למה לא תמצאו מידה 46 בקסטרו

רואה את מפת ישראל כפי שאחרים אינם מסוגלים. אתי רוטר | צילום: רון קדמי
רואה את מפת ישראל כפי שאחרים אינם מסוגלים. אתי רוטר | צילום: רון קדמי

דבריה של אתי רוטר העומדת בראש קסטרו לפיהם לא כל מידת בגד ממוצעת אפשר להגדיל עד אינסוף עוררו מהומה ברשת. אדר ריכטר חושבת שאם תקשיבו לה בתשומת לב תגלו שהיא צודקת

88 שיתופים | 132 צפיות

בניגוד לדברים מוחלטים בחיים, כמו הרוע והמוות, למשל, מלווה המסע הקצר שלנו על פני כדור הארץ גם ברעיונות שלא מגיעים עם סימן קריאה אחריהם: לא כל מי שרזה באופן קיצוני סובל מאנורקסיה, לא כל מי שלובשת מכנסיים מעל מידה 40 היא שמנה ולא כל בגד במידה 38 אפשר בהכרח להגדיל. אבל יש כאלה שהמציאות מתבלבלת להם. לפני כשבוע יזמה אתי רוטר, הבעלים המשותפים של קסטרו, פגישה עם מאיה בנבנישתי ונועה בן סעדיה מייסדות עמוד הפייסבוק "אין לי מה ללבוש: מלכוד 42", הפועלות להגדלת טווח המידות בחנויות האופנה בארץ. הן לא יצאו מרוצות מהפגישה. בפוסט זועם שהעלו בדף הפייסבוק שלהן בתום המפגש, הן מתארות בלופ את תחושותיהן, שעיקריהן נאמרו כבר בפתיחה כציטוט של דבריה של רוטר:

"אל תגידי לי איך לשווק את קסטרו", "השמלה הזו לא יפה מעל מידה 44", "זה לא הטעם של קסטרו", "האוברול הזה לא יהיה יפה במידה 46", "מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42", "אני לא יכולה לענות לכולם על הצרכים".

הבנות התלוננו שרוטר הפגינה אטימות למצב בו קסטרו לא מציעה כל דגם בשלל המידות האפשרי, כשלמעשה נראה שההפך הוא הנכון. כנראה שהשתיים הגיעו מוכנות לפגישה כדי לשמוע רק את מה שהן היו בוחרות שישמיעו להן, ללא שום מסוגלות להפנים גישה שונה משלהן. הפוזה הנעלבת והמתריסה אותה בחרו לאמץ בנות מלכוד 42, למעשה מנציחה את מיתוס השמנה, זו שממאנת לקבל את המציאות כפי שהיא, האחת שלעד תידבק בעינויי הדיאטה, האשה שתמיד תשמור בארון את המכנסיים שלא עולים עליה מהחורף של הגיוס, גם אחרי שתי לידות כי ממש תכף היא תרזה ותיכנס אליהם, ובדיוק זו שתאשים במשמניה את העולם שמעמיד בפניה את פיתויי האקלרים והמקרונים.

הן בחרו להנציח את הפוזה של הילדות הדחויות בכתה, ולהאשים בחרם כיתתי גם את היחידה בשוק האופנה שהחליטה להזמין אותן לארוחת צהריים. הן התנהגו כמו הזקנים שקמים לכבודם באוטובוס, אבל מעדיפים להיעלב במקום להגיד תודה, כי הם הרי בכלל לא מבוגרים.

לעומתם, אתי רוטר הוכיחה לא פעם כי היא מוכנה להקשיב. זו לא הפעם הראשונה בה רוטר מוכנה להושיט יד למידות גדולות והיא עשתה את זה גם לאחר פרסום כתבה בוואלה לפני כחמש שנים, שסקרה בחורה במידה גדולה שהתקשתה למצוא בגד לטעמה בקסטרו. כמו אז גם הפעם היא הגדילה לעשות ולהיפגש איתן במקום שבו מותגים אחרים נמנעים מכך. מצער לראות שבבנבנישתי ובן סעדיה אכן הוכיחו כי עדיף לתפוס מרחק מאנשים בעלי צרכים מיוחדים ולא לנסות לנהל איתם דיאלוג, כי אין לדעת מתי הם יצאו עלייך.

אתי רוטר בסך הכל אמרה את האמת, וזה לא מעט בעולם הפוליטקלי קורקט בו כולנו מנסים להתנהל בזהירות מופרזת. והאמת היא שלא לכל חברה משתלם לייצר כל מידה העולה על הדעת, ולא כל גיזרה גם ניתן להגדיל. יש פריטים וגזרות שלא מתאימים מבחינה טכנית לכל מידה ואם עושים סתם סטרץ' הוא עלול לעוות את המציאות (כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים). בדיוק מהסיבה הזו רשתות רבות, כמו אסוס ו-H&M, מחזיקות מחלקות מיוחדות למידות גדולות. בראיון שערכתי עם העומדת בראש צוות העיצוב של H&M מרגרטה ון דר בוש לפני כחמש שנים לאתר וואלה, היא אמרה בדיוק את אותם הדברים. גב' ון דר בוש רחוקה מלהיחשב רזה ואף הודתה בכך: "לבגדים במידה גדולה יש צרכים אחרים. אי אפשר פשוט להגדיל אותם. לפעמים יש פריטים שיכולים להיראות טוב בגדול, אבל לא כולם. בשת"פים חלק מהפריטים נראים טוב במידות גדולות. אני אוהבת אופנה יותר מאחרים, אבל בגלל הגודל שלי לא הכל מתאים לי".

במקום לנהל דיון מושכל בנושא, בחרה החבורה להעלב, כי הרי זה הרבה יותר קל לבוא בטענות מאשר להתאמץ להביא שינוי ולמצוא פתרון אמיתי לבעיה כאובה שנשים רבות שותפות לה, גם כשהדרך לא פרושה לפניכם. החוכמה היא לקבל את האמת גם כשהיא מרה ולהתאמץ להביא שינוי דווקא כשקשה.