עינת נתן, איך יכולת לעולל את זה למוניטין שלך?
הריאליטי הכי הזוי על המסך הגיע לסיומו, וברכות למשפחת הלפרין על הזכייה ב"מבחן ההורים הגדול" בקשת 12. רק בואו נקווה שסגנון ההורות שלהם לא ישמש דוגמה להורים אחרים
גילוי נאות: נגמרה לי הסבלנות לדידקטיות המוגזמת של עינת נתן. אני יודעת ששחטתי עכשיו פרה קדושה של אימהות רבות בישראל, שקוראות את הספרים שלה, מאזינות לפודקאסט שלה ובאופן כללי מגדלות את ילדיהן על פי מוצא פיה, אבל תכלס – די. מספיק. אני מבינה, עינת, הנחיית ריאליטי זה אחלה לחשבון הבנק, אבל מה עם המוניטין שלך? באמת הסכמת לשתף פעולה עם הדבר הזה? לעזור להורים לעשות מניפולציות על הילדים שלהם? לא מקצועי בעליל. אל תעלבי, אבל אם את בוטה, אז גם לי מותר. ולא, לא קניתי את המבט הדרמטי למצלמה.
>> למה רותם סלע נמנעת מלחשוף את ילדיה ברשת?
ועכשיו נחזור לגמר שלנו: משפחת הלפרין או משפחת צבר? מי הולכת לנצח בגמר של אחת מתוכניות הריאליטי ההזויות שיצא לי לראות על המסך? כמובן, הגמר הולך לערער את כל היסודות: פיקניק משפחתי, הקמת אוהל, הדלקת אש ואורחת מיוחדת שמגיעה לבקר בהפתעה. תיכף נתייחס לאינפוט של האורחות המיוחדות, אבל עוד קודם לכן, בואו נדבר על המשימה. משפחת הלפרין ממוקדת משימה. זה נותן ללוי לגיטימציה לרדות בילד, כדי שיאסוף את הזרדים מהר יותר. להסתובב באיזה מקום שכוח אל עם צוות צילום שרק מחכה לצלם עוד רגע מביך או מבאס שלכם יחד – אני באמת תוהה איך יגיבו הילדים, כשמישהו יגיד להם שראו אותם בטלוויזיה. בואו נקווה באמת שהילדים של היום לא צופים צפייה ליניארית על הספה מול המסך.
להסתובב באיזה מקום שכוח אל עם צוות צילום שרק מחכה לצלם עוד רגע מביך או מבאס שלכם יחד – אני באמת תוהה איך יגיבו הילדים, כשמישהו יגיד להם שראו אותם בטלוויזיה
אז יופי, האוהל עומד, הקרטושק'ס בתוך המדורה, המרשמלו על השיפוד. את משפחת הלפרין מגיעה לבקר סבתא, ולא סתם סבתא, אלא אימא של לוי, שמביאה איתה אלבום תמונות ואג'נדה ברורה: ילדים ללא גבולות הם ילדים ללא חומת מגן. סיפורון נוסף על אבא של לוי, יקה קשוח, שרק צלילי המכונית שלו כשהיא מתקרבת אל הבית, גורמת לילדים לקפוא במקום. איזה יופי, אבל היי, יש להם גבולות. משפחת צברי מארחת את הדודה, אחותה של האם, שמעבירה את הנושא בזריזות לענייני טיפולי פוריות. רגע מרגש, שכמובן שוב לוקח אותנו לאתגרי הדמוגרפיה של הפריות וכדומה. בסופו של דבר, הכל מתמסמס. כמה הורים יכולים להכיל את הילדים כשהם רעבים, כשהם עייפים? אם שרדנו את הפיקניק המאולתר, מחכה לנו אתגר נוסף – מעבר במים קפואים. קחו אותם למיידנק ותעשו איתם את מצעד החיים במלואו. גם לומדים מורשת וגם זוכים בגמר. מוזר איך בהפקה לא חשבו על זה.
והנה תודה לאל, עברנו לשאלות קיטבג מהיציע. השאלה הראשונה מפילה מהרגליים: "מה תגידו אם חיים יצא מהארון". טוב, סטופ, כיבוי, אישור. ברור שזו שאלה שכל חילוני ירצה לשאול חרדי או דתי אחר. אבל רבאק, למה לפתוח בזה? דווקא מיכל עונה תשובה נהדרת, אבל לא כל כך נותנים לה להביע את דעתה. אולי הריאליטי הבא צריך להיות קשור ליכולת לפתח טאקט כלפי אנשים אחרים. כשאת משפחת צברי שואלים "איך אתם כועסים?", ג'ני ממש מתקשה להאמין. היא, בדיוק כמו סבתא הלפרין, פריקית של גבולות. מסתבר שאצלם זה לא יקרה, כי עוד לפני הכעס, איגור וג'ני שולחים את הילדים שלהם לעונש. נפלא, אין מה לומר. "זה לא עונש להיות בחדר". מדהים איך החינוך "הסובייטי" ממשיך להרעיל דור אחרי דור, כמו מים בצינורות רקובים של הכור בצ'רנוביל.
>> "לא משנה במה תבחרי – בית או קריירה, יהיו בך רגשות אשם"
"פחד מאבא זה בריא", אומר לוי. כבר קיבלנו רמז מטרים לזה מהסבתא, אפשר לקרוא לזה יראת כבוד, כמובן, בואו נכבס מילים עוד קצת. אני בטוחה, אגב, שברגע זה כל הצופים על הספה בבית נשמו לרווחה וטפחו לעצמם על הכתף, שהם הרבה יותר נורמליים מההזויים האלה בטלוויזיה. הרי זו התמצית של ריאליטי, לא? אגב, אי אפשר שלא לשים לב לכך שבהשוואה לשאלות למשפחת צברי, השאלות למשפחת הלפרין הרבה יותר נוקבות. לא צריך להיות פסיכולוג או מטפל כדי לשים לב לסקרנות ולמציצנות המהולות בקצת קסנופוביה – הרי מבחינתם מדובר בעוף מוזר בנוף חילוני מגוון.
והנה העונה הזאת הסתיימה, המנחים שלנו יחזרו להקליט פודקאסטים, להתראיין בטלוויזיה ולבסס את המומחיות שלהם על המסך על חשבון האחרים, ואני באמת מקווה שהם זוכרים עדיין אין לטפל באנשים באמת, בלי לחשוב איך זה יראה על המסך.
הבחירה הזאת מעידה על כך שההורה הישראלי עדיין מעדיף את הילדים שלו כחיילות וחיילים ממושמעים, רובוטים קטנים שעושים הכל כדי לרצות את המבוגרים
אבל מזל טוב למשפחת הלפרין שזכתה בעונה הזו של התוכנית (ובואו נקווה שתהיה האחרונה). הבחירה הזאת מעידה על כך שההורה הישראלי עדיין מעדיף את הילדים שלו כחיילות וחיילים ממושמעים, רובוטים קטנים שעושים הכל כדי לרצות את המבוגרים (וכנראה גם החשובים) מהם. זו תמציתה, למרבה הצער, של ההורות הישראלית, שבהרבה מצבים מאופיינת בצביעות ובסטנדרטים כפולים, כשההורה פחות חושב על הילד, ויותר דואג למה יגידו האחרים, ובו בזמן לא מהסס לשפוט את סביבתו. מצד שני, השיפוטיות, החשש להיות שונה, ובו בזמן הרצון הכמעט אובססיבי לבלוט מעל האחרים – זו תמצית החברה שלנו בישראל 2023. ולא צריך ילד או ילדה שיצעקו שהמלך הוא עירום.
>> דניאל גרנט: "אמא היא החברה הכי טובה שלי"
אני באמת מקווה שבזכות התוכנית, מוזרה ככל שתהיה, נלמד להסתכל על ההורות שלנו בעיניים קצת אחרות. פחות לדאוג לחיצוני ויותר לפנימי. פחות הלפרין, יותר צברי. איפשהו באמצע.