"מאיה נורתה והלב שלה הפסיק מיד לפעום. הטלפון שלה שרד, היא לא"

יום אחרי שמאיה פודר נעלמה מהמסיבה בנובה, קיבלו הוריה את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה בלי לדעת מה עלה בגורל בתם, האם היא חיה או מתה. "בימים רגילים שמרתי על פרטיותה ולא נהגתי להסתכל בו אבל הפעם, לאור המצב, חרגתי", משחזרת אימה אילה פודר, "רציתי להבין מה קרה לה ואז נתקלתי בשיחה שלה עם עצמה והצטמררתי. מאיה למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב ובטלפון נחשף תסריט שכתבה, בשם 'לימבו'. פתאום השם הזה קיבל משמעות מצמררת".

>> נועה ארגמני מציינת יום הולדת 27: "תודה על הזכות לחיות"

"לימבו זה ריקוד", אומרת אילה, "אבל זה גם המקום בו הנשמות נמצאות בין לבין. נזכרתי ששבועיים קודם לכן, כשהיינו כל המשפחה בטיול משפחתי ביוון, ביקשתי ממאיה שתמרח על עצמה קרם הגנה כי היה לה עור מאוד בהיר, ואז היא ענתה לי 'מה זה משנה, אני לא אחיה הרבה'. הרגשתי מן דקירה בלב ואמרתי לעצמי שברגע שתהיה לה משפחה וילדים, היא תדבר אחרת".

>> צמרמורת: אמילי קופר מ"האח הגדול" שרה לזכר חברתה שנרצחה בנובה

אבל מאיה פודר כבר לא תזכה להקים משפחה. היא נרצחה חודש לפני יום הולדתה ה-26, במתקפת הפתע של מרצחי חמאס על מבלי פסטיבל נובה ועל תושבי יישובי הדרום.

ידעת באותו זמן שהיא נסעה למסיבה ברעים?
"לא. היא הייתה ערב קודם בחתונה ביער ליד קריית גת. אני חשבתי שהיא חזרה משם הביתה לתל אביב, אבל בשלוש בלילה הגיעו שני חברים שלה, רותם היימן וליאור בר אור, ושלושתם המשיכו למסיבה. הוואטסאפ האחרון שהיא קיבלה היה של אבי (אבא של מאיה, דב"א), שכתב לה שמחבלים חדרו לעוטף עזה. היא ענתה 'קראתי'. השעה הייתה 7:59. היום אנחנו יודעים שבשעה 8:15 היא כבר לא הייתה בחיים. היא הסתתרה במיגונית רעים מזרח, מיגונית קטנה שה הצטופפו 40 אנשים. 27 מהם נרצחו. יחד עם מאיה נרצחה חברתה רותם ניימן מכפר הס. ליאור ועוד אחרים 11 ניצלו, ובחור אחד עדיין חטוף".

"שבועיים לפני השבעה באוקטובר, כשהיינו כל המשפחה בטיול משפחתי ביוון, ביקשתי ממאיה שתמרח על עצמה קרם הגנה כי היה לה עור מאוד בהיר. היא ענתה לי 'מה זה משנה, אני לא אחיה הרבה'. הרגשתי מן דקירה בלב"

 

 

הלם.
"לגמרי. חשבנו שאנחנו המדינה הכי חזקה בעולם, שיש לנו את הצבא הכי טוב ושדבר כזה לא יכול לקרות לנו. יש בי כעס, אבל אני משתדלת לא לנתב את הכוחות שלי לשם כי זה לא יקדם אותי לשום מקום. בכל פעם שאני פוגשת את הכעס, הוא מחליש אותי פיזית. כעס גם צריך כתובת מדויקת, אבל אני יודעת שיום יבוא והממשלה ושאר הגופים שלא עשו את עבודתם בשבעה באוקטובר – יבואו על עונשם. הכל מתועד. הם לא יוכלו לחמוק מזה".

מה שמעתם מחברה ליאור שהצליח להינצל מהתופת?
"הסיפור של ליאור הוא סיפור גבורה. הוא, רותם ומאיה נמלטו שלושתם למיגונית. בשלב מוקדם הוא נפצע מרימון. הוא עף מהדף הפיצוץ אל מחוץ למיגונית, מעליו הייתה גופה והמחבלים חשבו שהוא מת. גם כשבאו מחלצים של המשטרה והוציאו ניצולים מהמיגונית – הוא עדיין עשה את עצמו מת. הוא איבד את השמיעה, ולימים חזרה אליו השמיעה רק באוזן אחת. בגלל שהוא לא שמע דבר באותו זמן, הוא לא ידע שהיה חילוץ והיה בטוח שהוא השורד היחידי. הוא לקח את הטלפון הראשון שמצא, וזה היה הטלפון של מאיה. הוא הצליח לחייג 100, ושלחו מתנדב למיגונית שיחלץ אותו. ככה הוא ניצל וככה הטלפון של מאיה הגיע אלינו. בהתחלה הטלפון נשאר בטנדר של המחלץ, ובמשך שעות ראינו שהוא נמצא בין שדרות לאופקים ולא הבנו מה קורה. בשעה עשר בלילה, כשמאיה לא יצרה קשר, הבנתי שהטלפון שלה שרד אבל שהיא לא".

>> אמה של החטופה אגם ברגר בריאיון נדיר: "בורא עולם שומר עליה"

מתי הודיעו לכם סופית?
"כעבור ארבעה ימים. ביום רביעי בשש וחצי בערב הודיעו לנו, ולמחרת ב-12 באוקטובר היא נקברה. לא נתנו לזהות את הגופה שלה, וקיבלתי את זה שגם לא כדאי. הגופה הייתה בשמש, לא בתנאי קירור, ולא הייתה במצב שאפשרו לנו לראות. אילו היו מוצאים אותה מיד אולי אפשר היה לשאוב ממנה ביציות, אבל בתנאים האלה לא הייתה אפשרות. כמו לשאר המשפחות, גם לנו הצמידו חוקר מלהב 433, ביקשתי לראות את המיגונית שבה מאיה נרצחה. התיעוד נעשה על ידי שוטר שבא לפנות ניצולים. הסתכלתי על כל הסרט, וראיתי את מאיה שוכבת על הבטן. הפתולוג הסביר לי שהמוות שלה היה מהיר. היא נורתה למרכז הגוף, לחזה, והלב שלה הפסיק מיד לפעום".

הילדה שאהבה מסיבות טראנס ואת הארי פוטר

מאיה נולדה ביישוב הקהילתי שמשית בעמק יזרעאל, ובהמשך עברה משפחתה לזכרון יעקב. היה לה בן זוג אוהב בשם אביב צוקרמן, אותו היא כינתה צוקי. "הפעם האחרונה בה הם נפגשו הייתה בחתונה של אחותו, לפני שהיא המשיכה למסיבה, ובשבעה באוקטובר צוקי כבר היה בלחימה בעזה", מספרת אילה.

"צוקי הוא איש קבע וגבר נהדר", היא מוסיפה. "יום אחד מאיה שלחה לנו הודעה וכתבה שצוקי הוא הבעל שלה, רק שהוא עדיין לא יודע את זה. סיפרנו לו על כך אחרי מותה, וכדרכו הוא הגיב בשקט".

מאיה הייתה ילדה של מסיבות?
"כן. היא אהבה מאוד מסיבות, ונסעה למסיבות בארץ וגם בעולם. מוזיקת טראנס הייתה בעיניה מוזיקת ריפוי לנפש. אני הבנתי אותה. כשהייתי צעירה חייתי שנה באפריקה, ובכל ירח מלא נערכו חגיגות עם מוזיקת טראנס. המרפאים הגדולים של השבטים באים מהמקום הזה, ושואבים שם את כוחם לטקסי ריפוי מדהימים – ואני לא רוחניקית. מאיה אהבה להיות במוקד ובמרכז, ותמיד היא הייתה מוקפת. היא אהבה את החברים ואת המשפחה".

>> בתו של החטוף קית' סיגל: "לא רק בנשים מתעללים בשבי, גם בגברים"

מאיה הייתה הבכורה משלוש בנות. אחריה נולדה אליה (25), כיום סטודנטית לביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והצעירה היא הללי (19), חיילת. אביה של מאיה, אבי, הוא מהנדס מחשבים. "הוא קרא לה מאיהל'ה, ואני קראתי לה בת בת", אומרת אילה.

"בכל פעם שאני פוגשת את הכעס, הוא מחליש אותי פיזית. אני יודעת שיום יבוא והממשלה ושאר הגופים שלא עשו את עבודתם בשבעה באוקטובר – יבואו על עונשם. הם לא יוכלו לחמוק מזה"

 

מאיפה את שואבת כוחות ביומיום?
"יש לי משפחה – בעל ועוד שתי בנות – ואני חפצת חיים. אני רוצה לחיות, וכל מה שאני עושה נותן לי כוח. אחרי השלושים ניסיתי לחזור לעבודתי כמעצבת פנים, אבל הבנתי שאני לא מסוגלת לתת מאה אחוז מעצמי וזה לא הוגן כלפי הלקוחות – אז עזבתי. מאז הרצח של מאיה, פרויקט חיי הוא הנצחה והסברה. אחרי האסון שהתרחש בנובה ובפסיידאק (מסיבה קטנה שנערכה לא רחוק מרעים, בה היו כמאה משתתפים ומתוכם נרצחו 17 איש, דב"א), חשבנו שצריך גוף מסייע. אני הייתי בין אלה שהקימו את עמותת 'ילדי האור' למען משפחות נרצחי המסיבות, כדי לתת סיוע למשפחות הנרצחים ולשורדים ברמה הכלכלית, המשפטית והנפשית. אני נוסעת לחו"ל למטרות הסברה, הנצחה וגיוס תרומות שיאפשרו את המשך הפעילות שלנו".

מאיה הייתה סטודנטית שנה שלישית לקולנוע. זה תמיד היה החלום שלה?
"כילדה, ספרים ריתקו אותה. כשהיא הייתה בת שלוש נכנסתי איתה לחנות ספרים, היא נעמדה באמצע ואמרה 'איזה ריח טוב יש לחנות הזאת'. מרגע שהיא התחילה לקרוא היא נשבתה – היא אהבה מאוד את ספרי 'הארי פוטר' ואהבה מאוד גם את סיפורי התנ"ך. בתיכון היא הייתה במגמת תיאטרון, בצבא היא שירתה ביחידת חילוץ והצלה ואחרי זה היא עשתה מכינה לסטודיו של יורם לוינשטיין. היא התקבלה גם לשם וגם ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובחרה בללמוד שם במגמת בימוי והפקה. היא אהבה את עולם המשחק, אבל רצתה לשלוט בתכנים ואמרה שבבוא היום היא תלהק את עצמה".

לפני ימים אחדים הוקרן במסגרת אירוע של ארגון בוגרות ובוגרי אוניברסיטת תל אביב לקהילת אוניברסיטת תל אביב, הסרט "עוד נחזור לרקוד" של הבמאי המוערך יריב מוזר ("בן גוריון, אפילוג" ו"אייכמן – ההקלטות האבודות"), בוגר האוניברסיטה שהיום הוא מרצה בה ומאיה פודר למדה בה – אבל כבר לא תזכה לסיים את לימודיה. מוזר היה מהראשונים שנחשפו לזוועות השבעה באוקטובר, והתוצאה היא יצירה תיעודית הכוללת את סיפוריהם המטלטלים של 15 שורדים. הסרט נוצר בשיתוף HOT8, סיפור וסלוצקי הפקות, ביחד עם רשת BBC, פרמונט פלוס ואולפני MGM. "זה ההישג הגדול", אומר הבמאי. "הוא הוקרן כבר בחו"ל, בין השאר בספרד וגרמניה, ומדובר בסרט חזק".

אילה פודר, המעורבת בפעילות הנצחה והסברה באוניברסיטה, הוזמנה לראות את הסרט. "פחדתי לראות את הסרט", היא מספרת, "את הסרט על הטבח בפסטיבל נובה הפסקתי אחרי שתי דקות. זה היה קשה לי מדי לצפייה. גם עכשיו התחלתי ולא הצלחתי להישאר יותר משתי דקות. יקח זמן ואולי אצליח".

מאיה הייתה בתחילת החיים והחלומות. את חושבת לפעמים איך היו יכולים להיראות חייה בהמשך?
"אני משתדלת לא להיכנס למקומות האלה, אבל אני יודעת שהיא רצתה שיהיו לה שני בנים כדי שתוכל לשחק איתם כדורגל".