מבצע 1+1

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אנשים אוהבים לחשוב על עצמם כשנונים במיוחד, בעוד שרובנו למעשה בנאליים להחריד. כבר כתבתי פעם על התגובות המעצבנות שאני מקבלת ברחוב כאמא לתאומים, אבל יש עוד משפט שחוזר על עצמו: "מה, היה מבצע אחד פלוס אחד בבית יולדות?".

בפעם הראשונה זה הצחיק, בפעם השנייה זה היה חביב, אחר כך מיציתי את הבדיחה. אולי בגלל שמאז שהתאומים נולדו, נעשיתי אובססיבית לגבי מבצעים. ככה זה כשההוצאות כפולות.

הכל כפול

זה מתחיל כבר בהזמנת הלידה, שכוללת שתי מיטות, שני מזרנים, כמות כפולה של מצעים ובגדים ראשונים. בנוסף לכך יש הורים לתאומים, ואנחנו ביניהם – שעוברים דירה או משפצים כדי להתאים את מעונם לגידול שני ילדים במקביל. וכל זה קורה עוד לפני הולדת הצאצאים.

לאחר הלידה, ההוצאות רק הולכות וגדלות. כמות החיתולים העצומה שנזקקתי לה, דרשה ממני להיות ערנית כל הזמן למבצעים. חברותיי ואני היינו מעבירות בינינו את המסר כמו במבצע צבאי מתוכנן – איפה המבצע? עד כמה הוא שווה? וכמה כסף צריך להוציא כדי לקבל את הזכאות בהנחה הנחשקת?

לא פעם השארתי את התאומים עם אמא שלי ונסעתי לחנות עם המכונית כדי למלא אותה בחבילות חיתולים, וכשהגעתי התברר לי כי אזלה המידה הנחוצה. איכשהו, תמיד הייתה חסרה המידה שהייתי צריכה. ואז למדתי את הטריק: קונים במבצע חיתולים בכל מידה שיש, ושבוע אחר כך באים להחליף.

מלבד קניית מצרכי יסוד, גידול תאומים מייקר את המחיה בבית ברבדים נוספים. אתם יודעים כמה כביסות עושים כשיש תינוק בבית? עכשיו תכפילו את כמות הכביסות ותבינו כמה מים, חשמל ואבקת כביסה לתינוקות + מרכך תואם, זרמו אצלי בחודשים הראשונים של יהונתן ועלמה.

וזה לא הכל, השהייה עם שני תינוקות גם דורשת סיוע נוסף, של מטפלת, עוזרת או אופר. אפשרות אחרת היא צמצום שעות העבודה של האב לטובת נוכחות בבית. גם לזה כמובן יש משמעות כלכלית כבדה. הדרך שאני בחרתי היא להישאר עם התאומים, לעבוד מהבית, ולצמצם עבודה למינימום ההכרחי. המשכורת שלי כמובן הייתה בהתאם.

בהמשך, כשהגיע הזמן לרשום את התאומים לגן, ההוצאות שוב גדלו משמעותית. ואם תהיתם לגבי הנחה, אז בדרך כלל לתאומים יש הנחה קבועה של עשרה אחוז על שכר לימוד. נו, גם זה סוג של מבצע…



די לבזבוז

השבוע החלטתי לעשות סדר בבית ולארגן לילדים שלי חדר משחקים. לצורך כך הסכמתי להקריב את מה שהיה פעם חדר העבודה שלי, עד שהפך לסוג של מחסן. פינוי החדר הבהיר לי שוב, שמלבד ההוצאה הכפולה, אנחנו נאלצים גם לבזבז המון מהציוד שאנחנו קונים.

אם הורים לילדים יחידאים יכולים להעביר את עיקר הציוד מילד לילד, הרי שאנחנו צריכים לקנות הכל כפול. כאשר תם מועד השימוש בציוד, אין לנו מקום לאחסן את הדברים ואנחנו נאלצים להיפטר מהם.

כך היה עם המיטות, שמכרנו לזוג עם תאומים, כך היה עם האופניים הראשונים, שתרמנו דרך עמותה מקומית, וכך קורה גם עם ערימת הבגדים הענקית שנאגרת, עד שמחוסר מקום אנחנו מעבירים גם אותה לתרומה.

כולנו רוצים להעניק לילדינו את הטוב ביותר. בחברת השפע המערבית אנחנו נוטים לחשוב שלהעניק פירושו לשלם תמורת זה. לקח לי ארבע שנים להבין שיש הרבה הוצאות שהן כורח, אבל לצדן גם הוצאות מיותרות שנובעות משטיפת מוח מסחרית. אני מקווה שההבנה הזו תוליד גם חסכנות מסוימת. אחרי הכל, המיתון לא מדלג על משפחות עם תאומים.

הורים לתאומים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות אלינו לתיבת המייל. הסיפורים הנבחרים יתפרסמו באתר ובמגזין להיות משפחה.

 

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, ינואר 2010

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק