לשקול מילים

בתקופה האחרונה לא חולף כמעט שבוע בלי שעוסקים בגוף של דוגמנית או שחקנית זו או אחרת. פעם היא רזה מדי ופעם מבקשים מאיתנו להתבונן ולהפנים עד כמה האישה השמנה המוצגת בפנינו יפה בעצם. ואם לדייק: כמה היא שמנה ואנו לא נגעלים ממנה ואפילו מצאנו בגד נחמד להלבישה בו.

רק את עצמי לבקר ידעתי

דעתי בנושא פשוטה מאוד: כל עוד נוח לי עם עצמי, אני מאושרת, וכשאני מאושרת אני מרגישה יפה ללא כל קשר למודל זה או אחר של יופי. כשאני מתחילה להרגיש שלא בנוח, אני מקפידה יותר על מה שאני אוכלת ומפסיקה לעשות פעילויות שמזיקות לי, מהנות ככל שיהיו (למשל לעשן), ומתחילה לעשות ספורט או יוגה או מה שמתחשק לי.

הסוף של המשפט היא נקודת המפתח שלו: מה שמתחשק לי. הרי בסופו של דבר אני מבלה עם עצמי הכי הרבה שעות ביום, אני המבקרת הנוקשה ביותר של עצמי ורק אני יודעת באמת מה מיטיב עמי.

מסיבה זו אני לא מבינה כיצד נשים יכולות לבקר נשים אחרות, כשזה נוגע למבנה גופן (ואף מילה על גברים); אני לא מעוניינת להביא לכאן את הדוגמה המאוסה של נינט, שמאז ומעולם הוטחה בה ביקורות על מבנה גופה. יש הבדל תהומי בין להציק למישהי בגלל מבנה גופה (כן, להציק) ובין לדאוג לה ולבריאותה, כשיש סיבה אמיתית לכך.

ולא, אני גם לא מעריכה את זה שדוחפים לי בכל הזדמנות אימג'ים של נשים אוכלות או בולסות ספגטי בולונז או סטייק מדמם. אני גם לא מעריכה את זה שכמעט מכריחים אותי לחשוב שאישה שנראית כמו כלב שרפיי וכל גופה מלא קפלים היא-היא מודל ראוי ליופי. היא לא, בדיוק כשם שדוגמנית שעצמותיה מאיימות להוציא לי עין היא לא מודל ראוי ליופי.

תפסיקו להעיר לנינט על הגוף שלה. היא אפילו עושה את דלתא. צילום: רותם ואחניש

להחמיא מכל הלב

למה עלינו לדכא את עצמנו ואת הנשים שסביבנו? רק משום שאנו והן לא מתאימות באופן מושלם לתבנית מסוימת, פרי יצירתם של גורמי התעשייה? אנחנו צריכות להשתמש בעוצמה שלנו כדי להעצים נשים אחרות, בדיוק כפי שאנו רוצות להעצים את עצמנו. אני כמהה ליום שבו אחמיא לאישה אחרת והיא תענה בפשטות "תודה" בלי להיראות מופתעת כאילו חזתה בלא ייאמן: אישה שמחמיאה בכנות גמורה לאישה אחרת – ממש חזון אחרית הימים.

נמאס שמראים לנו נשים בולסות סטייק או גלידה. מתוך קמפיין ל"אפריל" – צילום: לם וליץ

• קראי גם על האופנה הבועטת לנשים גדולות
  
• איפה אפשר למצוא בגדים מחמיאים במידה 46?