למה הן מבטלות איתי דייטים?

"הראיתי לה תמונות שלך וסיפרתי לה עליך. היא בעניין. אישרה לי לתת לך את המספר שלה, אתה חייב להיות איתה, אל תעשה לי פאדיחות". הדובר הוא מאור, חבר טוב שלי. כבר שנה אני חופר לו לשדך לי את ידידה שלו מיטל. אני מעריץ שלה. אבל היא לא שלי. הוא כל הזמן תירץ שזה לא אפשרי כרגע. אבל עכשיו אין תירוץ, היא פנויה להיכרות. זה רק מלחיץ אותי יותר. אני כזה מגושם בשידוכים, הציפייה בשידוך כל כך גבוהה ואני בחיים לא עומד בה. כנראה שכל מה שאעשה יסתכם בפאדיחות. 

לענות לשליח פיצה של דומינוס ולהגיד לו את הכתובת שלי אני לא מצליח להגיד מהפאניקה, אז לדבר איתך?

ההודעה הראשונה מלחיצה אותי, או שאני עושה אותה משעממת כמו דוד שמביא הגדות של פסח, או שאני שובר את הקרח.
"בואי נלכלך על מאור קצת, לא?".
היא צוחקת, ואני בתמורה נינוח. סתם הגזמתי, אנחנו מדברים כבר שעה והכל זורם. היא בכיס שלי.
"אז יאללה, שניפגש?".
"כן, למה לא?"
לא היית יכולה להפסיק לכתוב אחרי הכן? לקבוע דייט זאת לא בעיה, להגיע אליו זה הקושי. יש כל כך הרבה סיבות ללמה לא. את פשוט כנראה עוד לא יודעת אותן. את תראי איך ה"למה לא" שלך יתגשם.
"אז תכתבי לי מתי?"
"אולי תתקשר?".

כל כך לא רוצה להתקשר. אין לי אומץ, לחשוב על מה נדבר בהתכתבות זה קשה, אז בטלפון? לענות לשליח פיצה של דומינוס ולהגיד לו את הכתובת שלי אני לא מצליח להגיד מהפאניקה, אז לדבר איתך? ישתנה לי הקול בטווחים של מיובל המבולבל ועד קורל סימנוביץ'.
"אני עסוק עכשיו בעבודה, לא יכול להתקשר", אכתוב לך בזמן שאני מחמם שניצל תירס במיקרו.
עוד כמה דקות יגיע השלב הזה שאשאל "אז מתי נוח לך שנפגש?", ואת תעני לי "היום לא…".
ארצה לכתוב שלא התכוונתי בכלל שזה יקרה היום, אבל כנראה את כבר תופסת ממני בן אדם בלי עיסוקים. אגב, באמת אין לי עיסוקים. אבל מסתבר שהתשובה שלך "היום לא…" תלחיץ אותי, כי עברו 4 דקות בלי הודעה ממך, ואת לא מציעה יום אחר בתור אלטרנטיבה.
אשאל "מתי כן?", ואת תגידי "אולי סופ"ש, אעדכן אותך".
מה סופ"ש? מה את משוגעת? היום יום ראשון, חשבתי שלישי כזה יתאים לשנינו, את יודעת בכלל איזה קשה זה עכשיו לשחק אותה שיש לי חיים ושאני איש עסוק עד הסופ"ש מבלי לשלוח לך הודעות?

ואז את תכתבי "יש לך אינסטגרם או פייסבוק?".
לא ארצה לתת לך אותם. הרי את כבר יודעת איך אני נראה, מאור הראה לך תמונות שלי, אבל אולי את לא סגורה עלי וצריכה לראות עוד תמונות? או שזה בכלל נועד לבדוק אם יש לי חיים. רק נזק זה יעשה, הפוסט האחרון שלי הוא מ-2015 מחופשה בתאילנד. האמת ניסיתי להעלות תמונה לפני שבוע, אבל אחרי חמש שעות שהפוסט היה באוויר, הלייק היחידי שקיבלתי הוא ממשתמש איראני עם תמונות של פמלה אנדרסון עם שגיאות כתיב.
"אין לי", אשקר לך בפנים דרך הקאפס לוק של המקלדת אבל אכתוב את זה בגאווה. ארגיש בן אדם פילוסופי ועמוק שלא מתעניין בשטויות של כל הרשתות החברתיות האלה. אבל ללא ספק, אני מתעניין רק בשטויות האלה, אם היה לי את האומץ הייתי הופך להיות כלבה של טיק טוק.
את תרגישי שזה מוזר, ואז את תכתבי לי "זה מוזר".

יעברו בערך 48 שעות מההודעה האחרונה, לא בערך. בול. חייב 48 בשביל שזה יראה כאילו יש לי נונשלנט של בראדלי קופר. זה יגרום לך לחשוב שב-48 שעות האלה הייתי עסוק בפגישות עסקיות בקומה 38 בעזריאלי

האמת באמת זה מוזר, אני מגזים. אז בשביל שלא תחשבי שאני מפוברק כמו השפם של עמיר פרץ, אכתוב לך בכריזמה של ניסים גרמה אוכל קניידלך "טוב האמת יש לי אינסטגרם, אבל הוא לא פעיל".
יעברו שעתיים וחצי מאז שנתתי לך את האינסטגרם שלי, ואת לא נותנת לי עוקב. זה גורם לי להרגיש שאני נראה כמו בת יענה שחטפה אבעבועות רוח. כיום מבחינתי לתת עוקב זה יותר מלהגיד "איזה חתיך אתה, אני מתה להכיר אותך".
את תפסיקי לענות לי אחרי ששאלתי שאלה מעפנה כמו "אז איך בעבודה?", לא כי באמת מעניין אותי איך בעבודה, זה פשוט הפחד שהשיחה תסתיים.
אתן לחוסר מענה שלך לגיטימציה, אגיד שקרה לך משהו, אולי אין לך בטרייה בסלולרי, אולי שדדו לך את הטלפון, אולי את בדיוק נכנסת לאפליקציה של הבנק ועושה העברות בנקאיות? ולא, זה לא לא בגלל שהאינסטגרם שלי נראה רלוונטי כמו ווינדוס 95.

יעברו בערך 48 שעות מההודעה האחרונה, לא בערך. בול. חייב 48 בשביל שזה יראה כאילו יש לי נונשלנט של בראדלי קופר. זה יגרום לך לחשוב שב-48 שעות האלה הייתי עסוק בפגישות עסקיות בקומה 38 בעזריאלי.
אשבור את הקרח. "אינסטגרם של רונאלדו יש לי אה?"
אקפיד להיות על מצב אונליין בוואטסאפ רק בשביל לראות מקליד/ה… שלפעמים זה יותר מרגיע מחמישה קילו של ואליום. אבל את מחובר/ת ולא עונה, מה שיגרום לטסטוסטרון שלי להתנדף מהוורידים. 

מה קרה ב-48 שעות האלה שאת ככה? אקרא את השיחה שלנו בוואטסאפ, ואנסה להבין איפה שגיתי, אולי הייתי ממש שיכור ביומיים האלו ושלחתי לך קללות? אבל אראה שאין קללות. אולי מישהו פרץ לי לוואטסאפ וכתב לך שגואל רצון זה המנטור שלי בחיים? כנראה שלא. אולי זה כי לא התקשרתי כשביקשת? מרגיש לי שכל דבר קטן יכול לגרום לך לבטל את הדייט. את תגידי שלידידוש הכי טוב שלך בעולם כולו יש יום הולדת בשישי ואת חייבת ללכת, מבלי להכיר את הידידוש הזה אני כבר שונא אותו. אולי תקבלי פתאום הודעה מהאקס ותבטלי, וגם אם איכשהו ייגמר לך הלובלו, זה נשמע תירוץ לגיטימי. אצלי? בשביל לבטל את הדייט החמאס צריכים לחטוף אותי. 

השיחה תקועה. אין לי מה לעשות, אנסה להצחיק. "אני מקווה שהאומיקרון לא יתפשט. כי די, אין לי כבר כוח לראות את קצב ההתקרחות של יואב אבן". את תגיבי אחרי חצי שעה רק "חח". שני ח'? קמצנית

כשאחשוב את כל זה ואסתכל על השיחה שלנו, אראה אותך מקליד/ה… אבל הפעם זה לא ירגיע אותי, כי את תראי שאני בחלון השיחה איתך בוואטסאפ, הוי הכחול המניאק יפליל אותי כמו את זדורוב. האגודלים שלי יסתחררו ויתנגשו אחד בשני, אנסה להחליק את האצבע המורה על המסך ולצאת מהאפליקציה, אבל היא תזיע מדי.
"מה שלומך?"
חרא. כי בזה הרגע הופיע במסך שלך הוי הכחול, שאומר במילים אחרות שזה שאת מדברת איתו הוא בתול כמו בובה של טלטאביז, ושהדרך היחידה שלו לשרוף קלוריות בחיים זה לעשות ימינה בקצב מסחרר בטינדר. אתנתק לדקה, ואחזור, בשביל לקבל את האשליה שהוי הכחול לא סירס אותי.
אראה את ההודעה ואחליט להחזיר גם לך וי כחול. גם לי יש כבוד עצמי. אחזיק אותך קצר ואענה בעוד שמונה דקות. השיחה תקועה. אין לי מה לעשות, אנסה להצחיק. "אני מקווה שהאומיקרון לא יתפשט. כי די, אין לי כבר כוח לראות את קצב ההתקרחות של יואב אבן".
הודעה גדולה שלי. אבל את תגיבי אחרי חצי שעה רק "חח". שני ח'? קמצנית, מה כל ח' זה העברה בביט בשבילך? 

>> אחת ולתמיד: מי אמור לשלם בדייטים?

אבין שאנחנו רק ביום שלישי, יוצא שנשארו לנו במינימום עוד יומיים עד הסופ"ש, אין לנו על מה לדבר עד אז. אצטרך לגרד מהקירות נושאי שיחה, ואיכשהו אני תמיד מרגיש שהאחריות למצוא נושא שיחה מעניין הוא עלי. אבין שדי, אין נושאי שיחה. אלחץ על ההדק.
"אז מתי נוח לך בסופ"ש?"
"אין לי כוח להתכתב, תתקשר", את תשלחי לי.
"אני בישיבת עבודה", אשקר לך שוב בזמן שאני מחפש סדרה בשפה הזויה בנטפליקס.
ואז תכתבי "סופ"ש הזה לא טוב לי. נראה כבר סופ"ש הבא סבבה?"
סופ"ש הבא? תגידי לי, מה את התחלקת על קליפה של קלמנטינה? נראה לך שיש לי את הכישורים המוחיים להחזיק שיחה עוד שבוע וחצי?
"אז איך את לא בסוף שבוע?", אכתוב כאילו אני אב הבית של בית ספר דתי. ואת תעני לי. זה בסדר, אז מה אם יעברו עוד שבועיים מההודעה הזאת.
הכל היה שונה אם הייתי מתקשר?