מבוקש: מאצ'ו שרמנטי
יוחזרו הגברים של פעם, עם הזיפים והשערות על החזה
אוקיי בנים, הבנו. הבנו שכשאתם רוצים – גם אתם יכולים לעמוד בגבורה בעינויי האינקוויזיציה המודרנית, קרי – מריטת שערות עם שעווה. הבנו, ואפילו הפנמנו, שאתם מתים על ריחות טובים וקרמים משובחים, ואפילו הסרנו בפניכם את הכובע על הדבקות בפולחן הגוף, ועל כך שמאכלי הבריאות תפסו את מקומם של הסטייקים המדממים. ובקיצור – באה הרגישות, הלכה התבונה.
"אה?" אתם שואלים ובצדק, "על מה היא מדברת? הרי אנחנו ממציאים טילים, מחשבים וגאדג'טים מתוחכמים. לנו היא קוראת חסרי בינה?" כן, גברים יקרים ומדוגמים, אליכם אני מתכוונת. כן, גם אליך, ההוא שבפינה, שברגעים אלה ממש מתלבט בין ראלף לורן לארמאני.
נמאס לנו, בנות חווה, מזה שאתם לא משכילים להבין שאנחנו רוצות גברים. כאלה עם טעם של פעם. קצת שעירים, לא תמיד מגולחים, בסרבל עבודה או סרבל טייסים (עדיף), רצוי גם עם חוש הומור בריא, וממש לא איכפת לנו אם מעת לעת תספרו בדיחות שוביניסטיות על בלונדיניות עם ציצים גדולים. העיקר שתחזרו להיות מה שהטבע התכוון כשברא אתכם: גברים. כן, כאלה מהסוג הקשוח, בנוסח ג'יימס דין המנוח, או מרלון ברנדו, עליו השלום, ודה נירו, ייבדל לחיים ארוכים, עם השומה באמצע הפנים והמבט של הקילר בעיניים.
ולעזאזל הפמיניזם
נמאס לנו מגברים רגישים, ועם יד הלב, ה"אובר סנסיטיב" רגיש בעיקר לעצמו. במילים אחרות, אם זה היה תלוי בי ובשכמותי, כל הפמיניסטיות כבר מזמן היו נשלחות לארץ החזיות השרופות, והיו חוזרים הזמנים, בהם גבר היה גבר ואישה הייתה אישה.
מיצינו את היפוך התפקידים המעוות והבלתי-טבעי הזה. אין לנו בעיה להיות גם יפות וגם אופות, ולקינוח גם סקסיות בלילה, אבל כשזה מגיע במקביל לסידורים מתישים, עבודה סיזיפית, ותפריט שמתבסס על קערת חסה, פלא שבימים שני ורביעי כואב לנו הראש וביתר הימים סתם לא בא לנו?
חשוב שתדעו, שלפעמים, בלילה, בא לנו להתפנק קצת. מתחשק לנו שמישהו יפתח לנו את הדלת, יביא לנו פרח, יקום לכבודנו כשנקום לשירותים במסעדה, יסרב להתחלק איתנו בחשבון וגם ישקיע קצת בפור פליי. מה יש, לא הרווחנו את זה ביושר? אז קדימה בנים, תחזרו להיות ציידים.