מאיה ורטהיימר: "בתיכון שלי אף אחד לא יצא מהארון"
מאיה ורטהיימר חוזרת לתיכון לדבר עם תלמידים על מה זה אומר להיות להט"ב, ומגלה שגם להיות מאיה ורטהיימר לא קל
לפני כשבוע עמדה מאיה ורטהיימר מול כיתה של תלמידי תיכון וסיפרה בכנות: "בתיכון הייתי הכי גבוהה עם אובר אנרגיה ובלי ציצים, מה שלא השתנה עד היום. נחשבתי בתיכון לעוף מוזר, הייתי חננה, שאכלה בהפסקות מנה חמה, והרגשתי על הפנים כי לא הצלחתי לצמצם את הפער שלי מול החברה". גילוי הלב הזה קרה כחלק ממפגש תלמידי תיכון וסלבריטאים הטרוסקסואלים, ביוזמה של ארגון חוש"ן, ראשי תיבות של חינוך ושינוי, מרכז החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל למען חינוך לסובלנות על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
הארגון גייס כמה סלבריטאים שינצלו את ההשפעה שיש להם ויגיעו לבתי הספר בהם למדו כדי לדבר על התלמידים על קבלת האחר. ורטהיימר הגדילה לעשות והגיעה למפגש בבית הספר "המשותף – חוף הכרמל" שבקיבוץ מעגן מיכאל, מגובה בחברתה הטובה הלנה (לני) חסון. כשלני, הבסטי של השחקנית-דוגמנית מאיה ורטהיימר, יצאה מהארון, מאיה הייתה בהלם מוחלט. הן היו אז חיילות בנות 18 ושתיהן היו המומות מהגילוי שלני היא לסבית. "למדנו יחד מכיתה ב' וסיימנו יחד י"ב כיתות", סיפרה ורטהיימר מול כיתה מלאה תלמידים, "כשלמדנו בתיכון אף אחד לא דיבר אתנו ולא הסביר לנו על הקהילה הגאה, לא בגלל הומופוביה, אלא שזה היה נושא שלא מדברים בו בכלל. היינו כ-200 תלמידים בשכבה. אף אחד במהלך התיכון לא יצא מהארון. במהלך השנים שאחרי, יצאו לפחות עשרה".
היום הן בנות 28, עדיין החברות הכי טובות, ורטהיימר נשואה לאסף זמיר לשעבר סגן ראש העיר תל אביב והיום מתמודד במקום בטוח ברשימת כחול לבן של גנץ ולפיד לכנסת ולני, עד לאחרונה תחקירנית ב"אולפן שישי", נשואה מזה שנה לבת זוגה גילי, הן מתגוררות בתל אביב ומתכננות להגדיל את המשפחה.
"בימי התיכון שלי לא הרגשתי שיש לי מקום בעולם. זה השתנה רק במהלך השירות הצבאי. הייתי בתיאטרון צה"ל ופתאום הייתי מי שאני, בן אדם קצת משונה ועם חוש הומור מוזר"
מאיה ורטהיימר עם הבעל אסף זמיר | צילום מתוך האינסטגרם שלה @mayawertheimer
מטרת המפגשים, שאליהם הגיעו גם טילטיל, אגם רודברג, אביבית בר זוהר ודנה פרידר, היא שינוי עמדות, ויצירת סביבה בטוחה ופתוחה יותר כלפי הלהט"בים ובכלל. מתנדבי הארגון משתייכים לקהילה ומקיימים פעילות חינוכית ענפה בבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ ומופיעים מדי שנה בפני כ-40 אלף תלמידים, מספרים את סיפורם האישי ומאפשרים דיון פתוח ושאלות בנושא. ליאור הדס, עורך דין בן 36, הוא מתנדב קבוע להרצאות מטעם הקהילה. הוא נישא בניו יורק לבן זוגו תומר והם הורים לפעוטה בת חודשיים שנולדה מפונדקאית בארצות הברית. "אנחנו לא באים לשנות אלא להציף את הנושא", הוא מסביר, "למרות שכיום יש מגוון רחב של צורות משפחה, עדיין יש בורות גדולה ואנחנו כאן להנכיח את המציאות. שאלתי למשל תלמידים כמה מהם משתמשים במילים 'הומו' ו'קוקסינל' כמילות קללה. אחרי הרבה היסוסים מחצית מהתלמידים הודו שהן נחשבות למילות גנאי אצלם. כשהשיח נעים ומתורבת זה מה שקורה במפגשים, וזה משפיע ומחלחל. יש ויכוחים, יש פידבקים מידיים, ישנם כאלה שאומרים לי שזו פעם ראשונה שהם פוגשים מקרוב הומו והיה מקרה אחד במהלך פעילות בכיתה, שאחד התלמידים יצא מהארון והכריז שהוא הומו בזמן אמת. שאר התלמידים נעמדו ומחאו לו כפיים".
הדס, שבימים אלו נמצא בחופשת לידה, מוחה על ההתייחסות של הרשויות לאנשי הקהילה. "אנחנו לא יכולים להירשם כנשואים בארץ, לא יכולים לאמץ וכדי להפוך להורים נאלצנו לחפש פונדקית בחו"ל והוצאנו 600 אלף ש"ח על כל התהליך ובלי עזרת בני משפחה – זה לא היה קורה". זה שנתיים, בעקבות פעילות אינטנסיבית של ח"כ מירב בן ארי, פעילות הארגון מתוקצבת על ידי משרד החינוך ומשרד האוצר.
"לא פיתחתי עור של פיל וכשכותבים עלי שאני נראית כמו גבינה צהובה, אני בוכה, אבל מתעשתת. אם זה היה קורה לי בתיכון, הייתי חושבת שהחיים שלי נגמרו"
"חשוב לי לדבר על שונות בכלל" אמרה ורטהיימר. "מדובר במאבק חברתי לקבלת השונה כדי להעלות את המודעות בנושא. אם זה להיות בעל נטייה מינית כזאת או אחרת, אם זה על משקל, על מראה, על חרמות ועוד". בגילוי לב מדהים סיפרה לתלמידים: "אני הפרעת קשב וריכוז מהלכת. כשאת צריכה להיאבק כדי להיות מישהי אחרת, את עצובה כי את מרגישה שהחיים מביסים אותך. אז או שאת הופכת להיות מגניבה ברשתות החברתיות או שאת מובסת, והחיים לא אמורים להביס אותנו ולתת לנו תחושה של כישלון. בימי התיכון שלי לא הרגשתי שיש לי מקום בעולם. זה השתנה רק במהלך השירות הצבאי. הייתי בתיאטרון צה"ל ופתאום הייתי מי שאני, בן אדם קצת משונה ועם חוש הומור מוזר, אבל קיבלתי הרבה אהבה וחיבוק מהסביבה עד שהרגשתי שהמוח שלי מתפוצץ.
"היום כשבעלי הוא פוליטיקאי, אנחנו חווים הרבה טוקבקים ברשתות. לא פיתחתי עור של פיל וכשכותבים עלי שאני נראית כמו גבינה צהובה, אני בוכה, אבל מתעשתת. אם זה היה קורה לי בתיכון, הייתי חושבת שהחיים שלי נגמרו. אז שתדעו שהחיים שלכם הם לא רק מה שקורה בכיתה, כי בחוץ יש עולם, ושם לא משנה מה הנטייה שלכם או מה התחביבים שלכם כי לכולם יש מקום בעולם ואיזה מגניב זה, שכל אחד מאתנו שונה מרעהו. יש לי הרבה חברים שהם הומואים ולסביות, בעיני זה לא ביג דיל. הבעיה היא שלא כולם חושבים כמוני ועדיין יש הרבה חוקים בארץ שהם נגדם. הסכמתי להופיע גם כי הרגשתי חובה חברתית למען צדק שצריך להיעשות בנושא".
הסיפור האישי של לני גרם להתרגשות רבה בקרב התלמידים ולמבול שאלות: "מתי ואיך גילית שאת לסבית? האם היית בטוחה מיד? נבהלת? איך הגיבו המשפחה והסביבה? עד כמה היציאה מהארון קשה?"
"נולדתי לסבית אבל גיליתי את הזהות שלי בגיל 18 דרך התאהבות באישה", ענתה לני בגילוי לב, "לפני זה לא ידעתי מה זה להט"ב, והיכן אני ממוקמת. זה לא דובר אצלנו בבית הספר או מחוצה לו וזה לא הוסבר בשום דרך. אני זוכרת שבימי התיכון כשהתחלנו להתנשק עם בחורים, מאיה הייתה מתלהבת ואני לא הרגשתי את ההתרגשות שהיא חוותה אבל חשבתי שנשיקה צריכה להרגיש בסדר, משהו טכני, אצלי זה לא הגיע מהרגש. בגיל 18 הכרתי את אילנית, האהבה ראשונה שלי. אני זוכרת שהתנשקנו במכונית והתרגשתי מאד והבנתי שככה אמורים להרגיש כשאוהבים מישהו. אמרתי לעצמי, 'התאהבתי בבן אדם שהוא נקבה ומה זה אומר עלי'. ההתחלה הייתה הלם, החשש שלי היה מהסביבה. היה לי קשה להוציא מהפה את המילים 'אני לסבית'. הזהות האישית שלך פועלת על שני צירים, כשאת מבינה על עצמך וכשלסביבה נופל האסימון. במקרה שלי, בגלל שלא ידעתי איך הסביבה תקבל, לא ידעתי איך אני אמורה לקבל את עצמי. כשסיפרתי להורי הם חיבקו אותי. אמי כתבה לי מכתב מרגש שהיא אוהבת אותי ולא משנה את מי אני אוהב וגם אבי היה מקסים ואז הבנתי שאני יכולה להמשיך להגיד לכולם כי זה לא ביג דיל. אבל זה עדיין היה צעד ענק והרגשה שאני חוצה תהום. רק כשהגעתי למקום הבטוח יכולתי לנשום לרווחה וירדה לי אבן מהלב.
"לפעמים אני שואלת את עצמי איך הייתה נראית ההתבגרות שלי אם הייתי מגלה שאני אוהבת בנות בגיל 16 ולא 18 ואני לא יודעת. אבל לכם אני אומרת: לכו עם הלב שלכם. העולם פרוש לפניכם, עדיין יש בארץ וגם בעולם חוקים מזעזעים נגד הקהילה הגאה, אבל פעם גם לא הייתה זכות הצבעה לנשים במקומות שונים בעולם. הנושא מחלחל יותר ויותר וגם אם ארוכה הדרך, יבוא יום שזה יהיה בבחינת מובן מאליו".
לקראת סיום ביקש הדס להוסיף עוד משפט: "הבת שלי היא עדיין תינוקת. אבל אני מקווה שבזכותכם, ובזכות הדור שלכם, כשהיא תגדל לא יציקו לה ולא יצחקו עליה בגלל שיש לה שני אבות והיא תחזור הביתה מאושרת ואנחנו נחבק אותה".
השאלה האחרונה הייתה עבור מאיה. אחת התלמידות נעמדה ושאלה בצורה הכי ישירה: "אפשר לדעת באיזו שיטה את משתזפת עכשיו כשחורף?". "שיזוף בהתזה", הייתה התשובה, "150 ש"ח, מחזיק כמה ימים ואני עושה את זה רק לצורך צילומים". ביציאה שאלה תלמידה נוספת את ורטהיימר, פאשניסטה ידועה, מאין המכנסים שלה, אבל ברעש שהיה סביב לא שמעתי את התשובה.
