מגדלים תולעת ספרים – חלק ב'

לחלק א'»

חופש הקריאה

איך בוחרים ספר טוב? לדעת פרימו התשובה פשוטה ביותר: "סיפור שמעניק לילד חוויה הוא סיפור טוב, בעיקר אם אין בו מוסר השכל, מה שכל כך הרבה ספרי ילדים מתאמצים לייצר", היא קובעת. "כמו שאנחנו, בתור מבוגרים, קוראים סיפור ושופטים אותו לפי המשיכה שלנו אליו, כך גם צריך לשפוט ספר ילדים".

איך בודקים זאת בפועל?
"לדעתי חשוב לקרוא את הספר בקול רם ולראות איך זה מתיישב על הלשון, כמה זה כיף. בגילאים הצעירים, כשהספרים עדיין קצרים, העניין פשוט מאוד".

"הכלל הראשון, לדעתי, הוא לבחור ספר שההורה אוהב להקריא", אומר ד"ר פרגמן. "צריך להגיע אל הילד עם ספרים שאני, בתור הורה, מחובר אליהם. כך הילד יראה שאני מתלהב ויתלהב גם הוא. בנוסף, צריך להתחבר לעולם של הילד ולבחור דברים שמעניינים אותו. ספר טוב יגרום להנאה גם להורה וגם לילד. אני ואשתי, למשל, אוהבים דברים שונים ולכן אנחנו מקריאים לילדינו ספרים שונים".

שלאוזר-אידה מדגישה שבכל מקרה חשוב מאוד לכבד את טעמם של הילדים בספרים, גם אם הוא ממש לא הטעם שלנו. "חוסר הכבוד הזה מתרחש בעיקר בגילאי בית הספר, כאשר ילדים שכן אוהבים לקרוא מביאים ספר מהספרייה שנראה לנו טיפשי, למשל", היא מסבירה. "אסור בשום פנים ואופן, ולצערי יש הורים ומורים שעושים זאת, להגיד לילד מה אנחנו חושבים. צריך לתת לספר את הכבוד הראוי וכמובן לכבד את טעמו האישי של הילד. חשוב גם לא להיות מודאגים מכך. ילד שרגיל לקרוא צריך לפתח את הטעם האישי שלו, אשר ישתבח בהדרגה".

"אם הצלחנו והם אוהבים כבר את האינטימיות של ילד-ספר אז צריך פשוט לתת להם לקרוא מה שהם רוצים", מוסיפה גם פרימו, "זו זכותם המלאה. הם מחפשים אוטונומיה וחלק ממנה זה לקרוא ספרים שמבוגרים לא ממליצים עליהם, כמו ספרים המבוססים על סדרות טלוויזיה. למרות החולאים של ספרות מהסוג הזה היא מצדיקה את עצמה. את כל העבודה אנחנו צריכים לעשות עד גיל הקריאה".

אז אנחנו אמורים לרכוש כל מה שהם מבקשים, גם אם זה נראה לנו לא מתאים?
"אנחנו לא חייבים לקנות ספר כזה, אבל הילדים יכולים בקלות לשאול אותו בספרייה. בתי, בת השמונה, קיבלה ליום ההולדת את הספר 'השביעייה הסודית'. מבחינתי זהו ספר כל כך סקסיסטי ואני לא הייתי מביאה לה אותו בעצמי, אבל התענוג של לראות אותה שוכבת עם הרגליים על הספה וקוראת היה עבורי עצום. צריך להמשיך לרכוש להם את הספרים שאנחנו מעריכים כטובים, אבל גם לתת להם אוטונומיה לבחור מה שהם רוצים. לא חייבים לעודד זבל, אבל אסור לשלול אותו".



לאפשר לילדים להתאהב בספרים

סופרת הילדים מיריק שניר, שספריה הפכו לאבן דרך בהקניית השפה לילדים, מאמינה שהאהבה לספרים היא טבע האדם, רק חשוב שלא נקלקל אותה. שניר, אמא לתשעה, סבורה כי בכל ילד מוטבעים הרצון והיכולת ללמד את עצמו לקרוא, והבעיה היחידה היא שאנחנו ההורים מפריעים, גם אם אין לנו כל כוונה לעשות זאת

למה חשוב לאפשר לילדים ללמד את עצמם לקרוא?
שניר: "כאשר ילד מצליח לרכוש את הקריאה בדרכו, בעצמו, בזמן ובאופן שמתאימים לו, הוא מעריך את עצמו יותר ואוהב את עצמו יותר, והתחושות החיוביות הללו נקשרות לקריאה, לספרים וללמידה בכלל. זה עיקרון שחשוב להבין. ילד צריך לאהוב את עצמו בספרים כדי שיאהב ספרים. הוא הופך לסרבן ספרים, או שונא לקרוא, כשהמפגש עם הספר לא תורם באופן משמעותי להתפתחותו, לאישיותו ולחייו ואף מתסכל אותו".

איך אנחנו, כהורים, מפריעים לתהליך הזה?
"בגיל חצי שנה, ילד כבר יושב ומעלעל בספרים. אילו שאלנו אותו 'מה אתה עושה?' והוא היה מסוגל להשיב, הוא כנראה היה עונה: 'אני קורא'. באותה תקופה אנחנו מתחילים לספר לו את הספר הראשון, שיש בו ציור ומילה בכל דף. תוך זמן קצר הילד שלנו מצטרף לקריאה. הוא משמיע צלילים שונים מול כל תמונה ומרגיש, בצדק, שהוא מתקדם ברכישת הקריאה, שהוא קורא מאה אחוז של הטקסט. אנחנו, כמובן, מעודדים זאת, אבל לא מתייחסים לכך כמוהו, כאל קריאה.

"בשלב מסוים אנחנו אומרים לעצמנו שאין טעם להמשיך ולקרוא לו ספרים פשוטים כל כך, עד שהוא יגיד בית או ציפור באופן מושלם. אנחנו קולטים, בתחושה עמומה, שהיכולת שלו להבין את המילים מקדימה את היכולת שלו להגיד אותן. אנחנו מתקדמים לספר הבא מבלי להביא בחשבון שעבור הילד להגיד את המילים בקול רם, זו קריאה. אנחנו אמנם לא לגמרי טועים, ואכן מיומנות ההקשבה שלו מקדימה את מיומנות הדיבור ואפשר ורצוי לאתגר אותה עם טקסטים ארוכים ומורכבים יותר, אך אנחנו גם מחמיצים משהו בדרך".

"את הספר הבא, כולנו קוראים כמו 'בוא אלי פרפר נח…' ומשאירים לילד להשלים את המילה. למה אנחנו מזמינים את הילד להגיד את סופי המשפטים? כי בעומק ליבנו אנחנו מרגישים שההצטרפות לקריאה גורמת לו נחת. יותר מכך, אנו חשים שאם לא נשתף אותו בקריאה הוא עלול להצביע ברגליים ולא להמשיך להקשיב. הילד אמנם נהנה להיות שותף זוטר בקריאה, אך עמוק בתוכו הוא מתחיל להרגיש שיש בעיה. הוא כבר לא קורא מאה אחוז של הטקסט, ושאלות מעין אלה מתחילות להטריד אותו: 'למה אני לא מצליח ומתקדם כמו בהתחלה?', 'מה לא הבנתי נכון בעניין הקריאה?'. ושוב, מבלי להיות ערים לכך, אנחנו עוברים לספר הבא וככל שהטקסט מתארך הילד הופך מקורא אקטיבי לשומע פסיבי והתסכול והשאלות מחריפים."

למה זה גורם?
"יש ילדים שזה הופך אותם לסרבני ספרים. זה יכול לקרות כבר בגיל מוקדם מאוד. יש ילדים שמשלימים באופן זמני עם היותם מאזינים לסיפורים בלבד, ובין אלו לאלו, קיימות אינסוף וריאציות. הסרבנים והמשלימים ממשיכים בסתר ליבם לשאול את עצמם 'מהו סוד הקריאה?' ויום אחד, כל ילד בזמנו, עולה על תגלית מרעישה. הוא מגלה שמה שאנחנו קוראים לו בספר זה לא הציור אלא הכתוב. בשלב הזה הוא אומר לעצמו: 'אה, בגלל זה לא הצלחתי לקרוא עד עכשיו. פשוט לא הסתכלתי לכיוון הנכון. עכשיו אסתכל לשם היטב ואצליח'. והוא מסתכל לכיוון הנכון, מזיז את האצבע על הכתוב, עושה את עצמו קורא, אבל שם יש כבר כל כך הרבה טקסט שהסיכוי שלו ללמד את עצמו קריאה באופן טבעי קטן מאוד".



לא לזנוח את הספרים הקלים

שניר מסבירה שבשלב הזה, שבו ילדים מבינים שמה שצריך לקרוא הוא המילים ולא הציורים, עולה במוחם רעיון מבריק: לחזור לספרים הקצרים, עם מעט מילים, איתם יש להם סיכוי טוב יותר להצליח לקרוא. "הם הולכים למדף, מוציאים את הספרים שקראנו להם כשהם היו קטנים, אותם הם יודעים בעל פה, ומתעקשים על שעת סיפור איתם", היא מתארת מצב שמוכר להורים רבים.

"זה יכול להתרחש בגן, בכיתה או אפילו בחנות הספרים. אנחנו נדהמים ונבוכים ולא מבינים את פשר הנסיגה הזאת. על כן מישהו, איפה שהוא, אומר לילד את המשפט המוכר כל כך: 'אבל זה ספר לקטנים ואתה כבר גדול'. הקביעה הזו מעמידה את הילד מול דילמה קשה מאוד: 'מה יותר חשוב, להצליח ללמד את עצמי לקרוא או להיחשב גדול?'. מניסיוני, הילדים שיחליטו שיותר חשוב להם ללמד את עצמם לקרוא ויזכו בסביבה תומכת, ובספרים המתאימים, אכן יצליחו להתקדם בקריאה. ילדים שהסביבה שלהם תתנגד לקריאת הספרים הללו ייאלצו לוותר ועלולים להגיע מתוסכלים וחרדים לכיתה א'. הוסיפו לכך את דאגת ההורים, את העומס של המורה, את הלחץ ממשרד החינוך, את ההשוואה לילדים אחרים, את שיטות ההוראה המתחלפות ועוד, והרי לכם מתכון לקשיים ולבעיות".

אם כך, מה צריך ההורה לעשות?
"לאורך כל התקופה, מינקות ועד קריאה, במקביל לספרים הנהדרים והחשובים שבהם המלל הולך ומתארך בהדרגה, ולא במקומם, צריכים להימצא בסביבת הילד גם ספרים קלים לקריאה, עם מעט מילים", מדגישה שניר. "לא ספרים מסוג 'דנה קמה דנה נמה', אלא ספרים עם טקסט משמעותי לילדים ולהוריהם, ספרים המתארים מצבים בחייהם, אחרת למה שירצו לקרוא ספרים? ילד מבין מה שרובנו לא מבינים, שרכישת הקריאה איננה מטרה אלא אמצעי להשתלב בסביבתו ברמה שלא יוכל להגיע אליה ללא קריאה. הספרים שהוא פוגש חייבים לשכנע אותו שאכן רכישת הקריאה ראויה וחשובה ותורמת לאיכות החיים שלו".

שניר מדגישה שמטרתה היא לא ללחוץ על ילדים לקרוא מגיל צעיר, אלא לאפשר לילדים להגשים את מה שהם החליטו שחשוב בשבילם, בדרך שלהם ובזמן המתאים להם. "בסופו של דבר כולם יודעים לקרוא, אבל ההבדל בין ילד שחווה לימוד קריאה בתהליך אישי וטבעי לבין ילד שלא, יהיה בתחושות שייבנו בו ביחס לקריאה ולספרים, כמו גם ביחס אלינו המלווים אותו ואל התרבות שבה הוא גדל", היא מסכמת.



כך תהפכו את ילדיכם לאוהבי ספר

• מגיל אפס: חשפו את הילד לספרים כבר בגיל הינקות. פזרו לו את הספרים על הרצפה או בלול על מנת שיוכל לחקור אותם. ספרים קשיחים מאוד מתאימים לכך.
• שיר הוא סיפור: עבור ילדים רכים שיר הוא סיפור. היזכרו בשירים שעליהם גדלתם ושירו להם אותם. שירים כמו "נד-נד", "קן לציפור" ו"פילפילון" הם עבורם סיפורים נפלאים.
• ספרים שההורים אוהבים: הקריאו לילדים ספרים שאתם אוהבים. הם יחושו בכך ויסחפו אחריכם.
• ספרים שהילדים אוהבים: הקריאו לילדיכם ספרים שאליהם הם מתחברים.
• בלי מוסר השכל: אל תציגו לילדיכם ספרים חינוכיים בלבד. מטרת הספרים היא לא לחנך אלא לגרום להנאה ולהעשיר את העולם הפנימי של הילדים.
• קריאה היא הנאה: הפכו את זמן הקריאה להנאה. עשו מהקריאה הצגה שלמה: הקריאו בקולות שונים, שלבו חידות ושתפו את הילדים בחוויה.
• לא להפסיק להקריא: אל תפסיקו להקריא לילדיכם ספרים כאשר הם לומדים לקרוא, מכיוון שזהו השלב שבו ילדים רבים מאבדים עניין בספרים. המשיכו לקרוא ביחד איתם עד שתחושו שהם אינם צריכים אתכם עוד.
• סיפור אישי: סיפור לא חייב להגיע מתוך ספר. ילדים מאוד אוהבים לשמוע סיפורים על העולם שלהם. המציאו להם סיפור על חיית המחמד הפרטית, על הבובה שהם אוהבים וכמובן עליהם.

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה