מאחורי ההמבורגר
על הצד האפל של תעשיית המזון המהיר בארצות הברית
הצד האפל של תעשיית המזון האמריקאי הוא נושא פופולרי בשיח התרבותי של השנים האחרונות. החל בספרה של רות אוזקי "שנת הבשרים שלי", בה ג'יין, במאית טלוויזיה, יוצאת למסע ברחבי אמריקה בעקבות הבקר ומגלה שימוש מאסיבי בהורמונים, וכלה בסרטו של מורגן ספרלוק (2004) "לאכול בגדול", בו הוא סוקר את הנזקים של אכילת ג'אנק פוד בלבד במהלך חודש.
העיתונאי אריק שלוסר כתב מאמר בשני חלקים שפורסם במגזין "רולינג סטון", והתפתח לספר על הדרך שבה נוצרה, גדלה ושגשגה תעשיית המזון המהיר האמריקנית. הוא מתאר את האנשים שמאחורי התעשייה ובהם: "הצעירים והצעירות שעובדים מאחורי הדלפק, הפועלים הזרים בבתי המטבחיים והחקלאים הותיקים, מגדלי תפוחי האדמה…ומגדלי הפרות" (9).
שלוסר כותב ספר חשוב בעידן זה בו הכל נע כמו במרוץ, בייחוד במדינה כמו ארצות הברית הנוהה אחר ה"חלום האמריקאי": להתעשר מהר ובגדול. שלוסר רוצה לגרום לנו לעצור ולחשוב, להיות מודעים לכל התמונה מאחורי הצעיר החייכן העומד ליד דלפק המזון. הספר רלוונטי מאד גם לקורא הישראלי שמוקף ברשתות אמריקאיות למזון מהיר.
הספר מפורט מאוד וניכרת בו עבודת התחקיר המעמיק שביצע שלוסר. הוא מבקר את המעבדות בהן המדענים יוצרים מחדש את הטעם והריח של מוצרי המזון, מדבר עם העובדים על תנאי הבטיחות הלקויה, מסביר בדיוק מהיכן מגיע הבשר ומדוע הצ'יפס טעים כל כך, ומראה את השפעת המזון המהיר לא רק על התזונה שלנו אלא על הנוף, הכלכלה, כוח העבודה והתרבות.
שלוסר מזגזג בין פרטים יבשים לבין סקירת ההיסטוריה של תעשיית המזון המהיר בארצות הברית. הנתונים לובשים פנים ושמות והופכים לסיפורם של טייקוני המזון המהיר, אנשים כמו האחים מקדונלד שהתחילו עם מסעדה קטנה בפרבר שקט ובעלי קנטאקי פרייד צ'יקן שהתחילו באותה הדרך ולא הרחק מהאחים מקדונלד.
פתאום אנחנו מגלים שמאחורי התופעה של רשתות גלובליות עומדים ציוני דרך היסטוריים כמו כניסתה של המכונית לכל בית שהביאה איתה את האפשרות לצאת לאכול בחוץ בכל זמן, ואת השינוי במעמד האישה שהפך אותה לחלק אינטגרלי משוק העבודה וכך הגביר את צריכת המזון מחוץ לבית עבור כל המשפחה.
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)