מבט לחדשות
ילדינו חשופים לאירועים חדשותיים קיצוניים כמו רצח, לתכנים קשים ביום הזיכרון וביום השואה ועוד. איך מסייעים להם לעבד מידע קשה?
בעידן שבו אמצעי התקשורת נגישים לכל – עיתונים, רדיו, טלוויזיה, מחשב – לא קיימת אפשרות של ממש למנוע את חשיפתם של ילדינו לחדשות ולדיווחים קשים, גם אם מאוד נרצה. ילד יכול לראות חדשות בטלוויזיה הפתוחה אצל חבר בבית או סתם במסעדה בחוץ, לקרוא כותרת בעיתון שמונח במקום אקראי, להדליק מחשב ולהיות נגיש לחדשות היום באינטרנט, או להאזין לרדיו הפתוח במהלך הנסיעה במכונית בדרך לבית הספר.
המידע זורם לילדים, כמו למבוגרים, והם נחשפים לאירועים המתרחשים סביבם וקולטים את אותו המידע שאנו קולטים, אולם להם חסרה עדיין היכולת הקוגניטיבית שתספק להם פרשנות נכונה שלו. עקב כך, הם חווים חוויות רגשיות בלתי מעובדות, והבעיה הגדולה נוצרת כאשר הם נחשפים לחדשות המתארות מצבים קיצוניים ומעוררות מחשבות עגומות, כדוגמת: "האם גם לי זה יכול לקרות?", "האם במשפחה שלי מבוגר עלול לפגוע בילד?", "ייתכן שהילדים האלו לא התנהגו יפה ולכן זה קרה להם?", "מה יכול להציל ילד ממצב כזה?", ו"מי ישמור עלי?".
אני זוכרת את עצמי נחשפת לראשונה, בסביבות כיתה ג'-ד', לנושא השואה. צפיתי בטלוויזיה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בסרט דוקומנטרי ופתאום זה היכה בי. לא יכולתי לעכל ולהכיל את המידע המטלטל הזה ולא הפסקתי לבכות כל אותו היום. ההבנה שיש רוע ואכזריות בלתי נסבלים בעולם היא קשה מנשוא עבור ילד קטן. שאלות שחזרו ועלו אצלי, ועד היום הן נשאלות מדי שנה, כמו מדוע רצחו כל כך הרבה אנשים וכיצד ייתכן שאף אחד לא מנע את זה, השפיעו על תפישת העולם שלי לטווח הארוך.
ההורים הם הפילטר
כידוע ולצערנו, מדינת ישראל מספקת כמות נכבדה מאוד של ידיעות וחדשות "קשות" שיש בהן קושי לעיכול למבוגרים, ועל אחת כמה וכמה עבור ילדים ובני נוער. אף על פי כן, ברוב המשפחות, בשעת הערב מכשיר הטלוויזיה פתוח, התמונות מרצדות וקול הקריין נשמע ומהדהד בראשם של כל בני הבית, גם תוך כדי ביצוע מטלות נוספות.
ד"ר אריה טבעון, בעל מכון טבעון לשירותים פסיכולוגים משולבים, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי העוסק בהתמודדות ילדים עם מצבי לחץ, מציין כי אכן הילדים כיום חשופים הרבה יותר מבעבר לאירועים קשים בתקשורת. "ראשית, חשוב לציין כי ישנה עלייה ברמת הדיווח על דברים דרמטיים לעומת התקופה שבה אנו היינו ילדים. אז לא היינו חשופים לתיאורים מפורטים כל כך של אלימות ופשע. בנוסף, קיים כיום בלבלול אצל ההורים כי נראה שהכל אפשרי וגלוי ונגמרה הצנזורה כלפי ילדים, מותר להגיד הכל לידם והגבולות בין מבוגרים לילדים היטשטשו".
"הורים רבים מאמצים כיום גישה שזה בסדר שילד יהיה שותף להכל וייחשף לדברים שפעם נחשבו טאבו של עולם המבוגרים בלבד. חלק מהתפקיד של ההורים הוא לשמש כמעין פילטר שאמור להגן על הילד, והאינפורמציה שאליה נחשפים הילדים בהחלט דורשת סינון".
אז פשוט צריך להסתיר את המידע הזה מהילדים?
"מצד אחד לא צריך להסתיר מהילדים מידע, אולם מצד שני בהחלט לא להשאיר את הכל פתוח וגלוי, גם אם נראה לנו שהילד בוגר ואינו מגיב לנושאים כבדים. התקשורת, עם התרחשות אירוע חריג, חוזרת שוב ושוב על אותו מידע ומציגה את אותן תמונות גם אם אין חדש. האינפורמציה הזו מטביעה בכוח את התמונות פנימה בראשו של הילד, בעוד שאין כל סיבה שילד יהיה חשוף למידע מסוג זה כמה פעמים. החזרה היא כמו מנטרה שיש בה מסרים מכוונים שמחלחלים ומשפיעים".
"במקרה של רצח הילדה רוז בידי סבה", מדגים ד"ר טבעון, "התוכן חזר על עצמו במשך תקופה ארוכה עם אותם משפטים ותיאורים. ילד יכול לקשר בעתיד את הנושא ששמע בחדשות לאירוע אחר וזו יכולה להיות טראומה מצטברת. טראומה פירושה חשיפת יתר, מגע עוצמתי מדי, והדבר נכון גם לגבי מידע אחר המציף את הילדים ושקשה להם להכיל ולהבין אותו כראוי. לכן חשוב מאוד להיות קשוב לילדים ולא לאפשר להם להיות חשופים שוב ושוב לאותם תכנים קשים".
מהן התגובות הרגשיות של ילדים בעת חשיפה לחדשות קשות לצפייה? כיצד ילדים מעבדים דיווחים על מוות, למשל, תאונת דרכים, פיגועים, רצח, נפילה של חייל בשבי ועוד?
"ישנן תגובות מיידיות וישנן תגובות מאוחרות. יש ילדים שמגיבים מיידית, מתעניינים, שואלים שאלות ומתייחסים לאירוע עצמו, וזה דבר טוב כי קיימת יצירת תקשורת ואפשר לדעת מה הם קלטו ומה עובר עליהם. ילדים אחרים יחוו תגובות של חרדה או יגיבו בדרך של התעלמות והתרחקות מהנושא, כמו יציאה מהחדר או בחירת משחק מסוים".
"ישנם ילדים שכביכול לא יגיבו כלל, בעוד בתוכם הם מושפעים מאוד מהאירוע. התנהגותם תוכל להתבטא בתגובות מאוחרות יותר ולאו דווקא ישירות, כמו קשיים לישון בלילה או היצמדות להורים, וגם תגובות גופניות, התנהגותיות ונפשיות אחרות כמו הרטבה בלילה, רגרסיה, הגעה למיטת ההורים מדי לילה, בקשה לישון עם אור, שינויים בתיאבון או קשיים בהירגעות, הימנעויות מיציאה מהבית, ממפגש עם חברים, ממשחק ועוד. תופעות של פחד וחרדה אמיתית יכולות להתבטא אצל ילדים במועקה נפשית שלפיה הם מדווחים על קושי לנשום, הזעה, לחץ בחזה או בבטן, בכי ולחץ".
"המנגנונים אצל ילדים עובדים בצורה ברורה של שחור ולבן, טוב ורע, והעוצמה יכולה להיות קיצונית. ילדים צעירים מתקשים יותר לבטא ישירות את רגשותיהם ומחשבותיהם, והם מבטאים סימנים של לחץ. אלה תופעות נורמליות כתגובה למצבים לא נורמליים. בנוסף, ילדים הם בעלי חשיבה מאגית, המייחסת כוחות קסם לחפצים ולגורמים שונים כחלק טבעי בעולם".
"לחשיבה המאגית יש צדדים שונים: צדדים חיוביים כאשר מייחסים כוחות לחפצים כגורמים מגינים, וצדדים מקשים כאשר ילדים עשויים לחבר גורמים שונים לכדי תמונה חרדתית כוללת. כאן תפקידנו כמבוגרים להבהיר ולעשות סדר. לא הכל קשור בהכל: לא כל ערבי הוא מחבל, לא כל רעש מבשר התפוצצות. עלינו לעזור לילד החרד לעשות הפרדה תוך כדי הסבר מה קשור ומה שייך לגורמים המפחידים. חשוב לעזור לו להפריד ככל האפשר בין עובדות לבין שמועות, דמיונות וחלומות מציפים", מסביר ד"ר טבעון.
לעודד אותם לדבר על זה
כולנו יודעים שלא תמיד יש באפשרותנו לסנן או לצמצם את מידת החשיפה של הילדים לחדשות הרעות באמצעי התקשורת. הרי אנחנו לא שולטים במה שהקריין יאמר בעת שידור החדשות ברדיו, למשל, כשאנחנו מסיעים אותם לגנים או לבית הספר. איך לנהוג במקרה שהילדים נחשפו לחדשות קשות והם שואלים אותנו על כך? האם רצוי לעודד שיחה ולדבר על הנושא או לנסות להעביר נושא ולספק מידע מינימלי בעניין?
ד"ר טבעון סבור כי התפקיד שלנו כמבוגרים הוא לא לפחד לדבר על הדברים שמציקים לילד. "עלינו להפוך חרדות, שהן מופשטות יותר, לפחדים ברורים כדי לנסות לאפשר לילד להתמודד ולעזור לו בצורה מוגדרת יותר של סיבה ומסובב", הוא מסביר. "שאלות כמו: 'ממה אתה פוחד?' או 'מה אתה מפחד שיקרה?' יכולות לכוון את הילד לדבר על פחד ספציפי, ומכאן ניתן להסביר לו ולהפוך חרדה לפחד שנעשה ממוקד וקטן יותר".
האם ישנן המלצות להורים איך להתנהג בתקופה שבה החדשות קשות ויש סיכוי סביר שילדיהם יחשפו לתכנים שלא בהכרח מתאימים להבנתם ולגילם?
"ילדים רבים נחשפים לנושאים לא קלים ומפתחים חרדות מכיוון שהם עושים פרשנויות בהתאם להבנתם. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי השִגרה מאוד חשובה עבור ילדים בתקופות של פחדים. ישנם הורים שרוצים כביכול להגן על הילד ולכן לא שולחים אותו לבית הספר או להיפגש עם חברים, מסכימים שיישאר איתם ויבוא איתם לכל מקום כי נראה שהוא זקוק להם. אולם כך הם בעצם משדרים לו מסר שאכן הוא לא מסוגל להתגבר ולהתמודד ואפילו מעצימים את הפחד שלו. ידוע שהשגרה מאפשרת לילד להמשיך בחיים תקינים, היא משכיחה פחדים, ודרך קשר עם ילדים אחרים הילד נפתח ועובר הלאה".
"בנוסף, נושא המשחק מאוד חשוב לילדים כדי להתמודד עם תחושות ופחדים. ילדים משחזרים באמצעות משחק דברים שעוברים עליהם, שהם ראו או שמעו, שהיה להם עצוב או קשה, וזה בעצם מאפשר טיפול ושחרור. השגרה היא אמצעי ביטחון לילד ולכולנו וחשוב להיות עקביים ולדבוק בסדר יום ובכללים שיש בכל משפחה".
מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כשאנו מגלים שלילד שלנו יש פחדים וחרדות? האם לחכות עד שהפחדים יעברו מעצמם, לקחת את הילד לטיפול או לעבור איתו יחד את המשבר?
"חשוב להדגיש בפני הילדים כי פחדים קיימים אצל כולנו ומותר לפחד. הם צריכים את האישור שלנו וחשוב לעודד אותם לשוחח על הפחד ולפתח איתם דיאלוג כדי לתת לגיטימציה לפחד שלהם. ילדים שלא מספרים ולא מדברים יכולים להתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר אצלם, כי ההיגיון שלהם אומר להם שהם לא בסדר אם הם מפחדים".
"לא פעם הורים מפחדים מהפחד של הילד שלהם ומנסים להתעלם ממנו כדי שזה יעבור לו. למעשה, צריך להתקרב ולנסות 'להיכנס לראש שלו' ולהיות קשוב וביחד איתו. מותר לדבר על הפחדים, לשאול שאלות ולהציע לילד כמה פרשנויות שמהן הוא יכול לבחור".
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)