לפני שהולכים למורה פרטי

המסר: כסף קונה הכל

מתן השיעורים הפרטיים יכול גם להגביר את הדחף ההישגי בקרב הילד וליצור בעיניו קשר ישיר בין הצלחה בלימודים לבין תחושת המסוגלות שלו, אבל הוא עלול לשאת עימו תוצאות שליליות אחרות. ד"ר ניר מיכאלי, ראש החוג לחינוך במכללת "סמינר הקיבוצים", מתאר: "בעבר תלמיד היה יכול לקבל ביטחון גם אם הוא לא הצטיין בלימודים כי היתה הערכה לתחומים נוספים. כיום המצב אינו כזה, מכיוון שיש מרדף אחר הישגים לימודיים שהוא כמעט ללא גבולות".

עמית מתאר איך החלל הזה יבוא לידי ביטוי אצל ילדים בעתיד: "אלו שנעזרים הרבה במורים פרטיים מתרגלים לכך שבנקודות קשות בחייהם הם קונים סיוע. סביר להניח שבעתיד הם יהפכו למבוגרים שיחפשו אילו שירותים ניתן לקנות כדי לקדם את עצמם, ושיהיו תלויים יותר בכסף מאשר בקשרים חברתיים".

"בנוסף, הילדים של היום חיים באווירה שדומה לחיי המבוגרים. הם נמצאים בעומס גדול של עבודה, כשלימודים הם הקריירה שלהם, והם עסוקים בעיסוקים המורכבים מבניית יכולות וכישורים עתידיים, כשכמעט אין להם שעות פנאי וכיף. ייתכן שבעתיד הם יגיעו בחלקם להישגים גבוהים או יהיו בעלי מיומנויות מפותחות, אך עם זאת הם עלולים להפוך לאנשים שפחות נהנים או שאינם יודעים ליהנות מזמן פנוי".

ועוד לא אמרנו דבר על המחיר הכלכלי שהתופעה של מתן שיעורים פרטיים גובה מאיתנו, בייחוד במצב הנוכחי של המיתון. ד"ר אורית דהן, מומחית בתחום ליקויי למידה בתמ"ת ובמכללה האקדמית בית ברל וחברה בהכשרה להוראה במכללה האקדמית בית ברל, מציינת: "מבחינה כלכלית התחום פרוץ לחלוטין. המחירים נעים בין 55-60 שקלים לסטודנט ועד 300 שקלים למורה מומחה, בזמן שהורים אינם יודעים איך לבחור בין האנשים שמציעים את השירות הזה, בעיקר מכיוון שהשוק מוצף מורים שאינם אנשי מקצוע, ללא מעקב או בקרה".

לדברי ד"ר דהן, במכללה מכשירים את הסטודנטים לחינוך לא רק לעבודה עם כיתה שלמה אלא גם לעבודה קבוצתית ופרטנית. "הסטודנט מקבל הדרכה מתאימה וגם מתנסה בשטח. הוראה מסוג זה הופכת את המורים לטובים יותר, ויכול להיות שעקב כך תעשיית המורים הפרטיים תפחת".

בנימין מזכירה לנו שלמרות שבשנים האחרונות סיוע של מורים הפך לנורמה חברתית, לא כל הורה יכול להרשות את הפריבילגיה הזו לילדיו. "ההורים בהחלט מתוסכלים. אלה שיכולים להרשות לעצמם, מבחינה כלכלית, משקיעים כספים רבים על שיעורים פרטיים מבלי שיהיה להם ברור האם המורה משקיע או שלא אכפת לו. לעומתם, אלה שאינם יכולים לאפשר לעצמם לשלוח את הילד למורה פרטי לא יודעים מה לעשות. הם מקבלים פתק ועוד פתק ועוד טלפון מהמורה בכיתה, ובינתיים הילדים נפגעים, צוברים פערים לימודיים ונותרים מאחור".

ד"ר מיכאלי מצביע על הפערים בעקבות המצב הקיים: "ברור שככל שיש לך יותר, אתה יכול להשקיע בילד יותר. כך, כתוצאה מהשימוש הגובר במתן שיעורים פרטיים, הפערים שממילא קיימים במערכת החינוך הולכים ומתרחבים".

בנימין מעבירה את האחריות למורים. "מורה טוב שמקבל אחריות על ההישגים של תלמידיו, לא ייתן להם לקחת מורים פרטיים", היא אומרת. "אבל לצערי אף מורה לא מרגיש כיום מחויבות להצלחת תלמידיו, ולכן הוא נוטה לשלוח אותם למישהו אחר, שיקבל על עצמו את האחריות, וזה החותם של כישלון המערכת".


אלו שנעזרים הרבה במורים פרטיים מתרגלים לכך שבנקודות קשות בחייהם הם קונים סיוע. אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS

תמיכה הורית

אז מה עושים במצב הקיים? האם העובדה שפנייה למורים פרטיים הפכה לנורמה חברתית צריכה לאלץ אותנו לשכור מורים פרטיים עבור ילדינו, כדי שלא יישארו מאחור או כדי שלא ירגישו מקופחים? האם מי שצריך לשאת באחריות זה ההורים, מערכת החינוך או אולי התלמידים עצמם?

המומחים השונים סבורים כי הפתרון צריך להגיע בו זמנית מכמה כיוונים, ולפני הכל מההורים. "על ההורים לשמש כעמוד השדרה ובית הספר לחיים האמיתיים של הילד", אומר עמית. "גם אם החברה מלחיצה ומכוונת את הילד לעמוד בפני משימות קשות, תפקיד ההורים הוא להקנות לילד ערכים ולמתן אותו. אם הורה חושב שעל הילד מוטל עומס מוגזם, מתפקידו לעזור לו שלא להיכנס לפאניקה. זה אומר שמצד אחד יש לתת לו סיוע אם צריך, ומצד שני יש לאפשר לו הסתכלות נוספת על מנת שלא יקבל את כל הערכים שמלמדים אותו בחוץ כ'תורה מסיני".

עמית ממליץ גם על האפשרות ליצור רשת חברתית, כדי שאם תתגלה בעיה זהה אצל מספר רב של ילדים יהיה אפשר להתאגד ולהגיע לבית הספר עם בקשה לשינוי. "בנוסף, מומלץ ליצור בתוך הסדר השבועי משבצות של בטלה שבהן מלמדים את הילדים 'לא לעשות כלום', לנוח ולהבין את חשיבותה של הפוגה".

ד"ר מיכאלי מציע לנסות לעזור לילד מבחינה לימודית גם במסגרת הביתית. "מבחינה חינוכית יש לעזרה הביתית יתרון משמעותי", הוא אומר. "כך נבנה פן נוסף בקשר שבין ההורה לילדו. אמנם לא כולם יכולים להתפנות לכך, מבחינת זמן או יכולת נפשית, אך לפחות מבחינת ההתכוונות חשוב שההורה לא ישיל את התפקיד הזה לחלוטין מסדר יומו".

דרושה רפורמה

מבחינת מערכת החינוך, עמית סבור כי נחוצים כמה שינויים. "קודם כל על המערכת להוריד את הרף של הישגים אקדמיים לטובת הרחבת מטרות חינוכיות. הכוונה היא שילד יבוא לבית הספר לא רק במטרה לסיים את ספר התנ"ך אלא גם כדי לחוות את סיפורי התנ"ך כדבר מוחשי יותר. הרי לקצב המהיר יש מחיר. כמו כן, מערכת החינוך צריכה לכסות חלק מהלמידה שכיום נעשית בבית. עובדה היא שישנם בתי ספר פרטיים רבים שבהם אין כמעט שיעורי בית כי התלמידים מסיימים את המטלות בזמן, בבית הספר".

בנימיני סבורה כי קידום ושיפור מעמד המורה יתרום אף הוא. "צריך להתחיל להוציא מבתי הספר מורים עייפים ושחוקים ולהביא במקומם מורים חדורי מוטיבציה ואהבה לילדים", היא אומרת. "צריך להרים את רף הקבלה למורים באוניברסיטאות ובמכללות ולא לקבל אנשים שהגיעו למקצוע מכיוון שהוא נוח, אלא אנשים איכותיים".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה, כי במסגרת הרפורמה "אופק חדש" בחינוך היסודי 60 אחוזים מהשעות הפרטניות יינתנו לצורך העלאה ושיפור של הישגי התלמידים. בנוסף, צוין כי אין בידי המשרד כלים לפקח על נושא השיעורים הפרטיים.

ד"ר מיכאלי מסכם ברוח אופטימית: "אני מאמין שאופ"ק חדש הוא צעד בכיוון הנכון, בעיקר מבחינת הרחבת תפקיד המורה והכללה של שעות להוראה פרטנית. צריך להגיע למצב שבו התלמיד מוצא מענה לקשיים בבית הספר עצמו, אם באמצעות הקדשת זמן פרטי של המורה, ואם על ידי הקמת סוגים שונים של מרכזי למידה ועוד".

אתר»