מבורסה לאורך חופי הים האגאי
אזור ים השיש שבטורקיה הוא בעצם אוצר של ארכיאולוגיה וטבע
המעבורת שחצתה את ים השיש נעה בקו ישר לכיוון החוף המזרחי. בקומה התחתונה ניצבו בסדר מופתי מכוניות ומשאיות ריקות מאנשים, ורעד המנוע הישן העביר בהן רעידות קלות. הגלים כמעט שאינם מורגשים פה. לא בכדי קוראים לאגן המים הגדול בשם מרמרה (Marmara), שפירושו "שיש".
בקומה העליונה בחדר ההמתנה ישבו האנשים קבוצות קבוצות, חלקם אוחזים בכוסות צ'אי מהביל ולוגמים אותו תוך שיחה וצחוק. רבים מתושבי איסטנבול נוהגים לצאת מדי פעם לבלות את סוף השבוע בצדו הדרומי של ים מרמרה. הנוסעים שטים 40 דקות וחוסכים כך מספר שעות של נהיגה מתישה. המוסיקה הטורקית המתנגנת ברקע מוסיפה נדבך נוסף לתחושה ההרמונית של סוף השבוע.
ים של שיש
הנוסעים נהנו מאור השקיעה, מהנוף מהבריזה. נראה שאיש מהם אינו מהרהר באינספור האירועים הדרמטיים שהתרחשו כאן: ביזאס היווני שייסד את ביזנטיון, העיר שהפכה ברבות הימים לאיסטנבול המפוארת; הרודן דרדנוס שייסר את עמו והעניק את שמו למצרי הדרדנלים המפורסמים, התוחמים ממערב את ים השיש. היוונים הכירו את המצרים בשם "הֶלֶספּוֹנט" המשמר את שמה של הנסיכה הליי שנפלה כאן, לפי המיתולוגיה, מגבו של אייל הזהב של שליח האלים הרמס.
מאות שנים לחמו המוסלמים כדי לתקוע יתד בצדו האירופי של ים מרמרה ולכבוש את בירת האימפריה הביזנטית. בחצי האי גליפולי (Galipoli) שבמצרי הדרדנלים התנהל במלחמת העולם הראשונה אחד הקרבות העזים והמפורסמים של ההיסטוריה, בו מתו יותר מחצי מיליון איש. המפקד הטורקי מוצטפה כמאל, שניהל את המערכה וגילה כריזמטיות ותעוזה, הפך לדמות הנערצת ביותר בטורקיה. לאחר עצמאות טורקיה הוא נטל לעצמו את השם אטאטורק, אבי הטורקים.
מעיר המרכבות אל האולימפוס
כבר כאשר ייסד פרוסיאס הראשון את בורסה במאה השלישית לפני הספירה, הפכה העיר שנקראה על שמו (פרוסיה) לחשובה. כתחנת דרכים בדרך המשי לסין עברו בה אנשים וסחורות והיא התפתחה למרכז משגשג ופורה, שנודע בעיקר בזכות ייצור המרכבות. כיום שומרת בורסה על אותו תחום עיסוק ומשמשת אחד ממרכזי ייצור המכוניות בטורקיה.
במאה ה-11 נכבשה העיר בידי שבטים מוסלמים והחליפה ידיים מספר פעמים עד שהפכה לבירת האימפריה המוסלמית המתהווה, המרוחקת רק 70 ק"מ בקו אווירי מקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית. השליט המוסלמי עות'מן ובנו אורח'אן ביססו בעיר את השליטה ובנו בה בזאר מקורה ומסגדים מפוארים. הצבא האדיר שהנהיגו הפך לגורם שהפיל את ממלכת הנוצרים והניח את היסוד לאימפריה העות'מאנית המפוארת.
חלק גדול מהנופשים המגיעים לבורסה נמשכים אל הר אולודאג (Uludag), שמשמעות שמו "הר גדול". בעבר האמינו תושבי האזור היוונים כי ההר הוא האולימפוס, מקום מושבם של האלים. אל הפסגה (בגובה 2,543 מטרים מעל פני הים), המשמשת בחורף כאתר סקי, ניתן לעלות ברכבל היוצא מאחד מפרברי בורסה. בתקופות החמימות יותר של השנה מטפסות מכוניות הנופשים בכביש העקלקל בין שדות פוריים ויערות. עם העלייה הופכת הצמחייה הים תיכונית שבמורדות הנמוכים ליער אשורים אלפיני. בפסגה פזורות מספר מסעדות, חלקן נראות כחנויות קצבים. המבקרים בוחרים את נתחי הבשר החי בדיוק כמו אצל הקצב ויושבים לאכול בלב הטבע. תוך דקות ממהרים המלצרים להביא לשולחן מגש ועליו סלט ירקות טרי ואקמק (לחם טורקי), מלווים באיירן (יוגורט טורקי חמצמץ) מרענן. אחרים נושאים מנגל גדול ממדים ומניחים את נתחי הבשר שנבחרו על הגחלים שהוכנו מבעוד מועד.
קרב הספריות
ממערב לבורסה נמצאים שרידי העיר טרויה (Troy), המזכירים את אחד הקרבות המפורסמים ביותר שידעה האנושות, שהתרחש במקום לפני כ-3,000 שנה. המיתולוגיה היוונית מספרת על 1,000 ספינות שיצאו מיוון כדי להציל את הלנה, האישה היפה ביותר בעולם, שנחטפה בידי הנסיך הגולה פריס.
מכאן ודרומה מתחילים החופים המפורצים של הים האגאי שנקרא על שמו של אגאוס, מי שהיה מלך אתונה. תזאוס, בנו, היה הגיבור הנערץ של העיר ורק הרקולס, דודנו וחברו, גבר עליו בכוחו. תזאוס יצא לכרתים להילחם במינוטאורוס, מפלצת שחציה אדם וחציה פר, וכאשר חזרה ספינתו ועליה מפרשים שחורים, לא ראה עוד אביו טעם לחייו, השליך את עצמו אל הים מראש סלע ונהרג. הים הנושא את שמו יזכיר לעד את סיפורו.
במרחק כארבע שעות נסיעה מדרום-מזרח לבורסה ממוקמת העיר פרגמון (Pergamon), שנחשבה לאחד המרכזים הגדולים של העולם העתיק. פרגמון התחרתה באתונה, באלכסנדריה ובאפסוס (Efes) על עוצמתה ויוקרתה. אחת הדרכים בהן התחרו הערים זו בזו הייתה במספר הספרים שהוחזקו בספריית העיר. המלך אאומנס השני, ששלט בעיר במאה השנייה לפני הספירה, היה ידוע כאספן ספרים אובססיבי. בימיו הכילה ספריית העיר פרגמון יותר מ-200 אלף ספרים ורק הספרייה של אלכסנדריה עלתה עליה. חיי התרבות המפותחים והעידוד שניתן למדעים ולכתיבה משכו לעיר מדענים וממציאים מערים שונות ומלך מצרים, שראה בחשש רב את הגירת אנשי הרוח מתחומו, הורה להפסיק את יצוא הפפירוסים (שעליהם נכתבו מרבית הספרים באותה תקופה) לפרגמון. מלך פרגמון הזועם הטיל על ממציאי עירו משימה למצוא לפפירוסים תחליף וכך הומצא נייר הפרגמנט, שנקרא על שם העיר.
בית הכנסת של המתגוששים
מדרום לפרגמון לחופי הים האגאי ממוקמת איזמיר (Izmir), מהגדולות שבערי טורקיה. "מבצר הקטיפה" קדיפקאלה ((Kadifekale שבראש הר פאגוס שולט על העיר. יורשיו של אלכסנדר מוקדון היו הראשונים לבנות כאן מבצר וגם כיום שומרות החומות המבוצרות, שריד לתקופה העות'מאנית, על עוצמתן.
במאה ה-17 הייתה הקהילה היהודית של איזמיר אחת החשובות בעולם היהודי. רבנים בעלי שם נמשכו לעיר שהייתה אחת המשגשגות בערי אסיה הקטנה, ובתחילת המאה ה-17 נולד בה יהודי בשם שבתאי צבי, שפעולותיו ומעשיו הביאו את היהדות כולה לכדי משבר עמוק.
כ-70 ק"מ ממזרח לאיזמיר נמצאת סרדיס (Sardis), בירת ממלכת לידיה העתיקה, שכבר לפני אלפי שנים הייתה מרכז פולחני. תושביה הקדומים של אנטוליה הקימו כאן מקדש לאלה הבתולה קיבלה (Kibele) והיוונים והרומאים בנו מקדש לאלת הציד ארטמיס (דיאנה בשמה הרומי), בתולה גם היא. סרדיס ידועה כעיר שבה טבעו לראשונה מטבעות כסף וזהב, ובה גם חי המלך קרסוס (560-546 לפני הספירה) בעל העושר האגדי.
בשנת 1962 התגלה בעיר בית כנסת, שנחשב למונומנט היהודי המרשים ביותר מהעת העתיקה בכל אזור אסיה הקטנה והים האגאי. יותר מ-80 כתובות ביוונית ובעברית התגלו במקום בנוסף לעשרות פסיפסים, אך הדבר המפתיע ביותר בבית הכנסת היה מיקומו: ממש בסמוך עמד גימנסיון (ביוונית "גוף עירום"), שבו נהגו בחורים צעירים להתגושש עירומים כשגופם משוח בשמן. מיקום בית הכנסת בסמוך לאתר כזה מצביע, לדעת רוב החוקרים, על מעורבותם והשתלבותם של היהודים בחיי היום יום בעיר.
ביקור במבצר הכותנה
כ-80 ק"מ מדרום-מזרח לסרדיס ממוקם אחד מאתרי הטבע המפורסמים בעולם. במשך מיליוני שנים זרמו מי מעיינות עשירים בפחמן דו-חמצני על הסלעים הקשים והותירו משקעי טרוורטין (נטף נחלים) גיריים, היוצרים תופעה דומה לאבן שבקומקומי המטבח. תופעת הטרוורטין הלבינה לחלוטין הר שלם והעניקה לו את השם "מבצר הכותנה", בטורקית פמוקאלה (Pamukkale).
המעיינות החמים נחשבו כבר בתקופות קדומות לאתרי מרפא, וכמו היום נמשכו רבים לאתר כדי לטבול ולהאריך את חייהם. עיר נופש עשירה בתיאטראות ובמקדשים נבנתה בסמוך למעיינות המפורסמים וכונתה הייראפוליס – "העיר הקדושה". כנראה שהארכת החיים המיוחלת לא עלתה בידי כולם, ורבים מעשירי יוון ורומא מתו בהייראפוליס ונקברו בקברים מפוארים, שהוקמו בעיר המתים (הנקרופוליס) שלה. חלק ממקדשי הייראפוליס שנבנו בסמוך לבריכות המים התמוטטו ושרידיהם פזורים סביב. בבריכת המים הגדולה של מעיין קליאופטרה שוחים כיום המבקרים בין שרידי עמודים שבורים וכותרות קורינתיות, ממש בתוך האתר הארכיאולוגי.
הכביש המוביל מפמוקאלה מערבה חוזר אל החופים המפורצים של הים האגאי. כפרי דייגים קטנים הפכו בעשור האחרון לעיירות נופש מקסימות. אחת מאלו היא קושאדאסי (Kushadasi). המלונות הרבים שנבנו בעיירה ולאורך המצוקים המקיפים אותה מעידים על ה"בום" התיירותי לו זוכה טורקיה (כ-20 מיליון תיירים בשנת 2005). רבים באים אך ורק כדי ליהנות מהים ומנופי החופים, אך סיבה נוספת להגיע לאזור היא ביקור באפסוס, אחת הערים החשובות, העשירות והשמורות של האימפריה הרומית.
חיים וסטייל בסגנון רומאי
הביקור באתרים ארכיאולוגיים קשה לעתים לחלק מהמבקרים. תיכוניסט מקריית מלאכי סיכם פעם את הביקור במצדה במילים "הכל הרוס וכולם מתים". אך המבקר באפסוס אינו זקוק לדמיון רב. הרחובות, המקדשים, המזרקה הציבורית (נימפאון) ובמיוחד בית השימוש – כולם קרובים לשלמות. כבר לפני יותר מ-2,200 שנה חיו כאן יותר מרבע מיליון איש, שנמשכו לתרבות הליברלית בה דגלו אנשי העיר. מקדש ארטמיס שנבנה באפסוס נחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק.
אחד המכלולים הגדולים באתר הוא בית המרחץ, שכלל מספר חדרים עם מים בטמפרטורות שונות. לכאן הגיעו עשירי העיר כדי לשוחח על פוליטיקה, להתבדח, ולעתים אף לבלות עם נשים. החלק החשוב של בית המרחץ היה חדר האדים החמים, סאונה בלשון ימינו.
מוסד חשוב נוסף שהוקם באפסוס היה בית הזונות. אחת מעשירות העיר, גברת בשם סכולסטיקה, עשתה את כספה משליטה במוסד המכניס. ברחוב השיש של העיר, בין התיאטרון הגדול לבית הספרייה, חקוקים בסלע עיטור כף רגל נשית, עיגול ומלבן. הסברה המקובלת היא שכף הרגל שימשה לצורכי פרסום, הזמנה והכוונה אל בית הזונות המפורסם. העיגול הטבוע באבן מסמל את המטבע שהלקוחות נדרשו להביא עימם והמלבן? – לא ברור, יש האומרים כרטיס אשראי.
ממבצר הדייגים למבצר התיירות
כ-150 ק"מ דרומית לאפסוס נמצאת מרמריס (Marmaris). מה שהיה פעם עיירת דייגים קטנה ומבוצרת הפך לאחד המרכזים התוססים של מערב טורקיה. המפרץ הסגור והשקט שמול העיירה נחשב לאחד היפים באזור, אך מיליוני התיירים הפוקדים את אתר הנופש המפורסם שינו את אופיו. מדי ערב רועדת הטיילת הארוכה שבחלק החדש של מרמריס בפעימות הרמקולים הענקיים של המועדונים והדיסקוטקים הרבים.
בחלק העתיק, באזור המצודה, נשמר אופייה המקורי של העיירה, עם בתים קטנים ומתקלפים הצמודים לחומות העתיקות. יציאה, ולו החטופה ביותר, להרים ולטבע הסובבים את מרמריס מגלה מציאות כפרית נשכחת: רועי צאן, כפרים קטנים, עבודות יד וכמובן החופים המפורצים המאפיינים את האזור.
כל שצריך לעשות עכשיו זה לעצור באחד הכפרים הקטנים האלה, לצעוד אל הרחבה המרכזית הסמוכה בדרך כלל למעיין, לשבת באחד מכיסאות הקש ולהזמין כוס תה תפוחים. אחר כך נותר רק לעצום את העיניים ולהתמכר לטעם החמוץ-מתוק.
גיא נוימן הוא מדריך טיולים, מרצה וצלם המתמחה בנצרות, תרבויות אמריקה הלטינית והמזרח הרחוק