לקרוא לאיבר בשמו

תפיסת הילד את עצמו כבן/כבת מתחילה להתגבש סביב גיל שנתיים. כחלק מתהליך ההיכרות עם גופם, הפעוטות מבחינים באיברי המין שלהם ומגלים שלא אצל כולם זה "אותו הדבר". גילוי מרעיש זה גורם להם להבחין בכך שהעולם מחולק לבנים ולבנות ולבחון לאיזו קטגוריה הם שייכים. בהדרגה נוכל לשמוע אותם אומרים משפטים כמו "לי יש בולבול, אני כמו אבא".

על בנים ועל בנות

ההורים והסביבה מעבירים לפעוטות מסרים מה מצופה מהם כבן או כבת, נוטים לחזק תכונות "גבריות" כמו אומץ לב, אסרטיביות, יכולת ספורטיבית ויכולת טכנית אצל בנים, ולעודד תכונות "נשיות", כמו רגישות, רוך ונטייה לטיפול באחרים, אצל בנות.

הסביבה מעודדת לא פעם את הפעוטה כבר בגילים הללו להיות יפה ואטרקטיבית, ולעומת זאת את הפעוט להיות ספורטיבי, נועז ושובב.

המלצות להורים

השם האמיתי – כדאי ללמד את הילדים את השמות האמיתיים של איברי הגוף הפרטיים בזמן הרחצה או ההחתלה, כשמלמדים אותם את שמות יתר חלקי הגוף. כך כבר בגיל הזה יובהר לפעוט שאפשר לדבר על מיניות.

בלי בושה – בנוסף, גילים אלה הם קריטיים בעיצוב האישיות ויש להימנע מלהנחיל לילד פחד, אשמה או בושה מהמיניות שלו או מהתנהגותו המינית. האזהרה הזו חשובה במיוחד כשמדובר בבנות, שרגשי אשמה ותחושת בושה יוכלו בהמשך חייהן לפגוע קשות בדימוי הגוף שלהן וכן לפגום ביכולתן ליהנות מגופן וממין. הפרעות אכילה או קושי בהגעה לאורגזמה הם רק חלק מההשלכות של דיכוי התנהגות מינית בקרב בנות בגילים הללו.

מצבים מיוחדים

אוננות מתחילה להופיע בגילים הללו והיא חלק מההתפתחות התקינה. איך מומלץ לנהוג?

* רגישות והבנה: התגובה צריכה להיות רגישה ומבינה. יש לזכור שמרבית הילדים מאוננים וזהו חלק מהתפתחותם הטבעית. אין לבייש את הפעוט או לתת לו להרגיש אשם. המסר שיש להעביר לו הוא שטוב ליהנות ממגע באיברי המין, אם כי הדבר צריך להיעשות במקום פרטי – באמבטיה או במיטה.

* בפרטיות: אם הפעוט מאונן במקום ציבורי, להזכיר לו בשקט שמשחקים בפיפי במקום פרטי, אך מבלי לביישו.

• מתי לדאוג? כאשר הפעוט מרבה לאונן, ובעיקר כאשר הוא מעדיף זאת על פני משחק ופעילות אחרת. כאשר הוא מתקשה לשלוט בדחפיו ואינו מקבל את בקשת הוריו שלא לאונן בפומבי, וכאשר הוא גורם לעצמו נזק פיזי. חשוב שלא להפוך את נושא האוננות לוויכוח, ולהגיב בצורה שקולה ועניינית, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ.