מבוב דילן ועד ליזהר אשדות

פט שופ בויז – Elysium

בכל הקשור לתרבות הפופ – ניל טאננט וכריס לואו, הצמד שהוא פט שופ בויז כבר יותר מרבע מאה – הם מילה נרדפת ליציבות ועקביות. גם "Elysium" (גן עדן בלטינית), אלבומם החדש, הוא עוד חוליה מוצלחת בשרשרת היציבות הזו. אמנם אפשר למנות כאן כמה תקדימים: זהו אלבומם הראשון שמוקלט בארה"ב וליתר דיוק בלוס אנג'לס, והאיש שהופקד על ההפקה המוסיקלית אנדרו דוסון, המוכר בעיקר מעבודתו עם קנייה ווסט, אבל בגדול, התוצאה הסופית נשמעת פחות או יותר כמו כל אלבום קודם של צמד הבריטים. במילים אחרות: הרבה קלידים נשפכים (למשל בשיר "Invisible"), ביטים אלקטרוניים נעימים, אופציה ללהיט רחבות כובש (למשל הסינגל "Winner"), טקסטים חזקים המשודכים ללחני פופ שנעים להאזין להם עם משקה אלכוהולי המוגש עם מטריה וקש.

אולי בגלל שגן העדן הזה הוקלט בלוס אנגל'ס ואת מסגרת העטיפה המינימליסטית מספקים מי קריסטל מבריכת שחייה סופר מעוצבת זה מרגיש לפרקים כמו אלבום קיצי, אבל גם בסתיו הישראלי הוא יכול לשמש כפסקול נעים לשעת בין ערביים.

בוב דילן – Tempesta

בגיל 71, 50 שנה אחרי אלבום הבכורה, הקטר ששמו בוב דילן עדיין דוהר. טוב, אולי לא דוהר אבל בהחלט משייט בבטחה. דילן המציא את עצמו כמה וכמה פעמים לאורך הקריירה האינסופית שלו. בפאזה הנוכחית שלו הנמשכת מאז "Time Out of Mind", תקליט הקאמבק האפל מ-1997, הוא משייט עיקר במחוזות הבלוז.

"Tempest", אלבומו החדש ממשיך את הקו הבלוזי שאפיין את תקליטיו הקודמים, ודילן (שחתום על האלבום כמפיק תחת השם ג'ק פרוסט) ממשיך לייצר בעזרת ההרכב ההופעות המשובח שלו (שהופיע איתו ברמת גן לפני כשנתיים) את אותו תמהיל שורשי כל אמריקאי עם קריצות לקנטרי איטי וקורטוב של נגיעות לטיניות מדודות. ושוב, למרות שאין כאן כל בשורה חדשה או משהו שלא שמענו מדילן בעבר, מדובר בתקליט מהנה וחף מנפילות.

יזהר אשדות – עניין של הרגל

עוד לפני שמאזינים ל"עניין של הרגל", האלבום החדש של יזהר אשדות, מקבלים תחושת דז'ה וו קלה. שוב אלונה קמחי מופקדת על מרבית הטקסטים וגם שם האלבום לא בדיוק מבשר שמישהו כאן ניסה להמציא את עצמו מחדש.

אחרי כמה האזנות אמנם קשה להגדיר את "עניין של הרגל" כאלבום פורץ דרך או ככזה שבו תגלו אשדות שלא הכרתם בעבר, אך התחושה המוכרת לא פוגמת כהוא זה מהמסקנה שזהו אלבום טוב ומהנה למדי. זה מתחיל עם "זוהר" האיטי, ממשיך עם האווירה הרוסית-צרפתית של "התוכי פלובר", מדלג לקלילות של "ערב בלי טלפון" ולגרוב המשלהב של "יש לך מזל שאת בלונדינית" ומגיע עד לשיר הנושא בעל הטקסט האולטרה פוליטי.

ההפקה החכמה של אשדות ומשה לוי לצד חבורת הנגנים המגובשת הופכים את "עניין של הרגל" לתקליט רוק בורגני מוקפד, במובן הטוב של המילה.