מאבק מתוחכם

סיביל גולדפיינר לא רק עומדת מאחורי המותג קום איל פו ומוכיחה שאופנה יכולה להיות פוליטית ופמיניסטית, אלא שהיא מהווה דוגמה לאישה שחיה את האג’נדה שלה ושוחה נגד הזרם, בלי מייק־אפ

88 שיתופים | 132 צפיות

 

מערכה ראשונה: הבל החן (או: גם פמיניסטיות עושות פדיקור)

IMG_6424-P

סיביל: איזה כיף לשבת איתך אחת על אחת!

רתם: לשבת איתך ולעשות פדיקור זה מפתיע אותי. הרבה פעמים שאלתי את עצמי איך את, כפמיניסטית, מתייחסת לפעולה הזו. אם זה משהו שמקדם את האג'נדה לדעתך, או שמדובר בבזבוז זמן. מיום שהתחלתי לחקור פמיניזם, אני מרבה לשאול את עצמי אם אני צריכה להמשיך לתחזק את האובססיה הקשה שלי לאסתטיקה. את אמרת לי פעם שזה זמן שאפשר לעשות בו המון דברים אחרים.

סיביל: נכון, אבל כל אחת צריכה לבחור את המקום שלה בתוך הספקטרום של המאבק. אני חושבת שכולנו שרוטות באיזשהו אופן. אני למשל מורידה שערות ברגליים. אני יודעת שזה דיכוי, ועדיין אני שרוטה בדבר הזה.

רתם: דווקא את מורידה שיער?

סיביל: זה חרוט בנו כל כך עמוק, כל אחת ברמה כזו או אחרת. לי למשל נראה לא הגיוני לצבוע שיער. זה בזבוז זמן. כל אחת צריכה לבחור את המקום שלה שבו היא משחררת. בשיער שחררתי. גם באיפור.

רתם: את לא מתאפרת ביומיום?

סיביל: לא, זה משהו דרמטי בעיניי. להיות מסוגלת לצאת מהבית בלי איפור, להרפות ולהרגיש שאת לא נראית רע, זה הדבר.

רתם: את יוצאת מהבית בלי מייק־אפ?

סיביל: עכשיו אני שמה אודם אדום, למשל, אבל בלי מייק־אפ. תחשבי על המהות של מייק־אפ – לאישה יש מסכת שלמה של דברים שהיא צריכה לעשות בשביל להיות ראויה לצאת החוצה. איך שהיא באופן טבעי זה לא מספיק ראוי. היא צריכה להוריד שערות, להתאפר, לכסות את עצמה במשהו בשביל שתהיה מספיק טובה. וזה חוזר למה שאת אומרת, לכמה זמן ולכמה כסף שמים בזה. המון נשים משקיעות בזה חלק גדול מההכנסה שלהן, וזו הצלחה של הדיכוי.

רתם: מאיזה גיל את לא מתאפרת?

סיביל: לקח לי הרבה זמן. התחלתי לפני שנתיים, בגיל 55 עשיתי את זה לאחר תהליך. וזה נורא כיף, נורא נוח. יש בזה משהו פרקטי, את מתקלחת ותוך שתי דקות את מוכנה.

רתם: לקום איל פו היה אולי יכול להיות קהל גדול יותר, אבל את בחרת להיות מותג אופנה שנוקט עמדה. וזה חשוב ואמיץ לכל הדעות.

סיביל: זה חשוב להיות אותנטי ולנסות לבנות עסקים שהם נגד התאגידים האלה, זה חוזק לעסק. לעשות עסק פמיניסטי בתחום האופנה זה משהו מלא בניגודים, וגם חטפנו על זה הרבה. קודם כל כי פמיניסטיות נתפסות ככאלה שלא יודעות להתלבש, כלסביות עם שערות על הרגליים. איזו לקוחה שקנתה הרבה שנים אצלנו אמרה שהיא הפסיקה לקנות את המותג “כי התחלתן לעשות בגדים ללסביות". הפמיניזם נתפס לאנשים כלא אטרקטיבי.

רתם: כי מזהים את זה כמשהו לא אסתטי, לא נשי, כועס…

סיביל: כן. ואישה כועסת זה לא סקסי…

רתם: גם אישה דעתנית זה לא תמיד סקסי.

סיביל: לעשות את קום איל פו בדרך שאת חושבת שצריך לעשות את זה ולעמוד בביקורת כל הזמן זה לא דבר פשוט.

רתם: אז מאיפה הביצים שלך, סיביל? אפשר בכלל להגיד “ביצים" בהקשר פמיניסטי?

סיביל: עצם זה שאת אומרת “ביצים" ומיד מהרהרת בזה, זה כבר משנה משהו.

רתם: אז אנסח מחדש: מאיפה האומץ ללכת נגד הזרם?

סיביל: באיזשהו שלב הבנתי שלעשות דברים שאת רוצה לעשות ומאמינה בהם ולהתעקש עליהם – זה מה שגורם לחיים שלי להיות טובים יותר. את מצליחה לעשות משהו יצירתי, והיצירתיות היא סם חיים. ואפרופו אמת, השער האחרון שלכם עם אפרת גוש בהיריון מרגש. עצם זה שהיא הצטלמה בחודש תשיעי בעירום, יש בזה אמירה פמיניסטית, זה חשוב שנשים אחרות יראו את זה. אלה אימג'ים של נשים שאנחנו לא מכירים.

selfie-P

מערכה שנייה: אהבה(או: רוקדות על מדרגות הרבנות)

 

רתם: לאחרונה, כשהיינו בחתונה יחד, גיליתי שאת, סיביל, התחתנת ברבנות! הופתעתי מאוד.

סיביל: זה נכון, אבל שתדעי שבאיזשהו שלב ביחסים שלנו התגרשנו. עכשיו אנחנו חיים כלא נשואים.

רתם: התגרשתם כי נפרדתם?

סיביל: הייתה תקופה שנפרדנו לחצי שנה ואז החלטנו לחזור להיות יחד, אבל נראה היה לנו יותר הגיוני לגמור את ענייני הרבנות, ואז התגרשנו.

רתם: אז התגרשתם אחרי שחזרתם?

סיביל: כן.

רתם: התגרשתם כשאתם ביחד.

סיביל: כן!

רתם: זה סיפור מעולה! באתם לרבנות להתגרש, אבל חזרתם לאותו בית.

סיביל: כן, זה עושה את זה יותר נקי. היה לי קשה עם הרעיון של הרבנות. כאילו, איך עשיתי את זה? ועוד בגיל 34!

רתם איזק וסיביל גולדפיינר על אסטיקה נשית ופמיניזם

מערכה שלישית: מריחה נכונה (או: הפטריארכיה מעדיפה אותנו ארנבות)

רתם: אני רוצה לק בגוון לבן, בבקשה.

סיביל: גוון הפאני באני!

רתם: נכון, הפאני באני!

סיביל: אני רוצה להגיד לך משהו על הפאני באני. מדובר בגאונות שיווקית. נסעתי לפני חודשיים לחתונה בלוס אנג'לס, והלכנו כולנו ונמרחנו בפאני באני. חזרתי לארץ וכולן מדברות על הפאני באני! שמנו לקים בקופות, ובכל החנויות הפאני באני נגמר מיד. ולמה זה לדעתך?

רתם: בגלל הטייטל?

סיביל: כן, זו הברקה של שם.

רתם: אבל יש להם כל מיני שמות מצחיקים.

סיביל: לא כזה. הפאני באני זה תופעה. השם בעיניי הוא מה שעשה את זה. תגידי לי, רתם, ממתי את יודעת את שם גון הלק שלך?

רתם: לא ידעתי לפני הפאני באני.

סיביל: את מבינה כמה נשים יודעות מה זה פאני באני וקונות את זה? מדובר בגאונות.

רתם: פמיניסטיות צריכות ללמוד מהם שיעור ביחסי ציבור. למה תמיד חושבים שהן שעירות, מרירות ולסביות?

סיביל: זה לא שאין לפמיניזם יחסי ציבור אלא שהחברה הפטריאכלית היא נגד פמיניזם. הפמיניזם לא טוב לה, כי בחברה של היום גברים מקבלים הרבה שירותים מנשים. נשים משתכרות פחות, נשים נמצאות יותר בבית. אז הם רוצים לשמר את המקום שלהם בחברה, את הכוח הזה, ולכן הדביקו לפמיניזם תדמיות של "גבריות" ו"לסביות" כדי להרתיע נשים מלקחת על עצמן את הטייטל הזה, כדי שהמאבק הזה לא יצליח. כל הסיפור של מיתוס היופי זה הדרך החדשה להחזיק את הנשים עם הראש כפוף. מלמדים נשים שכולן צריכות להיות יפות. גברים בונים לעצמם הון בחיים ונשים נותנות מכספן ומזמנן על כל הנושא של יופי, ובאותו זמן הן לא בונות לעצמן דברים אחרים. וההון הסימבולי הזה שנקרא יופי – הוא לא מחזיק מעמד. כי את מתבגרת, מגיעה לגיל הבלות והלך עלייך, כי את גם לא אובייקט מיני וגם לא אימא. ומה פירוש “גיל הבלות"? את מבינה איזה ביטוי נוראי זה? זו מילה פוליטית שמביעה את התפיסה של החברה לגבי נשים מבוגרות: “הן כבר עשו את שלהן".

רתם: כאילו את בלויה, מכאן לחירייה!

סיביל: איך אני אמורה להרגיש עם עצמי, אם אני אומרת שאני בגיל הבלות? לכן כולן מנסות להסתיר את הגיל שלהן.

זוהר הצלם: גם גברים.

סיביל: נכון, גם גברים צובעים שיער או מורידים שערות, אבל הם בוחרים לעשות את זה, הם לא חייבים. זה שונה.

רתם: אם הייתי יושבת פה עם רגליים מלאות בשערות, מה היית אומר?

זוהר: דוחה!

סיביל: או! אתה מבין איך אנחנו חיים בהבניות חברתיות?

רתם איזק וסיביל גולדפיינר על אסטיקה נשית ופמיניזם