"הייתי השחקנית שלא מצליחה לבכות – עד שאבא שלי נפטר"

לנה פרייפלד (38), שחקנית. בימים אלה מככבת בסדרה "יאפא" בכאן 11, ומצטלמת לעונה החדשה של "טהרן". בזוגיות טרנס-אטלנטית, גרה בתל אביב.

>> "באמצע הופעה נודיסט שתוי קפץ על הבמה – ופגע לי ברגל"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"שאני מגלגלת ג'חנונים לשבת ומעמידה סירים שלא יביישו מאמא מרוקאית. וגם, יש לי את היכולת להירדם בכל מצב. כאילו מישהו לוחץ לי על כפתור כיבוי ואני פשוט עושה shut down. זה יכול לקרות אפילו באמצע משפט, עם כוס יין ביד".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"בגדול אני בן אדם סופר אופטימי, וכל מיני ברקסים של החיים לא עוצרים אותי, הם רק גורמים לי לשנות כיוון. אבל בשנתיים וחצי האחרונות? החדשות. ה'הותר לפרסום' הבלתי נגמר. פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לשמוע ולהכיל את הרוע והכאוס. זה היה מבחינתי בלתי נתפס".

מה הקללה האהובה עלייך?
"לא נעים להודות, אבל אני מקללת מלא. ובשצף. פשוט יורה צרור של כל המילים שאני מכירה. אבל זה קורה רק כשאני לגמרי לבד".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"מאוד קשה לי לבכות. בבית ספר למשחק תמיד קינאתי באנשים שמצליחים לבכות בקלות, עם דמעות יפות כאלה שנאגרות בעין ואז מחליקות על הלחי. אבא שלי האהוב נפטר לפני שלושה חודשים. לקח לי זמן לעכל, אבל אז הברז נפתח, ומאז, כל דקה שאני חושבת עליו, מדברת עליו או מרגישה ממנו סימן, אני פשוט בוכה".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"כשהייתי רקדנית, באחד המופעים עמדתי על שולחן והייתי אמורה להטות את הגב להחליק לתוך הידיים של הפרטנר שלי. הוא שכח שהוא אמור לתפוס אותי. הדבר הבא שראיתי זה את הרצפה. נחתתי עם הפרצוף ישירות עליה. בטח בפועל זה לא היה יותר מדקה, אבל הרגיש כמו נצח עד שהוא קלט והרים אותי".

מה הכי מפחיד אותך?
"במישור הפיזי, ים. בין אם זה לטבוע או חיות ים מכל מיני סוגים. ברמה הרוחנית, להיכנע לפחד. לפעול מתוך פחד. כי כשאנחנו מתבצרים בתכתיבים של עצמנו, זה כמו לעמוד במקום. והשאיפה שלי היא תמיד להתקדם ולהתפתח".

מהי המנטרה שלך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"לכל דבר שקורה לי, יש סיבה שכרגע לא נגלית לעין או שאני לא מסוגלת להבין אותה. אבל אני מאמינה, ובטוחה, שכל מה שקורה, קורה לטובתי הנעלה ביותר. זה מסוג הדברים הכי מעצבנים לשמוע כשאת במשבר, אבל כשאני מסתכלת אחורה – כל דבר שהשתבש, או כאב, הוביל אותי בסוף למקום טוב יותר. אז היום, אני פשוט סקרנית לראות מה יבוא אחרי הסערה".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"ליידי גאגא. אני מעריצה אותה ומעריכה אותה כאמנית – אני אוהבת את הדיוק ואת העולם העמוק והמורכב שהיא מייצרת. היא מצליחה להכניס הרבה אומץ, עוצמה ואמפתיה לדמויות שהיא מגלמת".

מי הכי לוהט/ת על הפלנטה? ומי היה גורם לך לעבור צד?
"אחרי בן הזוג שלי, יש לי קראש ישן על וין דיזל. התאהבתי בו כבר בסרט הראשון של 'מהיר ועצבני'. יש בו שילוב של גבר מפחיד ודובון רגיש, וזה סקסי. ולעבור צד? נגה ארז. אין שאלה בכלל. יפה, חכמה, מגניבה, מוכשרת ונראית לי גם אחלה בן אדם. בכיף עושה איתה קומונה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להפסיק להאמין למוח שלי כל הזמן. להיות פחות מודעת, פחות לחשבן. המוח כשהוא מתחיל לעבוד – לחשב, לפרק, להבין, לחבר – זה פשוט מלאכת התשה. נראה לי כיף להיות אדם בלי יותר מדי מודעות".

על מה יש לך רגשות אשם?
"אני בת יחידה, בלי הרבה משפחה בארץ. גדלתי בבית של שלושה – אני, אמא ואבא. תמיד יש בי תחושת אחריות, שאני לא מספיק עם ההורים, שלא עשיתי מספיק בשבילם בזמן שאני עסוקה בעצמי".

מה חסר לך בחיים?
"זמן! הייתי רוצה עוד כמה שעות ביום, עוד כמה ימים בשבוע. אבל אני מתנחמת בזה שתוחלת החיים הולכת ומתארכת. מקווה להספיק עוד כמה דברים, או מקסימום בגלגול הבא".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"אני מאחלת לעצמי להגיע למצב שיש הזדמנות ענקית ומסיבה כלשהי (בטח טובתי הנעלה) אני מפספסת אותה. יש כמה תפקידים שמאוד רציתי ולא קיבלתי, אבל אני באמת מאמינה שהם לא היו שלי. וגם בסוף ההפסד שלהם". 

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"על הרגע שבו העזתי לעשות הסבה מריקוד למשחק. זה היה כבר בגיל יחסית מבוגר, וגם ככה, לאמא שלי היה קשה שלא הלכתי ללמוד תואר.
נבחנתי רק לבית ספר אחד, יורם לוינשטיין. שמתי את כל הביצים בסל אחד. הרבה חשבו שנפלתי על הראש, וגם אני לרגעים לא האמנתי שאגיע לאן שהגעתי. אבל החיים מפתיעים, ובעיניי, אמונה ועבודה קשה תמיד משתלמות".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לנשים, אמהות, במיוחד הטריות ובמיוחד אלו שאין להן הרבה עזרה, אני משתטחת בפניהן על הרצפה. החברה הכי טובה שלי, דנה, ילדה לפני חצי שנה ואני לא מפסיקה להתפעל ממנה. לאחרונה גם הצטלמתי לסדרה עם ניב סולטן, ואנחנו גם חברות מלימודי המשחק – היא גם ילדה לפני חצי שנה, והבחורה מצטלמת יומם וליל בלי ימי חופש וחוזרת הביתה להיות מאמא פול טיים. זה על אנושי. וכמובן, אימא שלי המלכה! האימא הכי טובה שאפשר לבקש, בלי עזרה, עלתה לארץ, עבדה שעות לא שעות ולא החסירה ממני כלום! נשים אמהות, לביאות זה לא איזה סיסמא. זה כוח טבע שאין להסביר אותו".