא אלי פרפר נחמד', שהם בדרך כלל עובדים יותר טוב על תינוקות".



להפוך חוויות יומיומיות לסיפורים

אחרי שנטענו את היסודות בגיל הינקות העבודה לא נגמרה, ממש לא. כשהילדים גדלים קצת ומתחילים לפתח את השפה, גם אם הם עדיין לא מדברים אותה, זה הזמן לעבור לסיפורים של ממש, ואפילו קצרים ביותר. לדעתה של פרימו כדי לעשות זאת אין צורך לרוץ ולרכוש את כל מגוון היצירות שבחנות הספרים הקרובה, אלא פשוט להמציא. "אני מאוד בעד להמציא סיפורים לילדים", היא מסבירה. "זה בהחלט יכול להיות בנוסף לספרים שאנחנו מקריאים להם, אבל יש משהו בילדים המאוד צעירים שמחובר לסביבה הקרובה שלהם, והופך את ההנאה שלהם לגדולה הרבה יותר כשאנחנו מספרים עליה".

לא כולנו ניחנו בכישרון ספרותי.
"ממש לא חייבים להיות סופרים בשביל זה", אומרת פרימו. "הרעיון הוא לספר על משהו שאפשר לגעת בו, לא דברים מופשטים כמו רגשות, ולספר עליו בצורה הפשוטה ביותר. לי יש תאומים בני חמש וחצי והסיפורים על ג'ורג'י הכלב המשפחתי שפוגש כלבים בטיול הבוקר הם עדיין פינוק מיוחד עבורם".

במה זה טוב יותר מספרים שכתבו מיטב הסופרים?
"עצם העובדה שההורים מכירים את היומיום של הילד או הילדה נותן להם 'פור' אמיתי על סופרים אחרים. הם יודעים מה הילד פוגש בגן, מיהן חיות הבית או החברים שלו ואילו משחקים הוא הכי אוהב, ועל הדברים האלו הילדים הכי אוהבים לשמוע, על סיטואציות מהחיים", אומרת פרימו. "אני רק רוצה להוסיף ולומר שבסיפורים הללו צריך כמה שפחות ללמד. אין סיבה להגיד שלפרח קוראים 'כלנית' אלא פשוט אומרים שזה פרח אדום וזה עץ גדול. אנחנו מספרים כדי שהם ייהנו ולא כדי להגדיר להם את שמות הפרחים".

לשלב פעילויות עם ההקראה

דרך נוספת לחבב את הספרים על ילדים מציעה שלאוזר-אידה. לדבריה, הסיפורים לא צריכים להישאר רק בתוך דפי הספר, אלא יכולים להפוך לפעילות מהנה. "בעולם של היום, כשהילדים מוצפים במדיה וכשכל כך כיף להם עם הטלוויזיה והמחשב, צריך לגרום להם לקבל את אותה הנאה מהספרים", היא מסבירה. "יש הבדל גדול בחוויה של הקריאה בין ילדים ובין מבוגרים. בעוד שמבוגר מדמיין את הסיפור כמו סרט, הילד חווה את עצמו בתוך העלילה – הוא אחת הדמויות. לכן אני חושבת שאם נעזור להם להמשיך את החוויה במציאות, נחבב עליהם עוד יותר את הספרים".

אילו פעילויות ניתן לעשות איתם?
"אפשר, למשל, אחרי שהקראנו את הספר 'האריה שאהב תות' של תרצה אתר, ללכת עם הילדים למטבח ולהכין תותים בשמנת, או סתם לאכול תותים. אחרי שמספרים את 'אבא עושה בושות' של מאיר שלו, שבו יש חלק שהוא מתאר מאוד בפירוט עוגת שוקולד, אפשר להכין עוגה כזו. כשעושים את הדברים האלו הילדים נדהמים מכך שזה אפשרי. הם יזכרו לנצח שהם עשו את העוגה הזו בעקבות הספר וזה ייצור אצלם את הקשר בין ספר להנאה. אפשר, כמובן, גם לשחק משחק, להכין תיאטרון בובות או אפילו לצאת לטיול. כל דבר שימשיך עבורם את החוויה בדרך מהנה".



קריאה משותפת גם בגיל בית הספר

הבעיה הגדולה באמת בקשר של ילדים וספרים מתרחשת בגיל בית הספר, דווקא כשהילדים מתחילים לקרוא בעצמם. בשנים אלה חלקם הגדול, גם אלו שהוריהם הקפידו להקריא להם בכל ערב ספר לפני השינה, פשוט נוטשים את עולם הספרים. כל ניסיונות השכנוע של ההורים עולים בתוהו ומדף הספרים מתחיל להעלות אבק. הסיבה לכך, כולם מסכימים, היא התחושה של ההורים שהילדים כבר צריכים לקרוא לבדם, תחושה שמובילה לכך שהם מפסיקים להקריא לילדיהם ספרים.

"יש שלב קשה במעבר בין כיתות א'-ב', כשהילד מתחיל את שלב הקריאה, לבין כיתות ג'-ד', כשהוא כבר נדרש לקריאה עצמאית", מסביר ד"ר פרגמן. "הורים רבים מניחים שהילדים כבר יסתדרו לבד ומפסיקים לשבת איתם לקרוא. זה גורם לכך שילדים מאבדים עניין. כדי שזה לא יקרה צריך להמשיך לקרוא להם".

"חשוב מאוד שלא להפסיק ללוות את הילדים בקריאה גם בגיל בית הספר", מוסיפה שלאוזר-אידה. "אסור לזרוק אותם למים. כמו שאנחנו לא מצפים מילד שרק למד ללכת שיתחיל לרוץ מרתון, כך לא ניתן לצפות מילדים שרק למדו קריאה לשבת ולקרוא בעצמם ספרים. צריך להמשיך ולהקריא לילד, ואם הוא רוצה להקריא להורה אז לאפשר לו"

"לא צריך לקרוא להם את כל הספר", אומר ד"ר פרגמן, שהתאומים שלו היום בני 12 והוא עדיין יושב איתם בכל ערב ומקריא להם סיפור, "אפשר לאמן אותם לקריאה עצמית". ד"ר פרגמן מציע שההורה יקרא פרק והילד יקרא פרק לסירוגין, או שורה שורה. "אני, למשל, הייתי עושה לילדיי, כשהם רק התחילו לקרוא, תחרויות קריאה. הכל צריך להתבצע בכיף ובלי לחץ, כדי לחבב עליהם את הקריאה וכדי שהיא תישאר איתם לאורך כל החיים. צריך גם להקפיד שהם יקראו נכון ויפתחו את השפה, אבל אני מדגיש, רק בכיף. אם הם ירגישו שההורה לוחץ עליהם הילדים פשוט לא ירצו לקרוא יותר".

בחלק השני של הכתבה: איך בוחרים ספר טוב לילדים, מדוע ילדים חוזרים לספרים שקראו בגילאים צעירים יותר וכיצד ניתן להפוך ילדים לאוהבי ספר»

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה